רשעות ואטימות שיפוטית

21 באוקטובר, 2010

לכבוד
מרים נאור, אסתר חיות, חנן מלצר
שופטי בית המשפט העליון,
הקריה, ירושלים

ב-‏11 באוקטובר 2010 קיימתם דיון בעתירתו של מרדכי ואנונו להסרת ההגבלות שהוטלו עליו, שהרי כל עוד הן קיימות, הוא לא אדם חופשי. שש שנים לאחר ששוחרר מכלאו שם ריצה 18 שנות מאסר, מהן 12 בבידוד, השב''כ והמלמ''ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) ממשיכים לנעוץ את שיניהם כערפדים בואנונו, מוצצים את דמו, ולוחשים על אזנו, תביע חרטה, תודה שטעית, והוא לא נכנע. נותר שלם עם עצמו, מעשיו ומצפונו: התנגדות לנשק גרעיני וזכות הציבור לדעת את ממדי השואה שהממשלה מבשלת מאחורי חומות הכור הגרעיני בדימונה.

מאז שחרורו מהכלא באפריל 2004 חוזר הטקס מדי שנה: עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, להסרת ההגבלות לפיהן אסור לו לצאת מישראל, לנוע באופן חופשי ולדבר עם תיירים. השב''כ והמלמ''ב מאביסים את השופטים במידע חסוי לפיהם ואנונו מסתיר במוחו פרטים שטרם גילה, ועל כן מהווה סכנה. השופטים מאמצים את עמדות השב''כ והמלמ''ב, אף על פי שעדויות מומחים בנושא הגרעיני, מישראל ומחו''ל, הוכיחו ומוכיחות כי ואנונו לא יכול להחזיק במידע סודי כלשהו, שהרי כל מה שידע בתחום הגרעין, גילה לשבועון הבריטי ''סנדיי טיימס'' ב-‏1986.

גם השנה חזרה ההצגה על עצמה. פרקליטיו של ואנונו פרשו את טיעוניהם, נציג המדינה השיב, ושוב הגיע החלק המביש בו אתם מקבלים מידע חסוי, ולאחר מכן מקיימים ישיבה סגורה במעמד צד אחד עם נציגי השב''כ והמלמ''ב, כאשר ואנונו ופרקליטיו חייבים לעזוב את האולם, ואינם יכולים למלא את תפקידם, לחקור ולאתגר את המידע החסוי. אני משער שאילו נחקרו נציגי השב''כ והמלמ''ב על ידי פרקליטיו של ואנונו, אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד, היה מתגלה שרובו ככולו של אותו מידע חסוי מבוסס על שקרים, רכילויות, הלשנות ופרובוקציות (למשל איש שב''כ מתחזה לתייר ושואל את ואנונו האם יש לישראל נשק גרעיני וכיוצא באלה שיטות נלוזות).

אתם התנהגתם כפקידים ממושמעים של שרותי הביטחון, כמקובל במשטרי עריצות. נציגיהם ישבו באולם ושמרו היטב שלא תסטו ימינה ושמאלה, ותמלאו את תפקידכם על פי תכנונם, וכך היה. לא נחה דעתכם עד שמצאתם לנכון לפרסם את פסיקתכם ב-‏13 באוקטובר, יום הולדתו של מרדכי ואנונו. אין זה מקרה, אלא מעשה מכוון שנעשה על פי תכתיב שרותי הביטחון. נקמתם לא יודעת שובע. הם הזינו אתכם בכל פרט אפשרי, ואתם נעניתם בנפש חפצה. כך מתנהגים שוטים חסרי בינה ורגישות ולא שופטים המחשיבים עצמם כנאורים. זו רשעות ואטימות שתפקידן לזרות עוד מלח על הפצעים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאינכם מטומטמים; שאתם יודעים כי לאחר 24 שנים בהן מרדכי ואנונו לא היה בכור בדימונה, הוא אינו מהווה סיכון ביטחוני כלשהו. יתר על כן, כמי שנמצא בקשרים עם מרדכי ואנונו, ונפגש עימו לעתים קרובות, לא למדתי ממנו פרט כלשהו, ולו הזניח ביותר, על המתרחש בתחום הגרעיני בישראל.

להיפך, מתוך המידע שהתפרסם באתרי אינטרנט ועיתונות בינלאומיים, שברובו הועתק בתקשורת הישראלית, היה בידי מידע בתחום החימוש הגרעיני בישראל, שנסתר מואנונו לנוכח שהייתו הממושכת בכלא. ואנונו למד ממני יותר מאשר אני ממנו.
צבי טל, מי שהיה שופטו של ואנונו בבית המשפט המחוזי בירושלים שגזר עליו 18 שנות מאסר, ולימים גם שופט בבית המשפט העליון, כתב בספרו ''עד בוא השמש'' שהתפרסם לא מכבר, כי ''קשה להבין מה טכנאי זה יכול לגלות ועדיין לא גילה''.

מתברר כי ב''רפובליקה היהודית של ישראל'' אתם מתנהגים כמו ב''רפובליקה האיסלמית של איראן'', ורועדים כעלה נידף ברוח מול שרותי הביטחון. העצמאות השיפוטית, שבפרסומים רשמיים אתם מעלים על נס, נגוזה כלא הייתה כאשר אתם ניצבים מול נציגי השב''כ והמלמ''ב. היוקרה ממנה נהנים שופטים עליונים היושבים כבית דין גבוה לצדק מתגלה כמזויפת בבואכם לדון בסוגיות ביטחוניות. הצדק מתנדף ובמקום להתבשם מאוויר פסגות של זכויות אדם, אתם מידרדרים לבצה עכורה של בית דין תחתון המאופיין בנמיכות רוח ודלות.

