  
  
  
|
 |
|
||
  השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
ערב ההתנתקות מעזה היה לי וויכוח נוקב עם ידיד שתמך בהתנתקות למרות שלא תמך בשרון. מבחינה פילוסופית ההגדרה של המונח 'שלום' אינה מורכבת מתכונות 'סובסטנטיביות' - השלום הוא לא שולחן. את המונח 'שלום' ניתן להגדיר רק באמצעות מה שנקרא תכונות 'מודאליות', הווה אומר, 'שלום' יוגדר כאופן עשייה - באמצעות שימוש במונחים שמתארים את האופן שבו אנו מתנהלים, ולא על ידי שימוש במונחים של 'עצמיות'. או במילים אחרות 'שלום' לא ניתן להגדרה כשם עצם רגיל, היות והעצמיות של 'שלום' היא ב'אופן' שבו מתנהלים בני אדם. לכן בכל הקשור לתהליכי שלום, מה שמגדיר את התוצאה (הדבר לו אנו קוראים לשם נוחיות בשם 'שלום') הם המניעים והתהליכים של כל המשתתפים. ידידי שטען בזמנו שהתוצאה של ההתנתקות בעזה יכולה להפוך אולי לחלק מתהליך שלום עתידי, סבל מטעות לוגית זו. יש דברים שהשפה אינה סובלת - ואיני מתכוון לקללות. אני מתכוון לכך שאין אפשרות להגיע להסכם שלום כאשר אין לשני הצדדים כוונה להגיע להסכם כזה, היות והכוונה היא המגדירה את ההסכם. מרוב 'ריאל-פוליטיק' הגענו כיום למצב שהאופן בו אנו עושים שימוש בשפה עצמה כה מדורדר, שגם הסופר והפילוסוף החיים בינותינו באים ומנסים לטעון שגם אם אולמרט יעשה הסכם עם אסד ג'וניור מכל הסיבות הלא נכונות, אולי התוצאה תצדיק את הטריפה. זה פשוט לא עובד כך, והייאוש המובן של אנשי השלום באיזור מהמצב אינו מצדיק נטישה של התרבות כולה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אי אפשר לצפות לצדק כאשר האמצעי להשגתו הוא אינו צודק. אי אפשר היה לצפות להסכם קבע עתידי עם הפלסטינים, למשל, כאשר המטרה העיקרית של תכנית ההתנתקות מעזה היתה קבלת יד חופשית להמשך ההתבססות היהודה ושומרון. יש כאן סתירה לכאורה בין הצורך להגדיר כהלכה את המונח 'שלום' לבין המציאות המדינית אשר פעמים רבות ה'שלום' שאנו פוגשים בה הוא מפגש פרגמטי של אינטרסים מקריים לעיתים. אך זו גם נקודת המפנה האפשרית בהבנת המושג ובשימוש הנכון בו: אם נגזור את הגדרת השלום מהמציאות המדינית-פוליטית עצמה (מההסטוריה) הרי נמצא עצמנו מול שוקת שבורה, היות והמושג של 'שלום' שנקבל בדרך זו אינו יכול לשמש כדוגמא למעשה שלום אמיתי. הפרדוקס הקשור במונח 'שלום' טמון בכך שהמונח משמש כשם למצבים מדיניים במציאות ובה בעת משמש כשם למעין מודל אידיאלי של הבנה הדדית וחיי שיתוף. אך הסתירה הזאת היא רק סתירה לכאורה. יש, לכן, שני מובנים שונים למונח 'שלום' - האחד, המשקף מציאות מעשה ידי אדם, והשני, המשקף צורה מושלמת אידיאלית, היכולה לשמש כדוגמא למעשי אדם. הקושי העולה לפי דעתי שוב ושוב בשיחות עם אנשי רוח חילוניים הוא הקושי המובן שיש להם לקבל את ההבחנה בין ההגדרה האינדוקטיבית של 'שלום' (על סמך אירועים הסטוריים) לבין הצורה המושלמת - המושג הכללי של 'שלום' (צורה או מושג כללי אשר הגדרתם אינה בהישג ידינו). אך עדיין נראה לי שכל דיון בענייני 'שלום' שאינו עושה הבחנה בין מושג השלום הכללי לבין 'תופעות' השלום, מועד לכשלון. ברמות האינפנטיליות יותר הדיון בנושא השלום לובש צורה של טענות לכאורה פרגמטיות, המבוססות על הבלבול בין המושג הכללי של שלום לבין מה שמוכר לנו הסטורית