''מגש הכסף'' ו''המדינה הפלסטינית''!

ד''ר סלאח עודטללה

בחמישי ליוני 1967 הצליחה מדינת ישראל לנצח ולהביס שלושה צבאות ערביים, וכתוצאה מכך כבשה את הגדה המערבית של נהר הירדן, רצועת עזה וחלקים מאדמות מצרים וסוריה ולבנון.
בזמנו האמינו הערבים באמירה הדבילית שלפיה הם מסוגלים לזרוק את היהודים לים..מיד אחרי סיום מלחמת ששת הימים, ולדעתי ''מלחמת ששת השעות'', התכנסו הערבים בועידת חרטום השנייה של הליגה הערבית בספטמבר 1967 שהחליטה את שלושת ה''לאווים'' - לא להכרה, לא למו''מ ולא לשלום עם ישראל.
ב-‏1967 קרא ראש ממשלת ישראל למדינות ערב לשבת לשולחן המו''מ כדי לדון בגורל שטחים שאך זה נכבשו, תשובת ג'מאל עבד אל נאצר הייתה ''מה שנלקח בכוח יושב אך ורק בכוח''.

כֵּן, הַדוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר / אַךְ לְכָל דוֹר יֵשׁ כַּלָנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם / פָּרְחָה הַכַּלָנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם...

נתן אלתרמן

ב-‏28 למרץ 1970 הלך לעולמו המשורר הנודע נתן אלתרמן. משוכנע אני שרבים ישאלו, מה הקשר בין רופא ערבי פלסטיני לבין משורר ציוני אשר תמך לאחר מלחמת ששת-הימים ברעיון ארץ ישראל השלמה. והתשובה שלי מאוד פשוטה והיא: אנו חייבים ללמוד מכל איש אשר נלחם עבור חירותו והקמת מדינתו ובלי קשר למוצאו או מקום מולדתו, ואלתרמן מהווה דוגמא חיה ופועמת לב לדרך מחשבותיי ולמה אני אמור לכתוב בהמשך.

המשורר נתן אלתרמן נולד בוורשה ב-‏1910 ,הוא נחשב לאחד מגדולי המשוררים היהודים. היה משורר מוערך שהשפיע רבות על השירה העברית החדשה. שיריו הפוליטיים של אלתרמן כונסו בשני ספרי ''הטור השביעי''. שירים אלו שיקפו את התגובה הלאומית על השואה, השאיפה לעצמאות מדינית בתקופת השלטון הבריטי ואת ההתלהבות מהמפעל הציוני, ערב הקמת המדינה. אחד משירי ''הטור השביעי'' הידועים ביותר הוא ''מגש הכסף'' המתאר את תרומתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשו לשלם עליה:

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת / תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת / לקבל את הנס, האחד, אין שני...

''מגש הכסף'' היא יצירה מפרי עטו של המשורר אלתרמן שבאה להסביר כי מדינה לא מקבלים על מגש של כסף. לא די להכריז על הקמת מדינה, וכדי ליצור מדינה יש לעמול קשה. ואם מרכיביה האנושיים מתקבצים להם מכל הגלויות וכל ''גלות'' מגיעה עם מטענים רוחניים משלה, העבודה קשה שבעתיים.
ולפי אחד הפרשנים המפורסמים ''העבודה הזאת לא תמה עד היום הזה, עשרות שנים לאחר שבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל''.

ב-‏1 במאי 1945 כתב משה סנה ב''במערכות הציונות'': ''גם בקוניונקטורה טובה לא יינתן לנו מבוקשנו על מגש כסף''. ב-‏7 באוגוסט 1945, בכינוס הציוני בלונדון, אמר ויצמן (בתרגום חופשי מאנגלית): ''המדינה היהודית לא תוגש על מגש כסף''. ב-‏16 בדצמבר 1946 צוטטו ב''הארץ'' דבריו של ברנרד (דב) יוסף בקונגרס הציוני הכ''ב: ''מדינות אינן מוגשות על מגש של כסף''. דוד בן-גוריון, בכינוס של קרן היסוד ב-‏29 באוקטובר 1947, אמר: ''מדינות אינן מוגשות לעמים על טס של זהב, ואל נשתעשע באשליה שלנו יתרחשו נסים''.

רק אחרי כל אלה חזר ויצמן באטלנטיק סיטי, ב-‏13 בדצמבר 1947, על הקביעה ש''שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף'' - ובעקבות דבריו כתב נתן אלתרמן את השיר ''מגש הכסף''.

''הכרזת אלג'יר'':

ביוזמתו של ערפאת כראש אש''ף (שהוכר בזמנו ע''י הפלסטינים ומדינות ערב כנציג הלאומי היחיד של העם הפלסטיני), הכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית על הקמתה של המדינה העצמאית הפלסטינית בכנס אלג'יר ב-‏15 בנובמבר 1988. אומנם מאה מדינות, ובכללן מדינות ערב, הכירו בה, אך מכיוון שלא הייתה לאש''ף באותה עת, טרום אוסלו, שום אחיזה על שטח כלשהו, המדינה לא הוקמה באופן מעשי ונותרה רעיון על הנייר. לאחר חתימת הסכמי אוסלו, איים ערפאת כי יכריז על הקמתה של מדינה עצמאית אם לא תהיה התקדמות בהסכמי הביניים, אך נסוג מהביצוע לאחר שהבין שלא יזכה להכרה בינלאומית רחבה.

