| כאשר מסתכלים לאחור מה שחשוב זה מבחן התוצאה. גם חשוב שננסה לבחון מה גרם לאנשים של אז לפעול בדרך שהם פעלו. לא יהיה נכון לעשות זאת רק ממרחקי הזמן ובדיעבד. עלינו לנסות ולהעמיד עצמנו במקומם ולבחון את העובדות והנתונים כפי שהם ידעו והכירו: לדעתי לפרשת אוגנדה יש שתי סיבות עיקריות:
1. הרגשת הצורך לפתור בדחיפות את מצוקת היהודים (אנטישמיות) באירופה. על רקע מאמציו ומה שלמד עד ביקור בארץ (1897) הוא כנראה חשב שיהיה יותר קל לפתור זאת באמצעות ההדברות עם הבריטים ששלטו באוגנדה. 2. הקשר של הרצל למורשת ולדת היהודית – היותו חילוני.
אז מה? התנועה הציונית החליטה אחרת והרצל הציג את השקפתו איך נראית המדינה היהודית בארץ ישראל, באמצעות ספרו אַלְטְנֵיילַנְד (דיון 2971).
אני לא בטוח יודע מספיק על מה קרה בין נקודות הזמן שעליהן כתבנו כאן. עוד יותר חשוב, מהמעט הזה לא ממש ברור לנו מה התחולל במחשבותיו של הרצל לאורך השנים. זו הנקודה החשובה ביותר בניתוח עובדות ונתונים היסטוריים. חלק חשוב מהניתוח צריך שיעשה מנקודת המבט של הרצל עצמו. לא ראוי לשפוט את מעשיו רק על פי המידע שיש לנו היום וצריך לנסות לבחון את הדברים על פי המידע והנתונים שהיו בידיו של הרצל.
במבחן התוצאה התנועה הציונית שהוא איחד היתה מנוע עיקרי בהקמת מדינת היהודים בארץ ישראל. אז היו להם ספקות וכיווני מחשבה אחרים אבל בסופו של דבר הם לא הלכו לאוגנדה... |