כ'שלום'. אחד המשתתפים באתר למשל משתמש בתובנה חלקית של מושג השלום הכללי כדי לנגח את הסכמי ה'שלום' שישראל שותפה להם כיום. הוא טוען שוב ושוב שהשלום עם מצרים איננו שלום כלל. לאור מה שהסברתי למעלה מובן מדוע הוא טועה: השלום עם מצרים הוא מצב הסכמי המתקיים במציאות המדינית- הסטורית, ובתור שכזה ברור שאינו בר השוואה למושג הכללי של 'שלום'. וכך הדין לגבי כל הסכם קיים אחר. בעקרון, לא ניתן לבקר את כוונות השלום של מדינה זו או אחרת או של יחיד זה או אחר על בסיס הסכמים קיימים. ההסכמים הקיימים נוצרו מתוך 'השתתפות' במושג השלום הכללי (אשר לכולנו גישה שווה אליו), אך הסכמים קיימים אלה אינם יכולים, ולא נועדו לשמש כדוגמא להסכמים עתידיים (הם חסרים את שלמות הצורה). הנ''ל גם טועה משום שהוא משתמש בהשוואה כדי לטעון שמושג כללי של 'שלום' בעצם לא קיים. גם במגזרים אחרים בחברה הנטייה לבלבל בין האפשרויות ה'מעשיות' הקשורות בתהליך של עשיית הסכם שלום לבין המושג הכללי של שלום גורמת לבעיות: הרי אם ננסה להגדיר 'שלום' תוך שימוש ב'תופעות שלום' מוכרות הסטורית, נמצא עצמנו מיד מנסים להגדיר צורה כללית באמצעות מקרים ייחודיים של השימוש בצורה הכללית. וזו טעות לוגית, המובילה לתוצאות מעשיות בהחלט, אך שגויות. המחשבה הדכאונית ש'אין דבר כזה 'שלום'' היא נחלתם לא רק של מחוסרי יכולת אינטלקטואלית, אלא פשתה גם אצל החכמים אשר במצוקתם מנסים למצוא ב'מעשיות' של הפושע פתח להשתתפות בצורה הכללית של 'שלום': העבריין אולמרט, גם אם יביא להסכם עם סוריה בשל רצונו להסיח דעת הציבור מעבירותיו הפליליות והאחרות, אולי עשה בכך מעשה נכון. אך כאן שוב האשלייה המוחלטת כובשת אותנו - האשלייה שמעשה שנעשה ללא התייחסות למושג השלום הכללי יכול להתאים להגדרה של הסכם שלום. הבעייה בהליך עקום זה היא פשוטה: אם אינך פועל למען הסכם על בסיס ההשוואה המתמדת למושג השלום הכללי (מה שמגדיר את הפרמטרים של כוונותיך) הרי ההסכם אינו 'הסכם שלום'. ואם אכן פעולותיך להשגת הסכם נעשו על בסיס ההשוואה למושג השלום הכללי, ניתן לקרוא להסכם 'הסכם שלום'. 'שלום' הוא אחד המושגים הנדירים אשר ניתן ל'חוללם' בעצם אמירתם. המציאות של 'שלום' חסרה בפני עצמה את המרכיבים שכה אופיינים להגדרה של 'שולחן', ולכן כאשר אני אומר 'הנה 'שולחן', אם לא תראו לפניכם שולחן אמיתי תחשבו שאני הוזה. אך אם אומר 'הנה שלום', מבחן המציאות הוא מסוג אחר לחלוטין, היות והמציאות בה מתקיים 'שלום' היא קודם כל המציאות של השפה, השיח, הכוונות, והפרשנות ההדדית. הקיום של 'שלום' בעולם הוא אמנם תכופות פועל יוצא של 'דיבורים', אך שלא כמו במקרה השולחן, ללא השיח המלא והמפורט הכרוך במילה 'שלום', אפילו גדוד מילואימניקים אחד לא יזוז על המפה. השלום אינו שולחן. הטענה ש'שלום' אינו קיים בטבע היא מופרכת כמובן, היות וכל מצב הרמוני, של איזון, היזון, או סתם יופי בטבע הוא מצב מובהק של 'שלום'. אך כאשר מדובר בשלום מעשה ידי אדם, מבחן ה'מציאות' של השלום הוא לא מבחן התוצאות הקודמות, אלא היכולת והנכונות של הצדדים הנושאים ונותנים להתקרב עד כמה שאפשר למושג השלום הכללי ('להשתתף' במושג השלום הכללי, מתאים יותר). | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
יוסלה, אתה שופך הרבה מלים, שלפעמים סותרות את מה שאתה רוצה להגיד. כתבתה: ''יש דברים שהשפה אינה סובלת - ואיני מתכוון לקללות. אני מתכוון לכך שאין אפשרות להגיע להסכם שלום כאשר אין לשני הצדדים כוונה להגיע להסכם כזה, היות והכוונה היא המגדירה את ההסכם.'' זו בדיוק הבעיה עם הערבים, כל הערבים, כולל סוריה והפלסטינים. אין להם רצון להגיע לשלום עם ישראל, אלא ''הודנה'' עד שתגיע שעת הכושר לחיסול המדינה היהודית. כל עוד זו הכוונה שלהם (ואתה טוען שזה העיקר) אין לנו אפשרות לעשות שלום... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
'זו בדיוק הבעיה עם הערבים, כל הערבים, כולל סוריה והפלסטינים.' מצבך אופייני לישראלים רבים: אתה מביט בראי ורואה אדם בעל דיעות קדומות. מדוע בעל דיעות קדומות? היות וה'דיעה' שהבעת לעיל אינה משקפת את ההסטוריה של שלושים השנים האחרונות ביחסי ישראל עם מדינות ערב והפלסטינים: המצרים חתמו על הסכם שלום ומכבדים אותו מאז נחתם. הפלסטינים חתמו על הסכם אוסלו וכיבדו אותו שנים רבות למרות מאמציה העקביים של ישראל לטשטש כל שריד להסכם. הירדנים חתמו על הסכם שלום עם ישראל אותו הם מכבדים בקנאות. לבוא ולטעון לאור נתונים אלה (והתחנונים של סוריה למשא ומתן) של''כל הערבים'' אין כוונה להגיע להסכמי שלום עם ישראל, זו 'דיעה קדומה' - הווה אומר דיעה שביסוסה בפחדים ובמשאלות הלב של המביע אותה. אתה מביט בראי ורואה אדם בעל דיעות קדומות. הנך מוסיף ומשליך את דיעותיך הקדומות על ה''ערבים'' והרי לך נדבך נוסף בחומת ההפרדה. המתנחל היהודי בחברון קם בבוקר, מתפלל לאלוהיו, ומניח תפילין, אך אחה''צ ישלח את בתו בת השבע לעמוד בצד הדרך ולקלל את הילדות הפלסטיניות השכנות בדרכן חזרה מבית הספר. הוא יכול לעמוד בסתירה הנוראה הזאת בגלל שהוא מאמין שאלוהיו הוא מין פרוורט אתי שחושב שרק היהודים הם בני אדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
יוסלה, ''המצרים חתמו על הסכם שלום ומכבדים אותו מאז נחתם.'' זה שלום עם מצריים ? מדוע הם בולמים חילופי תרבות ? מדוע אין תיירים ממצריים ? מדוע הם בולמים מפעלי כלכלה משותפים ? מדובר בבלימה מכוונת ע''י הממשלה !!! המצרים יודעים היטב כי הם עדיין נמצאים בעמדה צבאית נחותה, וכי הם מסתכנים ממש בכיבוש חוזר של סיני, אם הם יפרו את ''הסכם השלום''. כמו שאמר מובראק (בפילטת פה): עדיין לא הגיע הזמן... אותו הסיפור גם עם הפלסטינים וגם עם הירדנים. הם עושים כל שביכולתם לעכב יצירת קשרים ממשיים ואמיתיים, כפי שמתחייב ממצב ''שלום''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
הינך חוזר כמו מנטרה על מספר קלישאות. לא הבנת משפט אחד ממה שנכתב בתגובתי הקודמת. הטעות של הטענה שהשלום עם מצרים איננו שלום הוא בהנחה שיש סוגים שונים של שלום. שוב אנו מגיעים לאותה טעות לשונית נפוצה: 'שלום' (בתור אידיאל) יש רק אחד. הסכמי שלום בין מדינות יש שונים ומשונים, אך כולם ניזונים מהמושג האידיאלי של שלום. לכן אי אפשר לבוא ולטעון שבשל היחס ה'מהסס' של המצרים כלפינו, הסכם השלום בין ישראל למצרים איננו הסכם שלום. מה שקצת מגוחך בשיח המתנחלי הישראלי הוא הנסיון 'להוכיח' שהסכמי השלום עם מצרים וירדן אינם 'אמיתיים' בהסתמך על הקריטריון של יחסי התרבות והכלכלה בין המדינות, ובה בעת לסרב להגיב באופן ענייני