לאחרונה קיבל מרדכי ואנונו את הבשורה כי הליגה הבינלאומית לזכויות האדם בברלין בחרה בו לחתן מדליית זכויות האדם על שם קרל פון אוסייצקי לשנת 2010. זהו אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בתחום זכויות האדם באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. למי מכם שאינם יודעים מיהו קרל פון אוסייצקי, הנה מספר פרטים הלקוחים מויקיפדיה:

קרל פון אוסייצקי הוא עיתונאי ופצפיסט גרמני, חתן פרס נובל לשלום.
עוד ברפובליקת וימאר הדמוקרטית, נעצר, נשפט ונכלא קרל פון אוסייצקי בעבירה דומה לזו שואנונו הורשע בה 60 שנים מאוחר יותר. ב-‏1929 פרסם קרל פון אוסייצקי מידע בעיתונו על כך שגרמניה מקימה חיל אויר בשיתוף עם ברית המועצות בניגוד לחוזה ורסאי. ב-‏1931 הועמד לדין באשמת בגידה, הורשע ונידון ל-‏18 חודשי מאסר. (גרמניה הוימארית, כשהיא על סף המעבר לשלטון הנאצי, עדיין מתגלה כנאורה יחסית אל מול 18 שנות מאסר שנגזרו על ואנונו).

במשך שנים הזהיר אוסייצקי מהנאצים ומאדולף היטלר. עם עלות הנאצים לשלטון בינואר 1933 המשיך אוסייצקי והביע את התנגדותו למשטר החדש. לאחר שריפת הרייכסטאג ב-‏28 בפברואר 1933, נאסר שוב, והוחזק בתחילה בכלא שפנדאו, ולאחר מכן במחנה הריכוז אסטרווגן ליד אולדנבורג, ובמחנות נוספים.
קרל פון אוסייצקי הוכרז כחתן פרס נובל לשלום לשנת 1935. הנאצים לא יכלו למנוע את מתן הפרס, אך לא שחררו את אוסייצקי, אשר שהה בבית חולים עקב ההתעללות לה היה חשוף במחנה הריכוז. ממיטת חוליו הצליח אוסייצקי להבריח הודעה בה הוא מקבל את הפרס, על אף האיום כי מעשה זה יוביל להוצאתו מ''קהיליית העם הגרמני'' (deutsche Volksgemeinschaft).
במאי 1936 נשלח לבית חולים משטרתי ליד ברלין בשל דלקת ריאות חמורה בה לקה. בבית החולים בילה את חודשי חייו האחרונים. הוא מת בעודו בבית חולים, במעצר, ב-‏4 במאי 1938 מסיבוכים של דלקת ריאות, הקשורים בתנאי מעצרו הקשים. האוניברסיטה של אולדנבורג קרויה על שמו.
מדליית קרל פון אוסייצקי מחולקת מאז 1962.
בין עשרות מקבלי המדליה: הסופרים גנתר גראס והיינריך בל, חתני פרס נובל לספרות; הכומר היינריך גרובר, שהציל יהודים בתקופת המשטר הנאצי עד שנעצר ב-‏1940 ונשלח למחנה הריכוז דכאו. המשיך לסייע ליהודים שנותרו בגרמניה לאחר מלחמת העולם; לאה רוש, הרוח החיה שעמדה מאחורי הקמת האנדרטה לזכר קורבנות השואה בברלין; הסופר גנתר וואלראף, שחשף את הנאצים שהשתלבו שוב בכלכלה ובפוליטיקה בגרמניה; בטי ויליאמס ומייריד מגוייר, כלות פרס נובל לשלום; הנס קושניק, מדינאי גרמני מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית, היה חבר הבונדסטאג וראש עיריית מדינת ברמן, שליח הקהילה האירופית לבוסניה בשנים 1994-96, קיבל ב-‏1998 דוקטורט כבוד מאוניברסיטת חיפה על תרומתו לחברה; הכומר מרטין נימלר, פעיל זכויות אדם שנאבק נגד הנאצים, נאסר על ידי הגיסטאפו ב-‏1937 ונכלא במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן עד ששוחרר על ידי בעלות הברית ב-‏1945.
הכומר נימלר הוא בעל האמרה הידועה: בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט; ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי; ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי; ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי; ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני''.

לרשימה מכובדת זו מצטרף עתה מרדכי ואנונו.

טקס חלוקת המדליה יערך בדצמבר בברלין. אבל מרדכי ואנונו לא יוכל לנסוע לקבל את המדליה, בגלל האיסור שהוטל עליו באישורכם לצאת מהארץ. בכך אתם מצטרפים לגרמניה הנאצית שמנעה את יציאתו של קרל פון אוסייצקי ב-‏1935, לברית המועצות שמנעה את יציאתו של אנדריי סחרוב לקבל את פרס נובל לשלום ב-‏1975, לסין הקומוניסטית שמונעת את יציאתו של פעיל זכויות האדם לי שיאבו, זוכה פרס נובל לשלום ל-‏2010, המרצה עתה עונש של 11 שנות מאסר לאחר שכתב מניפסט הקורא לחופש ביטוי. מרדכי ואנונו, להזכירכם, נחטף, נשפט (משפט מכור בדלתיים סגורות) ונכלא על ידי ישראל משום שעשה שימוש דמוקרטי בחופש הביטוי, משום שמימש את זכות הציבור לדעת.

אתם חוליה בשורה של מעשי נבלה שיפוטיים שחוצים משטרים וגבולות לאומיים. על כך לא תינקו.

גדעון ספירו