|
בן דוד בניק-ניקו מגזים בכוונה תחילה באמירות מופרחות כדי לקדם את תפיסתו חסרת הבסיס. הוא מניח הנחות שכותב המאמר צריך היה לכתוב ספר הסטוריה על תולדות הסכסוך בשעה שהוא מתאם פאן אחד שמ משמעות הפיגוע בכרם שלום (כמה סימלי שדווקא היכן שצומח לו השלום הזה, שם השלום נקטל).
כוח ההרתעה של ישראל נפגם מאז 1993 ואנחנו משחקים מאז עם עצמנו איך לשָמר את ההרתעה, כאשר כל פעם אנחנו מתחלקים ומפספסים. בין היתר כי כשָלנו להבין שהסכסוך הוא על כל הארץ. ולא רק אירוע כרם שלום מוכיח זאת, אלא גם תקיפות הקסאם היומיומיות על שדרות והקיבוצים, כמו גם אמנוֹת, מדרשים, סיפרי לימוד והצהרות מנהיגים. וככל שיאמרו הפלסטינים בחצי פה שהם ישמרו את הטרור רק לשיטחי הכיבוש, יאמינו להם רק ''בן דוידידם'' כאלה, שמכוונים את הרובה כשפתח הקנה מופנה אל עינם והכת אל האוייב - כת השלום עכשיו. |