לביקורת על המצב בשטחים - ביקורת הנסבה בעיקר על ההתנהגות המחפירה והגזענית של מתנחלים רבים כלפי האוכלוסיה הפלסטינית. מצד אחד טוענים שהשלום עם מצרים למשל לא ממומש על ידי המצרים (למרות שהגבולות פתוחים), ומצד שני מסרבים לקחת אחריות על ההתעללות היומית באוכלוסיה הפלסטינית. מה שהכי מוזר בעניין המצרי והפלסטיני כאחד הוא השנאה שמצרים איתם שוחחתי לאחרונה חשים כלפי הפלסטינים. ממה ששמעתי התרשמתי שלמתנחלים ולמצרים יש דווקא מכנה משותף בכל מה שנוגע לפלסטינים. הדברים הם לא כפי שהם נראים, והקלישאות הנוגעות לשלום עם מצרים אינן משרתות שום עניין, בוודאי שלא את עניינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
יוסלה, כמו שאמרתי, אתה שופך הרבה מלים, וזה לא מעיד לטובתכה. תכתוב קצר, ויבינו אותכה יותר טוב. המצרים הם באמת עם נחמד ומיוחד במינו. לא ידוע לי עם אילו מצרים דיברתה, אבל ברור שהתקרית שבה פרצו את גבולות עזה עם מצרים, הבהילה מאוד את המצרים, ובצדק. למצרים נוצרה בעיה חדשה, חמורה מבחינתם. הצפת מצרים באנשי חמאס ותומכיהם, הינה סיוט לכל מנהיג מצרי... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה טועה לוגית , פילוסופית , לשונית ומהותית . |
|||
|
|||
קשה להגדיר דברים . אחד הקשיים הגדולים הוא המצב של שחיקת ההגדרה עד כדי פראדוקס . ולמכשלה זו נפלת ונפלת עמוק . מתי ערימת חפצים תחדל להיות ''ערימה'' ? כמה חפצים אפשר להפחית ממנה ועדין תחשב לערימה ? זה פראדוקס . בזה בדיוק נכשלת . השלום הוא מצב אנושי שכולל אי-לוחמה , יחסים טובים בין הצדדים , יחסי תרבות , יחסי מסחר , תנועת אנשים לשני הכוונים , העדר הסתה וכדומה . יש מצבים שדומים לשלום . דומים לשלום אך אינם שלום . לכן יש להם שמות אחרים . הסכם שלום הוא שם למצב אחר משלום . זה הסכם ! בין אלבניה וברזיל יש שלום למרות שאין הסכם שלום . מצב שבו אין לחימה בין צדדים אף הוא אינו שלום . בין ישראל וסוריה אין לחימה ובכל זאת זה אינו שלום . הסורים אומרים שהם רוצים את רמת הגולן חזרה לשליטתם . מה התמורה שהם מוכנים לתת ? שלום או הסכם מדיני ? מצב אי-לוחמה בנינו לבינם קיים . מה הסורים מוכנים לתת ? אני יודע מה אני רוצה . 1- פרוז סימטרי מצבאות , כאשר קו הסימטריה הוא קו הפסקת האש הקיים . 2- הפסקת ההסתה נגד ישראל והציונות . 3- הפסקת תמיכה בגופים אנטי ישראליים . 4- הענקת אזרחות סורית מלאה לכל הפלסטינים התושבים בסוריה . 5- יחסי תרבות דו-צדדים . 6- יחסי מסחר דו-צדדים . הניסיון שלך לשנות את מהות השלום בעזרת שטף מלל הוא פתטי ונגוע בחוסר יושר . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
מרוב רצון להוכיח לי שנכשלתי (מדוע זה כה חשוב?) הינך חוזר בצורה מקוצרת על הערות לא מסודרות ולא משכנעות לגבי 'שלום'. כדי להבין את מושג השלום הכללי יותר המשותף לכולנו, כל שעליך לעשות זה להתבונן פנימה. זו לא שאלה פוליטית-פרגמטית, זו שאלה אישית-מוסרית. אך נראה לי שהתבוננות פנימה אינה הצד החזק שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
חד חוזר על טענות ישנות . גם אתה . השאלה היא האם אתה צודק ? השלום הוא מצב בין בני אדם ולא פנימי אצל האדם הבודד . אתה מרוב הסתכלות פנימה נתקל בעמודי החשמל ברחוב . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
''הפלסטינים חתמו על הסכם אוסלו וכיבדו אותו שנים רבות למרות מאמציה העקביים של ישראל לטשטש כל שריד להסכם.'' שכחת את קורבנות השלום משהוא כמו 1200 ילדים נשים וטף שעלו על אוטובוסי הדמים (כמו אותם רכבות שהסיעו אותנו לגטו) איך קראו לזה אז? אה כן ''העבודה משחררת'' זוכרים? ''העבודה משחררת'' = ''קורבנות השלום'' נשמע סלוגן מוכר ואהוב כמה פיגועים היו לנו? מאז הסכם אוסלו? מה שכחת? מהי המגמה שלך? כמה כסף אתה מקבל על ''עבודתך'' זו טוקבקיסט? קורבנות השלום אינם חלומות באספמיה הכל מגובי בעובדות: שמות תאריכים מקומות ומספר נרצחים ''קורבנות'' (כאילו מדובר בקורבנות המזבח) ולא מלל שקרי ומעוות מעיין מנטרה שנועדה להשכיח את האמת | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמה כסף, מהנד אזרחי, אתה מקבל |
|||
|
|||
כמה כסף אתה מקבל על פירסום עיוותי המציאות ושקרים כיד דימיונך הטוקבקיסטי הפרוע? אנא הצג הוכחות לטענות שלך על ''1200 קורבנות השלום''! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמה כסף אתה מקבל ''סתם אחד'' ? |
|||
|
|||
אתה כותב באתר ישראלי . מאז אוסלו רצחו הפלסטים הרבה יותר מאלף ישראלים . המספר המדויק משתנה וגדל בהתמדה . אם אתה כותב ''אנא הצג הוכחות לטענות שלך על ''1200 קורבנות השלום''!'' אתה מניח שהקוראים כאן אינם יודעים את העובדות . העובדות מצויות בכל העיתונים , הרדיו , הטלוויזיה , משטרת ישראל , צהל ובתי הקברות . דברי שקר כשלך אתה יכול לספר במדינות הים ובמיוחד באנגליה , שם יש רבים כמוך . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דברי קישקוש כשלך עוררו את שאלתי |
|||
|
|||
אתה כנראה לא הבנת אז אסביר באמצעות דוגמה תיאורתית. נניח שב' קרה אחרי א' וג' קרה אחרי ב'. שאלה: האם א' גרם לב' וג'? התשובה לא בהכרח. הקישקוש שלך (או שקר במושגים שלך) ושל המהנדס טוענים שכן, שא' גרם לב' וגם ג'. זו הסיבה שביקשתי הוכחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דברי קישקוש כשלך עוררו את שאלתי |
|||
|
|||
אל תתחכם . אתה יודע הייטב שיש לנו המוני נרצחים מידי הפלסטינים . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקישקוש שלך נמשך |
|||
|
|||
אם אין לך הוכחה לטענה ''1200 קורבנות השלום'' עדיף שלא תכתוב דבר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
תגיד, ירדת לגמרי מהפסים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
לא אתה כתבת: ''הפלסטינים חתמו על הסכם אוסלו וכיבדו אותו שנים רבות למרות מאמציה העקביים של ישראל לטשטש כל שריד להסכם.''? אותו ''כיבוד'' שזכינו מהסכם אוסלו לא הרג בנו? פיגועים לא היו? אז אולי לא הבנו על איזה ''כיבוד'' אתה מדבר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
השלום אינו שולחן.אולי.אז מה הוא? האם אתה יכול להסביר? השלום גם אינו אורי אבנרי,אבל אינך אומר זאת.יוסלה,פה עליך להיזהר ולא לקשור עצמך אל השטן כמו שאבנרי קושר עצמו.אני מקווה מאוד שהשלום שאתה חולם ומפנטז עליו ואינך מצליח לבטא - אינו מן השטן.הסכם אוסלו הגיע ממנו במשלוח ישיר... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
השלום שכולנו חושבים עליו הוא אותו שלום, - המושג הכללי של 'שלום' הוא חסר פגמים, ומוגדר בהכרח כצורה מופשטת. בכך שאנו 'חפצים' בשלום, אנו 'משתתפים' בצורה המופשטת של 'שלום' לפי יכולתנו ותכונותינו. הבעיה העיקרית היא חולשת האמונה - לא במובן הדתי הרגיל של המילה, אלא במובן של הביטוי 'קטני-אמונה': אלה המחפשים את המושג הכללי, המופשט, של 'שלום' בהסכמים קיימים ובכשלונות העבר, מועדים לכשלון בטוח, ומנסים בייאושם לגרור את כולנו לחשיכה הזאת. אנשי רוח נוטים להבחין במושגים המופשטים ביתר קלות לעיתים, ובשל כך קל להם יותר להתחבר למושגים אלה (ל'השתתף' בהם באופן פרודוקטיבי). למתבונן מהצד היכולת או הנכונות הזאת להשתתף ב'שלום', או ב'חכמה' או ב'צדק', נראית במקרים רבים כנאיביות או היעדר ראייה 'מעשית'. -אך זו טעות נפוצה. הדרך הקלה ביותר עבור אדם שתחום עיסוקו איננו מדעי הרוח או האמנות או הפילוסופיה להתחבר למושגים המופשטים (להשתתף בהם) היא לא הדרך האנליטית, אלא ההתבוננות פנימה - האינטרוספקציה. ההתבוננות פנימה גורמת באופן כמעט פיזי להתגברות היכולת להבחין במושגים המופשטים, היות והיא (ההתבוננות פנימה) יוצרת מצב של חשיבה אודות 'חשיבה' - הרוח בוחנת את עצמה, ובכך מסלקת לאט את התכונות המסויימות של הדברים מהם מורכבים חיינו, וחושפת את הצורות המופשטות אשר ההשתתפות שלנו בהן באופן לא מודע בדרך כלל נותנת לחיינו את משמעותם. השטן רובץ דווקא בחשיכה שהיא מנת חלקם של קטני-האמונה. צריך אבל לזכור שהיות והצורה הכללית של 'שלום' היא צורה שלמה (מושלמת) אין ביד האדם להגדירה באופן מספק, וכל שנותר לאדם לעשות זה להסתפק ביחסו המתמיד לצורה המושלמת, יחס המתממש שוב ושוב בכל פעם שהאדם משתתף בצורה המופשטת. קיום היחס לצורה המופשטת המושלמת מאפשר את החיים, אך מחייב אותנו, בשל היעדר היכולת להגדרה מלאה של הצורה המופשטת, להסתפק בהגדרת יחסנו לצורה ולוותר על השאיפה להגדרה מלאה של הצורה. הוויתור הזה גורם לנסיגה לשיטה פילוסופית חלקית או צנועה יותר, המסתפקת בהיעדר ההגדרה לצורות המשמעותיות ביותר בחינו, ולהפניית המרץ הפילוסופי שלנו לשיטה השנייה במעלה. גם מושג ה'תשוקה' (התשוקה לסיפוק הידיעה) משתנה ומתכייל לרמה של הסתפקות בהגדרות חלקיות בנושאים הכי חשובים בחיי אדם. תוצר נלווה של התהליך הזה היא הצניעות המובנית של החוקר בדברים אלה. לכן גם חשוב מעמדם של המנהיגים, אנשי הרוח, האמנים, הנביאים, וכו' - אלה שיכולים לייצג עבור הציבור הטרוד בחיי יום יום את הצד המופשט (או נעלה יותר) של החיים - לחשוף עבורם את הכיוון הנכון, המוסרי. בעולם הזה של חשיבה אודות חשיבה אין כלום לבד מעשיית הדבר הנכון. זה עולמם של הנביאים, ללא כחל ושרק. והאדם המאבד בתוך עולם מופשט זה את ה'מסויימות' שלו כפרט, מתקרב בכך לאלוהים. אך כתמיד, בעקרון, חסר הוא את השלמות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
יוסלה שלנו אני מניח שאנשי רוח נפלאים הגו את הרעיון המדהים של הקומוניזם. האם אתה יכול להעריך כמה הנזק הזה עלה לאנושות? מזכיר את הסיפור על האיכר שבא אל רבו ואמר לו שהתרנגולות בלולים שלו מתות במגפה משונה.הרב נתן לו עצות.האיכר מילא את ההוראות אבל התרנגולות המשיכו למות.האיכר חזר אל הרב בבקשת עצה.הרב אמר,תראה,יש לי עוד הרבה עצות - יש לך מספיק תרנגולות? יוסלה - אתה עושה אותנו לתרנגולות או אתה באמת מאמין שהמגיפה שנקראית חיזבללה,על-קאידה וחמס ניתנת לדיכוי? בבראשית כתוב כי הארץ מלאה חמס ובשל כך בא המבול. המבול היום - לדעתי - כמות השטויות המתפרסמות בעתונות ובכל כלי התקשורת בענין השלום הזה... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
קטני האמונה מסתכלים אחורה אל ההחמצות, הכשלונות, ומפחי-הנפש האנושיים, ובאלה הם רואים את חזות הכל. הנזק אינו בכשלונות העבר אלא במניעת ההתנסות העתידית ב'שלום' (מניעת ההשתתפות של יחיד ושל ציבור). אילו היתה ההסטוריה האנושית בידיהם של קטני-האמונה, האנושות מזמן היתה אובדת מן העולם. ההישגים הגדולים של המדע, ובכל התחומים האחרים - הישגים שמאפשרים את חיינו כיום - לא היו מתממשים כלל ללא שאר הרוח שהוא גם התנאי להשתתפות במושג הכללי של 'שלום'. למי שמתקשה בהבנת הדברים שכתבתי לאחרונה, את הגירסה הארוכה והמפורטת לדברי אפשר למצוא במקור, בכתבי אפלטון. אך אל תצפו למצוא את הדברים מפורשים שם או מונחים על פני השטח כחלוקי נחל משוייפים היטב. חיזבאללה והחמאס שואפים מזה שנים לקבל לגיטימציה פוליטית ומדינית. ראה המאבק של חיזבאללה לרכוש להם מעמד ראוי בבית המחוקקים הלבנוני, וראה המאבק של החמאס לנצח בבחירות חוקיות ברשות הפלסטינית. אך האוייב הגדול של כל מגמה שפוייה יותר אצל אוייבינו היא הקרתנות היהודית - מנטליות הגטו המתחדשת - אשר מייצרת במרץ רב את הדיעות הקדומות ואת הקלישאות הפוליטיות הירודות ביותר. מאשימים את אוייבי ישראל באנטישמיות, אך אותם יהודים כשרים כלל אינם שמים לב למלל הגזעני שהם שופעים - הערבי הטרוריסט צמא הדם עם השברייה בין השיניים, הפרימיטיב הרצחני. הפכנו את ישראל לגטו של יהודים מפוחדים, המוצאים באופן פראדוקסלי תחושת בטחון רק בהמשך השליטה הצבאית בתושבי ארץ ישראל הפלסטינים. הפכנו למדינת גמדי רוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
שרון חברי להערכתי הבעיה המרכזית שלי ושלך היא נקודת המוצא.אצלך האדם הוא האלוהים כי הוא בוחר אותם וממנה אותם.הוא תמיד מעליהם.אני מתייחס אל האדם כאל מוצר.וככל מוצר יש בו מגבלות ייצור.אתה לא יכול לקחת מכונית ולטוס איתה בשמים.זה לא בהתאם להוראות היצרן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איני יוסלה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
יוסלה חברנו השלום שכולנו חושבים עליו איננו אותו שלום.בדיוק כמו שהטוב והרע אינם אותם טוב ורע בכל המקומות.הטוב בשביל היטלר היה להרוג יהודים.הטוב בשביל הרמב''ם היה להידבק בבורא.הטוב בשביל משה דיין היה לגנוב עתיקות.גם השלום הפכפך כזה.שלום בשביל המוסלמים זה ארץ ישראל ללא יהודים.לכן אתה יכול לדבר על כל דבר אחר אבל אל תיקרא לזה שלום של כולם | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל הכבוד על כתיבתך בעברית. לא ביזבזת סתם זמן כעובד זר ניגרי |
|||
|
|||
4 שנים בחולון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
אתה חוזר על אותם דברי הבל . השלום הוא מצב של יחסים בין בני אדם . מצב המורכב מחלקים רבים . כפי שהסברתי . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