ישראל נוכחת בכל מקום, פועלת בהתאם לאינטרסים הביטחוניים שלה ומחזיקה גם במנופים לפיתוח הכלכלי בשטחים. יש לזכור גם את ההתנחלויות, המונעות מהרש''פ שליטה בחלקים גדולים של הגדה המערבית ובדרכיה. לרש''פ ברור שללא הסכם עם ישראל מדינה פלסטינית עצמאית לא תוכל להתקיים - מה עוד שארה''ב ומרבית מדינות אירופה לא תכרנה בה. כמו כן, התהליך המדיני עדיין נמשך ואף אם סיכויי הצלחתו קטנים, הוא משמש בלם, לפחות זמני, ליוזמות אחרות. יש להוסיף כאן כי ממשלת ישראל הנוכחית איננה מעוניינת בהשתלטותה מחדש של הרשות הפלסטינית ועל רצועת עזה והיא רוצה בהמשך הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי בין הגדה לרצועה, והדבר הזה מחזק את מעמדה ואת כוחה. הכרזת אלג'יר לא הביאה לעם הפלסטיני פרט להישג התיאורטי שום הישג אחר. ישראל המשיכה להחזיק בשטחי יהודה ושומרון עד לעצם היום הזה.

ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד הביע בתקופה האחרונה ספקנות פומבית ביעילותה של הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית, הוא אמר כי תהיה זו ''מדינת מיקי מאוס''.
דבריו הרגיזו בכירים בתנועת הפת''ח והאשימו אותו כי ''הצהרותיו תמוהות ומהוות מהלומה למאמצי התנועה להביא להכרה במדינה פלסטינית''.

סלאם פיאד לא מתרגש, הוא נהנה מתמיכה אמריקנית-אירופית-ישראלית רחבה.
הוא עסוק בבניית המוסדות הפלסטינים ''מלמטה למעלה'' ויודע כי הקמת המדינה הפלסטינית היא רחוקה וכי הדרך הקצרה להגיע אליה היא להגיע להבנות עם ישראל.
אלא שההנהגה הפלסטינית החליטה למקד מאמציה בזירת האו''ם ולדחות כל הצעה אמריקנית או ישראלית לחדש את המשא ומתן.

גם אם תצליח להביא לגינוייה של ישראל במוסדות האו''ם היא לא תצליח להביא, בדרך הזו, להקמתה של מדינה פלסטינית, אפילו לא להקמתה של ''מדינת מיקי מאוס''. בדיונים ובמשא ומתן ב''קמפ דייוויד השנייה'', סירב הנשיא המנוח יאסר ערפאת לוותר על העקרונות הקבועים הלאומיים הפלסטינים - ירושלים וזכות השיבה של הפליטים - ומכאן החל תהליך חיסולו עד שהורעל לאחר מצור במוקטעה ברמאללה. בשיחות האלה, שאל ביל קלינטון את נתניהו, על האפשרות שהפלסטינים יקבלו רשות עצמאית ויהיה אפשרי לקרא לה ''מדינה'' ובכך אולי יהיה אפשרי לסיים את הסכסוך ולנטרל את המלחמות, תשובתו של נתניהו הייתה כי הפלסטינים לא יקבלו יותר ממה שהם צברו. הם כבר קיבלו מעבר למה שמגיע להם, ואז הם יכולים לקרא לה מדינה ומצידי שיקראו לה ''מדינת העוף המטוגן'', כך מציין החוקר וההיסטוריון היהודי המפורסם נועם חומסקי באחת מכתבותיו. ארבעים וארבע שנים עברו מאז מלחמת ששת הימים, ושלושת ה''לאווים'' הפכו לשלושת ה''כן''. חלק ממדינות ערב נכנסו למו''מ עם ישראל, ועשו שלום איתה והכירו בקיומה, יותר מזה האמנה הפלסטינית שונתה וחלקיה הדורשים השמדתה של ישראל בוטלו. ''מה שנלקח בכוח לא יושב אך ורק בכוח'', אמירה זאת נשארה על הנייר.

הפלסטינים חייבים לדעת שבמידה ויקבלו מדינה היא תהיה נטולת נשק ואז לא תהיה מסוגלת להגן על עצמה. לא תהיה לה עצמאות פוליטית וכלכלית. מדינה שאינה שולטת על הגבולות שלה. בקיצור, מדינת ''אנדורה'' תהיה הרבה יותר מכובדת. כמה היה צודק אלתרמן כשאמר: ''העולם אינו נירוונה והצדק בו לא רב, זה אוכל את הבננה זה שובר בה את רגליו''.

כל העולם יודע וההיסטוריה מוכיחה שישראל מזה יותר משישה עשורים רודפת את העולם וזיכרונו במה קשור לשואה היהודית, והשאלה שנשאלת: כיצד ישראל משתמשת באידיאולוגיה הזאת לגבי אחרים, ושוכחת את עצמה. ישראל תמשיך להיות נרדפת ע''י השאלה הפלסטינית עד שתתקן את החטא שלה, והכלל הזה תופס גם לגבי מדינות ערב שסירבו לקבל החלטת החלוקה ב-‏1947 והפסידו בגדול ב-‏1967 מול מדינה שרצו לזרוק אותה לים. כמה זה קשה לחיות באשליות ולא להיות מציאותיים?

ולבסוף הגיע הזמן שהעם הפלסטיני ילמד מהאמירה המפורסמת: ''מדינה אינה מוגשת על מגש של כסף''.

הצגת המאמר בלבד

אתה מורח כמה דברים

ע.צופיה (יום ראשון, 12/06/2011 שעה 19:23)