  
  
  
|
 |
|
||
  התרשמות ראשונית ובלתי מחייבת |
|||
|
|||
אורי שלום, עלעול ראשוני, כללי ביותר ובלתי שיטתי בפרק 16 של ספרך 'תולדות מלחמת העצמאות - כרך 4' שהבאת כאן לפירסום, אינו מראה או מביא בשום מקום הנחה או ממצא, כי אירוע קשה (1) מעודו לא התרחש במקום המתקרא דיר יאסין. במילים אחרות: יש לשער כי אירוע קשה מכל סוג שהוא התרחש במקום זה. נקודות מרכזיות עליהן אתה מתווכח ומציב סימני שאלה מתמקדות במעין 'רשומון' העדויות לגבי מספר הקורבנות ובמוטיבציה האפשרית להצגת מספר קורבנות גבוה מצד גורמים מסויימים ביישוב, לצד ביקורת מוסווית על שאירוע זה שימש כנשק בלתי הוגן ובאופן 'צבוע וברוטאלי' בהתנגחויות שונות בין קבוצות מחתרת אלו או אחרות, אשר חילחלו אל המירקם הפוליטי של הוויית שנות קום המדינה ולאחריהן. נקודה נוספת שאתה מקפיד לציין היא שמעשים חמורים לא פחות התרחשו במלחמת העצמאות מצד שני הצדדים, וכי פרט זה אינו מובא לדיון מפאת ההתמקדת המכוונת בפרשת דיר יאסין. הדבר היחידי אשר אנוכי יכול ללמוד מעלעול ראשוני ובלתי מחייב זה במחקרך, הוא שכפי הנראה אלמנט חיפוש הסיבות-הנלוות והמוטיבציה-הסמוייה מצד הנוגעים בדבר לשיטת הממסד הישראלי-ציוני הנחו ולוו את ממצאיך השונים, אך אינני יכול לומר שאתה מכחיש שבמקום אשר התקרא דיר יאסין אכן התבצע משהו, אשר ממסד זה בחר מסיבותיו שלו לקרוא ולכנותו 'טבח', בניגוד לשיטתך האמונה על הממצאים האמורים, אשר לפיהם יש אולי לחפש מינוח אחר לדבר שאירע שם. ה'משהו' שהתרחש בדיר יאסין אינו מוטל בספק אף לשיטתך, אלא מרוכז בשאלה מה היתה כמות ההרוגים, וכיצד אלו מתו, שפירושו בקרב או טבח מתוכנן - כשאתה מכוון בפירוש לקרב שנופח בהצגתו לטבח ונופח במספר הרוגיו, אשר אינם עולים על אשר אירע במקומות אחרים והיו בחזקת אירועים קשים לא פחות. מבחינה זו לא חידש ולא שינה אצלי עלעול ראשוני זה בפרק 16 דבר של ממש (2), אך הולכת ומסתמנת מבחינתי ההרגשה הכללית, כי גם לפי המסופר בפרק זה אין לקבוע או להסיק על פיו כי במקום היתה וורסיה זו או אחרת. הדבר העולה מרוח הדברים הוא שבמקום אמור זה היו הרוגים רבים, ואישית אינני רואה כל בעייה מתודית ומוסרית שדבר זה יכונה כ'טבח' לשיטת לוחמים שהיו במקום ו/או אנשים אחרים, אשר דרך היגד זה ניסו ואולי עדיין מנסים להכות על חטא. במילים אחרות: דומה מבחינתי כי דווקא קריאת פרק זה חיזקה אצלי משהו את ההרגשה שבמקום זה התרחש אירוע יוצא דופן, אשר יש לשער שהיה כנראה בחזקת טבח. שלך בברכה אלכס ____________________________________________ (1) כאן כמובן מגיעה הפרשנות להגדרתו המפורשת של 'אירוע קשה' - האם המדובר בטבח או בקרב אשר במסגרתו נהרגו גם חפים מפשע. אני אמשיך לכנות דבר זה כ'אירוע קשה' לפחות במסגרת תגובה ראשונית זו. (2) בהתחשב ברמת ידיעתי המוגבלת ביותר בתחום זה, אשר מעולם לא בדקתיו ו/או חקרתיו לעומקו להוציא פירסומים כלליים אלו ואחרים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| טול לדוגמא את פרשת באבי יאר |
|||
|
|||
אלכס, התגובה שלך מפליאה אותי. שהרי חמישים וארבע שנים ידועה פרשת דיר יאסין כמעשה טבח שביצעו יהודים בערבים ולא כ''מעשה קשה''. לשם אנלוגיה טול את פרשת באבי-יאר. אם מישהו היה מוכיח שהיהודים בבאבי יאר לא נטבחו אלא נהרגו ב''אירוע קשה'' במלחמת גרמניה רוסיה תוך כדי הקרבות , לא היית רואה בזה חידוש סנסציוני?! כל קרב הוא ''אירוע קשה''. כמי ששירת בצנחנים בשירות חובה ובמילואים מ- 1958 עד 1974, וכמי שהיה היסטוריון רשמי של המערך המוצנח של צה''ל בצד תפקידי הצבאי כחובש קרבי, אני יכול להעיד שכל קרב הוא אירוע קשה. לדוגמא: קרב החווה הסינית של גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים. לא היה אירוע קשה ממנו בהרבה מאוד היבטים לרבות מספר ההרוגים, אך לא היה שם טבח. פרשת דיר יאסין, בנבדל מקרב דיר יאסין, נזונה מן האמונה של היהודים, של הערבים ושל רבים אחרים בעולם שאכן היה שם טבח, דהיינו שאחרי הקרב הובלו 254 תושבי הקרב ונטבחו במחצבה שבסמוך לו כגרסת מאיר פעיל. אם טבח דיר יאסין הוא לבנה חיונית במבנה הכללי של הסכסוך היהודי ערבי, האם הריסת הלבנה הזאת אינו חידוש גדול? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דיר יאסין ודה-לגיטימציה של הימין |
|||
|
|||
ממאמרו של אורי בנושא הקרב על דיר יאסין, למדתי דבר אחד חדש, ומאד משמעותי, והוא רצח 254 אנשים במחצבה. ואכן אני מסכים עם אורי שיש לגזור גזרה שווה בין באבי יאר לבין דיר יאסין. אבל עדיין יש הבדל בין שני הארועים האלה, והוא הרקע הפסיכוטי שהיווה בסיס לתופעות אלה. בבאבי יאר היהודים לא היוו איום קיומי על הצבא הגרמני. הטבח שם היה במסגרת תכנית של השמדת עם. זו הנקודה, שלעניות דעתי מנסים יורם ואלכס להדגיש בתגובותיהם. אפשר גם להבין את הטענה, שהקרב שם לא התנהל ע''י צבא סדיר, אלא היתה זו מלחמה בין קבוצות - אם תרצו כנופיות - שאין להן מסגרת ממוסדת של צבא סדיר. ממצדנו, היו האצ''ל והלח''י, שכארגונים סמי-צבאיים אינני יודע דבר על ''תורת הלחימה'' שלהם, אך שמעתי מאנשים - דוגמת האמא של יורם - שהם חונכו לא לפגוע ב''חסרי ישע''. בעוד שבצד שלנו היה קצת מוסר-לחימה, בצד' השני לית דין ולית דיין. צריך לזכור את קריאות החיסול והשחיטה של יהודים בתחנות הרדיו הערביות, שהיוו את הרקע למעשי השחיטה שבצעו קבוצות של קנאים ממשיכי דרכו של השיח' עיז א-דין אלקסאם (גם היום קיימים ''גדודי'' עיז א-דין אל-קסאם), שזה לא בחל בשום אמצעי כדי לבצע הרג לשם הריגה. קבוצות אלו פעלו ברחבי הארץ בתמיכת הכפריים הערביים בארץ. ולאחר מכן, הגיע פאוזי אל-קאוקג'י, גם הוא סורי, שבא לסייע לערביי ארץ-ישראל ''להשתחרר'' מהיהודים. ולכן, גם אם אנו לא מסכימים עם הטבח שנעשה במחצבה, אז צריך לראות זאת כתגובה של הצד שקיומו מאויים - שסבל ממעשים דומים. לענין הדה-לגיטימציה של הימין, המשטר השמאלי שהיה כאן בראשית ימיה של ישראל, נשען על התפיסה הקומוניסטית. דהיינו, אם אתה שולט בכלכלה, שליטתך במדינה מובטחת. בראשית שנות ה- 50 היו גופים כלכליים גדולים שרצו להשקיע בפיתוח תעשייתי בישראל -דוגמת פיליפס ואחרים - אולם ישראל התנתה שבכל השקעה 51% יהיו בידי ההסתדרות