נסה אולי לתרגם את הבנתך את הנושא למילים ומשפטים מסודרים, כדי לאפשר למשתתפים אחרים להבין את מה שאתה הבנת. אתה טוען שנכשלתי, ושדברי דברי הבל. לא ברור לי בשלב זה מה מרגיז אותך יותר, שלא עמדת בפיתוי וקראת את המגילות שכתבתי, או שקראת ולא הבינות מחצית הדברים הכתובים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השלום אינו שולחן |
|||
|
|||
אני לא הבנתי את כל הדברים שכתבת . לא הבנתי מחצית אחת ולא הבנתי מחצית אחרת . גם לא הבנתי הכל יחד וגם לא הבנתי כל שורה בנפרד . בקושי זיהיתי שכתבת מילים בעיברית . אני אחזור לפי בקשתך על דעתי בנושא השלום . זה פשוט כמו להיות נורמלי . לא נחוצה תעודה המוכיחה את זה . השלום הוא מצב בין קבוצות אנשים או מדינות . במצב שלום אין לוחמה . אין עוינות , אין הסתה . אין חתרנות . אין תעמולה עוינת . אין ביטויים ארסיים . במצב שלום יש חילופי תרבות , יש פתיחות לזולת , יש מסחר הדדי , יש זרימת מידע , יש תנועת בני אדם חופשית , יש שותפויות שונות . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 3 השורות האחרונות נכונות. שלום הוא דפוסי אינטרקצייה בדיוק באופן |
|||
|
|||
שכתבת. אין איזו מהות אפלולית-ניסתרת הנקראת שלום, אידאה שבמציאות ניתן רק להתקרב אליה. המילה ''שלום'' היא מילה שימושית, והאדם הממוצע יודע היטב מתי להחילה, באיזה מצב עניינים היא חלה, מתי אינה חלה; ומתי רצוי להוסיף למלה ''שלום'' מילה נוספת, איפיון מסוג שלום קר, שלום קצר טווח, שלום מפוקפק, שלום מדומה ועוד. בכלל, אין ''הסכמי שלום'', זו המצאה ישראלית-אמריקנית. יש הסכמי שביתת-נשק, הסכמי כניעה, הסכמי הפסקת אש ועוד, הסכמי אי לוחמה ועוד. יש גם הסכמי בריתות. אין להכריח עם שלם להכנס לדפוסי אינטרקצייה של סחר, סולידריות, אהבה, חילופי תרבות וכד' עם בני מדינה אחרת. ההמצאה הלשונית ''הסכם שלום'', פוברקה לראשונה כדפוס מילולי ''לכסות'' את החזרת הטריטוריה של סיני למצרים, בתוספת למענקי סיוע אמריקני למצרים של 3 מליארד דולר לשנה, והצבת שגרירות מצרית בתל אביב (וישראלית בקהיר). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הניסיון לחפש כאן מהות-על המכונה ''שלום'' הוא נואל |
|||
|
|||
למשל: במשפחה שאנו מגדירים ככזאת ששורר בה שלום, וכי אין שם גם ריבים מדי פעם? מהו הסף שתדירות הריבים צריכה לעבור כדי שנגיד שזו ''משפחה מסוכסכת''? כוונות? והלוא כוונות משתנות. ברגע ריב הכוונות שונות מאשר בעת יציאה לפיקניק. עוצמת הרגשות העוינים? וכי מה ההבדל בין ריב בין אוהבים וריב בין שונאים? סנטימנט שמחזק חישוקי השלום? אינטרס שמחזק חישוקי השלום? לעיתים יש סנטימנט אבל אין אינטרס, ולהפך. יש מצבים שונים הנקראים ''שלום'' ואין מאחוריהם מהות יחידה, אלא מעין דימיון משפחתי. כמה דומים זה לזה ב א' ב' ג' כמה דומים זה לזה בד', א' ו' ח' וכד'. יש לקרוא כאן את וויטגנשטיין, ''חקירות פילוסופיות'' 1949, ופילוסופים אנגלים מודרנים מסוג Searl, John Austin, Ayer ואחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דבריך הם דוגמט נוספת לפראדוקס הערימה . |
|||
|
|||
כתבת - ''מהו הסף שתדירות הריבים צריכה לעבור כדי שנגיד שזו ''משפחה מסוכסכת''?'' אין זה שונה משאלת הפראדוקס כמה שיער נחוץ לאדם כדי שלא יהיה קרח ? שערה אחת? מאה ? רבבה ? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי