|
בזה שמתו אנשים בדיר יאסין אין שום רבותא. הרי גם אתה ואני נמות ואתנו כל בני האדם. השאלה איך מתים אנשים מעסיקה את בני האדם מאז ראשית ההיסטוריה יותר מכל נושא אחר.
סיפור הטבח נבנה על בסיס המידע השקרי של מאיר פעיל וחבריו כי ערביי הכפר נלקחו למחצבה ושם הומתו אחרי הקרב. אין זה לגיטימי לומר, אחרי שהסיפור של פעיל הופרך: ''אבל טבח בכל זאת היה טבח כי לא היה הכרח להמית את כולם''.
בשום מלחמה לא היה הכרח להמית את כולם, גם לא במלחמת ששת הימים. זה הבסיס לטעינוים פציפיסטיים. אבל אם איננו פציפיסטים, יש לקחת בחשבון את ההבדל בין אירוע פלילי שבו בודקים קלה כחמורה לבין אירוע מלחמתי שבו ההבחנות הן יותר עקרוניות: האם אנשים נהרגו בזמן הקרב או אחרי הקרב.
תחושות הבטן שלך ושל אחרים טופחו על ידי מאיר פעיל וחבריו במשך 54 שנים למטרות פוליטיות מובהקות. קשה להשתחרר משטיפת בטן כה ממושכת לאחר קריאת מחקר חדש. אבל מה לעשות, לא תחושות בטן קובעות את האמת אלא מהימנות מקורות ומתודה של מחקר. ואם המהימנות והמתודה פוגעים בתחושות הבטן, מה לעשות יש לוותר עליהן |
הגיע הזמן לוותר על תחושות הבטן