ו-49% בידי המשקיעים. הרעיון נדחה על הסף, ולאחר הוקמה ''חברת העובדים''. במישור השני, נעשה בימין מה שאנו מכנים היום לינץ' צבורי. אבל, מנהיגי השמאל שכחו, שמאה שנים קודם להם היה מי שאמר: ''אפשר להונות את כל העם חלק מהזמן, אפשר גם להונות חלק מהעם כל הזמן, אבל אי אפשר להונות את כל העם כל הזמן''. זה גרם גם להסתאבות בצבא, אם נזכור שהיו ימים שקצינים אשר לא היו מאנ''ש, לא הצליחו להתרומם מעבר לדרגת סא''ל, וזה סלל את הדרך עד לאלוף אלי זעירא. וכאן אספר סיפור קטן. יום אחד בשנת 1972, הראה לי יורם מאמר על חשיבותו של הטיל האנטי-טנקי בשדה המערכה העתידי. לאחר שעיינתי בו, הגבתי ואמרתי שזה מאמר מעולה. ואז אמר יורם שהוא שלח את המאמר ל''מערכות'', והמערכת החזירה לו את זה בטענה של חוסר ענין וחוסר תועלת, זה משהו דמיוני. לקחתי את המאמר, ואמרתי ליורם שאני אנסה להעביר אותו לגורמי מודיעין מקצועיים מתאימים. תגובתם היתה: מי זה יורם, מה הידע הצבאי שלו? מאד הצטערתי על היהירות, והחזרתי את המאמר ליורם מבוייש כלשהו. לימים התברר, שבמלחמת יום כיפור,המצרים הצליחו להתבסס בקו התעלה, כאשר טילי הס.א.-2 מנעו ממטוסי חיל האוויר לפעול באזור הצליחה שלהם, וטילי הסאגר הנ.ט. השמידו כל טנק ישראלי שניסה להתקרב לתעלה במרחק של 3-4 ק''מ. כלומר, כל אשר צפה יורם במאמרו, המצרים יישמו אותו על הצד הטוב ביותר. לצערנו, קהות החושים ננמשכת עד היום. מה יותר נאמן לנו מכך שראש הממשלה, אריאל שרון, אומר למפקדי הצבא, שאין להם פתרונות יצירתיים. ראשיתו של הקרב במ.פ. ג'נין מעיד על כך כאלף עדים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשמעון: לא היה רצח במחצבה |
|||
|
|||
שמעון, לא יכולת ללמוד ממאמרי שהיה רצח של 254 ערבים במחצבה. א. כי לא היה רצח כזה. ב. בדיר יאסין לא נהרגו 254 אלא בין 30-110. ג. כתבתי שזאת היתה גרסתו של מאיר פעיל במאמר שהתפרסם בידיעות אחרונות במאי 1972, ובמחקרי הפרכתי את גרסתו של פעיל. הסיפור על מאמרו של יורם מרתק וסימפטומטי למערכת הביטחון האנטיאינטלקטואלית שלנו, שפרשת דיר יאסין היא אחת ממפעלותיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: בעניין דיר יאסין |
|||
|
|||
אורי יקירי, שמחת אותי בתגובתך, והפעם אני שמח ביותר שטעיתי. בנושא זה, היו לי שיחות, לא פעם ולא פעמיים, עם עזרא יכין, ירושלמי גזעי - ממש מלח הארץ. והוא סיפר לי כי לא היה טבח בדיר יאסין, וזאת ממקור ראשון כמי שהשתתף בקרב המפורסם. כאשר שאלתי אותו מדוע אין הוא מספר את הספור האמיתי לעתונאים, כדי שהאמת תצא לאור. והוא הגיב כי כאשר פנו אליו הוא אמר את שלו: ירינו לעבר מקורות ירי, בין היתר אל עבר דלתות וחלונות; ואף זרקנו רמוני-יד כאשר הירי לא הספיק. וכמובן כל מי שהיה מעבר לדלת או החלון נפגע. האיש הוא צנוע ונחבא אל הכלים, צריך להיות היום בן 75 לערך, אם הוא עדיין בין החיים. פשוט, אצלנו השמאל אוהב להשחיר את אנשי המחתרות, כמו בפרשת פצוץ מלון המלך דוד. האצ''ל הזהיר את אנשי המלון כי הונח מטען חומר נפץ במלון, ועל המלון לפנות את יושביו, כדי למנוע נפגעים. האנגלים מתוך זלזול סרבו להאמין באזהרה ולא פינו את המלון והיתר כבר ידוע. אלא שאנשי השמאל הלעיזו על האצ''ל על הרג אזרחים, וכפרו באזהרה שנמסרה מבעוד מועד לאנשי המלון - עד שאיש הקשר של ההגנה הסכים לאשר לבסוף שאכן נמסרה התראה. לפני ארבעים שנה, קם סטודנט ערבי שהשתתף בתרגיל של רעיון מדיני בהנחייתו של הדוקטורנט שלמה אבינרי ואמר שבן-גוריון לא רוצה שלום על אמת. הוא כל הזמן מצהיר על נכונותו לעשות שלום, אבל האמת היא ממנו והלאה. לכנשאל על סמך מה הוא מבסס את דבריו, השיב: ב.ג. יודע כי ברגע שייכון שלום בין ישראל לבין שכנותיה, ''אתם היהודים תאכלו אחד את השני. ב.ג. יודע שמצב המלחמה מלכד את היהודים''. בהפסקה, יצאנו ושוחחנו בינינו. השיחה היתה בערבית, וכידוע לך שפה משותפת שוברת מחיצות, ואני שאלתי אותו: אם הרעיון שלך כל מבריק, מדוע נשיא מצרים, נאצר, לא עושה שלום עם ישראל. שהרי בעשייתו שלום אתנו, הוא יכול להתחיל את ההרס והחורבן שלנו מבלי להשקיע מאמצים במלחמה ומבלי לסכן דבר. על כך השיב: אתה לא תאמין מה שאני עומד לומר לך. נאצר פשוט טפש. עוד אין לנו שלום אמיתי עם שכנינו, ותראה מה אנחנו עושים אחד לשני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשמעון: אבל האם כל המנהיגים הערבים טפשים? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגברה בנשק נ.ט/הערות וזכרונות |
|||
|
|||
לשמעון! (להלן ''הערות וזכרונות'') אכן זכורים לי לטובה ימיך בקדנציית הצנזורה הצבאית. המאמר על טילי הנ.ט וחשיבותם בשדה המערכה העיקרי הצפוי עם מצריים,עורר בשעתו לא מעט כעס....שכן הוא בא בצמוד למאמר אחר,בו טיפל יורם קסל ''ג'ראלד'' היום כתב הסי-אנ-אן (ואז סופר הגוייש-כרוניקל) על סיכוני טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח וצמצום משמעות מושגי הגנת עורף ועומק אסטרטגי. (בעיקר בזירה הצפונית גולן עירק)המאמר השני ראה אור והרגיז את מי שהרגיז. לעומת זאת,שנים קודם לכן,השתתפתי בויכוח מעל עמודי ''מערכות'' בשאלת הגברת חי''ר ''בסביבה משוריינת'' בעוד אבות השריון דאז, גרסו שההגברה חייבת לבוא עם טנקים העזתי (''ילד'') לכתוב שהגברה אפשר להשיג באמצעות נשק נ.ט מדוייק ואת הטנק יש ''לשחרר'' לפעילות ראשונית במסגרות עצמאיות גדולות וסיוע ממוכן. התשלום שקבלתי ''ממערכות'' אז... תשעה עשר ל''י היה מהראשונים שקבלתי עבור כתיבה בכלל.... ------------ אחד מעמיתי אז,שאול שלוו ז''ל שנפל במלחמת יום הכיפורים ,אתו שרתתי מאז הטירונות בגדוד 890 באותו צוות- סיירת,השתתף בכתיבת מאמר דומה שניתח את השגי הוורמכט כשהתאים תותחי נ.מ 88 מ''מ לירי נ.ט וכך עשה שמות בשריון הבריטי הרוסי והאמריקאי -המסקנה היתה צריך למצוא פתרון דומה ליחידות חי''ר ובעיקר סיירות ממונעות. אלוף פיקוד הדרום דאז,אברהם יפה ז''ל,זימן אותנו אליו ללשכה בבאר-שבע שיבח על היזמה, אך הגדיר אותנו בחיבה ''קינדערלך'' (ילדים) והרגיע שהנה, צ.ה.ל קלט תותחים ללא רת''ע (תולר''ים) בקוטר 105 מ''מ ''וזה מספיק כי עם טילי נ.ט צרפתיים אס-אס 11 לא כל כך מצליחים'' דברי האלוף. לימים עבר שאול מהסיירת והחי''ר לשריון,שם נחשב ''לעילוי מבטיח'' ולקצין חושב אמיץ ואינטלקטואל. בסופו של דבר נפל שאול לייד גדות הסואץ, כשלחם במאמץ לחלץ מעוזים לכודים וכאחרים - פעל תחת ''גשם טילי נ.ט וארטילריה'' ------------------------------- הלקח הוא לא זה ''שצדקנו'' בהערכה שכן בהחלט היינו יכולים ''לטעות'' מה עוד שאז לא היינו חיילים מקצועיים ומנוסים,אלא שיש לנהל ויכוח ציבורי בנושאים צבאיים כלליים,כולל נשק גרעיני (כאן צודקים המבקרים!).ויכוח כזה זר ומנוכר לתרבות הישראלית. בה שולטת תת- אולגרכיה צבאית נרציסטית מסוג ''סמוך ושתוק'' כתבים צבאיים עוסקים בעיקר בהשגת חדשות,כסוי ארועים ויציקת מים על ידי דובר צ.ה.ל והאלוף התורן- הפופולארי המוגדר לפרקים ''כמתמודד''. רק עיתונאי אחד,זאב שיף מהארץ,חורג מהנוהג ומביא לפעמים רעיונות פוריים ומעוררי פולמוס. אחד מאלופי צ.ה.ל היותר ססגוניים,בפיקודו שרתתי בצבא הקבע, אמר לי פעם ''אל תשים אליו(שיף) לב בצ.ה.ל הוא שרת ביחידת מפריחי יוני דואר הוא לא גנרל'' כשהשבתי שאחד מגדולי המנתחים הצבאיים סיר בזיל לידל הארט היה בס''הכ סרן שלחם במלחמת העולם הראשונה - נענתי בתשובה ''אה..אבל הוא אנגלי''...... -------------------------- הגנרל הוויאטנמי הגדול גיאפ' שהיכה את הצרפתים ואח כך את הקואליציה האמריקאית היה במקצועו מורה שלדבריו,אחרי קרב דיאן ביאן פו שהכריע את הצרפתים, למד ''שאם רוצים לנצח ולהשיג שלום ועצמאות אין להשאיר את תורת המלחמה לגנרלים מקובעים''..... הלוואי ואצלנו תתפתח,ביום מן הימים,תרבות ויכוח והערה גם בתחום הצבאי-ביטחוני שהוא המגן החרב וגם ''המולך'' המאכל הרבה מאוד משאבים לאומיים ולא מעט חלקות טובות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפתרון: אקדמיה בלתי תלויה בצבא לביטחון לאומי |
|||
|
|||
יורם, הטעם לתופעות שתיארת הוא שכל צבא באשר הוא, הינו ארגון אנטי-אינטלקטואלי. בצה''ל המצב גרוע יותר מרוב הצבאות האחרים משום שתקופת הכשרת הקצין היא שישה חודשים ולא שנים אחדות כמו ברוב הצבאות. כבר אפלטון עמד על התופעה הזאת והמליץ בדיאלוג ''המדינה'' להציב את הפילוסופים במדינה האידאלית מעל ''השומרים'' (אנשי הצבא) כדי שישמרו על השומרים. הוא גם המליץ להעניק השכלה החבה מאוד לאנשי הצבא. הסיבה לכך שברוב המדינות בעולם הגנרלים הם אסמכתא העליונה בענייני צבא היא שהאקדמיה אינה עוסקת במחקר רציני צבאות משום שהמקורות אינם נגישים. לפתוח את המקורות באופן, מלא כפי שדורש מחקר אקדמי לא ניתן בגלל הצורך להסתיר אותם מעניני האויבים. לפיכך יש להקים מסגרת ביניים שתהיה גם אקדמית לכל דבר ובלתי תלויה בראשי הצבא, וגם כפופה לחוקים קפדניים של חסיון. מסגרת זאת תהיה אקדמיה לביטחון לאומי והיא תעסוק בחקר מלחמות, בפיתוח תובנות צבאיות, בהכשרת הדרגים הגבוהים במערכת הביטחון ותשמש כמועצה לביטחון לאומי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסקת מסקנות והפקת לקחים |
|||
|
|||
בכל פעם שמתגלית תקלה רצינית בזרועות הבטחון, מבטיחים האנשים המופקדים על הנושא כי יוסקו מסקנות ויופקו לקחים. ובחלוף הזמן מסתבר, כמו שאומר הערבי ''הייה הייה לבנייה'', במשמע, מה שהיה הוא שיהיה. וזה מאד מצער. המקרה היחידי שהופקו חלק מהלקחים, היה זה אחרי מלחמת יוה''כ 1973. היום זה כבר לא סוד צבאי ואפשר להזכיר שהיה ריב בין סגן סימן-טוב, הקמ''ן החט' שעל תעלת סואץ, לבין סא''ל גדליה שהיה קמ''ן פקוד דרום. הראשון טען שההערכות המצרית על התעלה מצביעה באופן ברור שזו הערכות לקראת מלחמה. והשני, שידע את דעתם של ראש מחלקת מחקר באמ''ן, תא''ל אריה שלו, ושל ראש אמ''ן עצמו האלוף אלי זעירא, התאים את הערכותיו לאזימוט של אלה שמעליו - וטען ההיפך מהקצין הכפוף לו. הגיעו דברים לידי כך, שכאשר סגן סימן-טוב חזר על הערכתו שאנו צועדים לקראת מלחמה, איים עליו הקמ''ן הפקודי שאם עוד פעם הוא יחזור על כך הוא יודח מתפקידו. לאחר המלחמה, כאשר התברר גודל הכשלון המודיעיני, נקראנו אז החיל הכושל, הופקו הלקחים המתאימים. אינני זוכר אם היה זה בעקבות ''וועדת אגרנט'', או כתוצאה מבדיקה של החיל עצמו. ואז נקבע שיש צורך להפריד את הדרג המטכ''לי של המודיעין מדרג השדה. ומאז יש לנו אגף מודיעין במטכ''ל, וחיל המודיעין שאינו כפוף לאגף. אינני רוצה להרחיב את הדבור על נושא זרימת המידע והערכתו, מטעמים מובנים של שמירת סודיות. להזכיר לכולנו, כי כאשר הוקמה המכללה לבטחון לאומי, אמרו שחניכי המכללה יהיו לא רק אנשי צבא, אלא הם יבואו מצמרת הפקידות הבכירה של המדינה. אז במחזור הראשון השתתפו כמה אנשים ממשרדי ממשלה שונים, ואחר כך זה פסק. הגורמים הקובעים בצבא, טוענים שאקדמיה של ארבע שנים להכשרת קצין זהו בזבוז אדיר של משאבים, כיון שאצלנו השנויים הם כל כך מהירים. הפנימיות הצבאיות, זו שליד הריאלי בחיפה וזו שליד ישיבת עציון - עונות על הצרכים, כך קובעים בעלי המאה בצה''ל. זה מזכיר כמובן את חוק פרקינסון, שקבע כי כאשר יש צורך בהחלטה על רכישת אמצעי זול, מתרבים הוויכוחים עד אין סוף. שכן כל אחד יודע מה אפשר לעשות עם סכום של אלפיים שקל - הסכום מדבר אליו. אבל כאשר יש צורך להחליט על הוצאה גדולה בעשרות מליונים, הענין מוכרע בהינף יד ללא כל וויכוח. במקרה דנן, לא רוצים ללכת על ההוצאה של המליונים, כדי שיהיה כסף לבזבוזים קטנים - דוגמת חצי מליון שקל על ערב שירה עם משפ' קליינשטיין. ח ב ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חוסר מודיעין טקטי |
|||
|
|||
שמעון, טענת שאמ''ן הפיק לקחים אחרי מלחמת יום הכיפורים. אני בספק. השינוי שעליו הצבעת היה כל כך מחוייב המציאות שאם אותו לא היו עושים אז זה היה מעשה בגידה. אבל, לדוגמא, בעיה קשה בכל מלחמות ישראל וגם במלחמת יום הכיפורים היתה חוסר מודיעין טקטי, בקרב החווה הסינית לדוגמא. במלחמת לבנון שוב חסר מודיעין טקטי בקרבות העיקריים: בסולטן יעקב ובעין זחלתא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל מילה אמת |
|||
|
|||
מר שמעון מנדס הנכבד דבריך אמת יציבה.לידיעתך : העיון היומי באתר זה תענוג ומוסיף הרבה מאד ידע בכל מיני תחומים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| corpus delicti |
|||
|
|||
אינני מבין מה כל כך מפתיע בתגובתי, היות ואני לתומי חשבתי כי אתה מתכוון להכחיש שבמקום המתקרא 'דיר יאסין' אירע דבר, אשר במסגרתו מתו ו/או הומתו חפים משפע בקרב האוכלוסיה הערבית. ממה שעלעלתי מפרק 16 של מחקרך המונח לפניי אינך מכחיש שבמקום זה מתו נתיני האוייב. הדבר היחידי עליו מתנהל וויכוח זה, לפחות על פי התרשמותי הראשונית, נסוב על הצורה בה מתו ו/או הומתו קורבנות אלו, מהו מספרם המדוייק, בתוספת הנאראטיב המתלווה לשיטתך, כי ניפוח אירוע זה כדבריך והדבקת המינוח השגוי ('טבח') היה בחזקת מעשים מכוונים מצד גורמים פוליטיים בזמן קום המדינה ובשנים לאחר מכן. בנקודות אלו ניתן לומר כי פרק 16 האמור מביא עדויות שונות וסותרות באשר לנקודות שציינתי לעיל. נקודה נוספת בה אתה מטפל מתייחסת לעובדה שלפיה אירעו במלחמת העצמאות ובאירועים אחרים דברים קשים לא פחות ואף חמורים מהם, אך זהו נושא בפני עצמו, אולי למחקר אחר. מכל מקום לא ניתן לבצע רלטיבציה של אירועי דיר יאסין בהשוואה לאירועים אחרים הנטענים על ידך, ללא בדיקה וקבלת חוות דעת נוספת של היסטוריונים אחרים הבקיאים בעניין. השאלה הנשאלת לשיטתי היא מהו הגדרתו של 'טבח'? האם המדובר בירי וברצח שיטתי של אנשים שנכנעו או אנשים כפותים, או שמא המדובר בהרג מיותר של נתיני אוייב בלהט הקרב? זו שאלה חשובה, היות ולפיה קובעים ומנמקים ככל הנראה היסטוריונים ישראלים המצויים בעובי הקורה, כי במקום זה אירע טבח - או לפחות דבר המשתווה אליו בחומרתו. מאחר ואיני בקיא בפרטי העניין לעומקו, נבצר ממני לתת תשובה מנומקת לכאן או לכאן, ומכאן שעליי בשלב זה להסתמך על 'תחושות בטן' בלבד. 'תחושות בטן' אלו אומרות לי שבמקום זה אכן היה טבח, ממש כפי שטוען הממסד הישראלי וכפי שהנך שולל - לפחות מבחינת הצורה, הכמות ואופן הפעולה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגיע הזמן לוותר על תחושות הבטן |
|||
|
|||
בזה שמתו אנשים בדיר יאסין אין שום רבותא. הרי גם אתה ואני נמות ואתנו כל בני האדם. השאלה איך מתים אנשים מעסיקה את בני האדם מאז ראשית ההיסטוריה יותר מכל נושא אחר. סיפור הטבח נבנה על בסיס המידע השקרי של מאיר פעיל וחבריו כי ערביי הכפר נלקחו למחצבה ושם הומתו אחרי הקרב. אין זה לגיטימי לומר, אחרי שהסיפור של פעיל הופרך: ''אבל טבח בכל זאת היה טבח כי לא היה הכרח להמית את כולם''. בשום מלחמה לא היה הכרח להמית את כולם, גם לא במלחמת ששת הימים. זה הבסיס לטעינוים פציפיסטיים. אבל אם איננו פציפיסטים, יש לקחת בחשבון את ההבדל בין אירוע פלילי שבו בודקים קלה כחמורה לבין אירוע מלחמתי שבו ההבחנות הן יותר עקרוניות: האם אנשים נהרגו בזמן הקרב או אחרי הקרב. תחושות הבטן שלך ושל אחרים טופחו על ידי מאיר פעיל וחבריו במשך 54 שנים למטרות פוליטיות מובהקות. קשה להשתחרר משטיפת בטן כה ממושכת לאחר קריאת מחקר חדש. אבל מה לעשות, לא תחושות בטן קובעות את האמת אלא מהימנות מקורות ומתודה של מחקר. ואם המהימנות והמתודה פוגעים בתחושות הבטן, מה לעשות יש לוותר עליהן | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי