  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
תל-אביב של שנות החמישים היתה כבר כרך לכל דבר - מקום שנעים לגדול בו, ללכת לבית הספר כל יום ולבלות שעות קסומות בקריאת ג'ק לונדון, ס. יזהר, ביאליק ואגאתה כריסטי. והיתה אז אווירה בארץ של קיום מדיני חדש עדיין, שלא איבד את בתוליותו. ישראל החזיקה אז בעמדה - עמדה שהיתה גם נחלתו של רוב הציבור - שמלחמות ישראל היו, ויהיו גם להבא, מלחמות מגן. גדלנו בתחושה שיש הצדקה מוסרית למפעל המדיני בארץ, גדלנו בתחושה שמעשינו צודקים ויעמדו במבחן הזמן. זכור לי הפחד ששרר בתל-אביב ערב מלחמת ששת הימים. חבר טוב שלי אז נשלח על ידי הוריו לדודו בלונדון משום שחששו שצבאות ערב ישטפו את ישראל הקטנה. כאשר חזר החבר עם תום המלחמה מלונדון החרימו אותו כל ילדי הכיתה - חוץ ממני כמובן. זכור לי גם שזמן קצר לאחר סיום המלחמה - כאשר מהדורות הנצחון של העיתונים כבר התגלגלו בכל מקום - חשבתי לעצמי שאכן עכשיו יש לנו הזדמנות לשאת ולתת עם מדינות ערב, שהובסו בקרב, על הסכם שלום כולל במזרח-התיכון. כלום לא קרה, חוץ מההערה האומללה של גולדה שאין פלסטינים. כן, כבר אז ידענו שהיעדר יוזמה מדינית ישראלית יהיה בגדר בכייה לדורות. עם תום מלחמת יום כיפור, שהיתה המלחמה הראשונה שהשתתפתי בה, מצאתי עצמי באוניברסיטה. היה ברור אז לכולם שתנאי המשחק במזרח התיכון השתנו, ושישראל כבר לא יכולה לנגן יותר על המיתר הפרום משהו של מלחמת מגן. למרות שמלחמת יום כיפור החלה כמלחמת מגן, התברר לנו במהרה שבצד המצרי פעלו מניעים אחרים מאשר הגירסה ששיננו לנו מילדות, ושהמצרים נלחמו בתעלה כדי לשבור את ביצורי הקו הישראלים להחזרת הכבוד האבוד של הצבא המצרי. התברר שלמצרים לא היו תכניות מעשיות לכיבוש סיני והתקדמות לתוך שטחי ישראל שלפני מלחמת ששת הימים. ביקורו של סאדאת בירושלים היה הוכחה נוספת לכך. ואז החלה הבעייה האמיתית. השטחים שהיו יחסית רגועים עד 1972-3, כאשר ניתן היה לעבור בלילה בתוך שכם או ג'נין עם רכב צבאי בודד ללא נשק או ליווי, - השטחים, היוו פיתוי מתמיד למתנחלים למיניהם, וכאשר התרדמת המדינית בדרג הממשלתי בישראל המשיכה - כלפי חוץ וכלפי פנים - מצאו ראשוני המתנחלים וגוש אמונים פרצה הקוראת לגנב. וכמובן עם המהפך ועליית הליכוד לשלטון - וזבולון המר איש גוש אמונים כשר החינוך החדש - המסר לציבור היה ברור: עורו והתנחלו ואנחנו נעלים עין ונעזור לכם בסתר. כולם, כולל המתנחלים עצמם ידעו שמדובר בשרץ שאי אפשר לטהרו - אך לקחו על עצמם את ה'קורבן' של היות ה'חאפרים' והגנבים באישון לילה בשם כולנו. אלא שכבר אז קמה צעקה גדולה. אך הגניבה והרמיסה של כל חוק נמשכו מאז וכל ממשלה מאז רק עודדה את העבריינים. ידענו שאנו חזקים וששום רע לא יאונה לנו צבאית. והשלום עם מצרים הוציא אותנו מהבידוד המדיני באיזור. וכך הגיע הזמן לבוז את מה שניתן לנו למשמרת. ואכן ביזה כהלכתה - וכל זה התרחש כבר כעשר שנים לפני פרוץ האינתיפדה הראשונה בשטחים. הציבור הפלסטיני נזקקו לכעשרים שנה כדי להבין שגונבים להם את אדמתם מתחת לרגליים, כדי להבין שהישראלי הממוצע אוהב לחשוב על עצמו כאוהב שלום ובעל ערכי מוסר וחס וחלילה לא גזען, אך בד בבד עם ההתנהלות היומיומית הזו - שכוללת קשרי עבודה מסועפים עם עובדים פלסטינים - נותן הישראלי ידו, לפעמים בדיעבד, לכל דבר תועבה הנעשה בשם ישראל בשטחים. אותו הקבלן החמוד אודי שבא להסיע את פועליו מטול כרם מדי יום, אותו אודי יוצא למילואים בעוד שבוע כדי לסייר בעזה, ואותו אודי חמודי מצביע בבחירות הקרובות עבור המפד''ל או מפלגת העבודה כאשר שתי המפלגות עושות יד אחת לתמיכה בהמשך ההתנחלויות הלא חוקיות. כאן החל המשבר המוסרי-לאומי לבוא לידי ביטוי מלא ומתמשך. המדינה פורעת חוק, לכאורה בשם אזרחיה. הצידוק הישן לכל תרגיל וטריק - אנו פועלים בתוך תכנית מגן מרחבית - כבר איבד תוקפו מזמן. וכך נכנסה ישראל לעידן התירוצים הבואשים. הסיפור ידוע, אך למרות זאת רבים יבחרו לספרו תוך התעלמות מן המימד המוסרי, או לחילופין ינסו לשפץ ולשחזר את המוסר והכבוד האבודים על ידי שיפוץ מסיבי של העובדות - והרי לכם ה'עובדות' מהזן החדש - ועל ידי הצגת ההתנהלות העבריינית של אומה ומנהיגיה כרע הכרחי וכאינטרס חיוני לסירוגין. התפתח בישראל זן חדש של אזרח - זן שקראנו עליו בעבר רק בספרות האנטי-פשיסטית של מלחמת העולם השניה - הקונפורמיסט, האזרח כעבריין, כמשתף פעולה, כמלשין, כדו-פרצוף - כחיה לא מוסרית: ה'אנטי אזרח' שמורינו מהדור הישן העמידו לנו בבית הספר כדוגמה השלילית המוחלטת. לאט אך בביטחה החל אצלנו תהליך שאומות מעטות הצליחו להתאושש ממנו - הפכנו למדינת הקרנפים של יונסקו, לחזון העגום של אורוול. התהליך כבר מזמן הגיע למיצויו בישראל והדוגמא הבולטת לכך הוא האוסף המגוון של האפולוגטים לפשעי ממשלת ישראל ואזרחיה המאכלסים את הפורום הזה. התוצאה כמובן בלתי נמנעת: שבר הרוח הישראלית, והחלפתה בגוף חסר צורה המתנהל ללא חן בעולם בו סר חינו. כאשר האמת אינה ניתנת להיאמר, וכאשר אמירת האמת בפומבי גורפת קיטונות של סחי ובוז - משהו כבר לא תקין, משהו כבר נשבר לרסיסים - כבר אין גאווה לאומית, נותרו רק מי המדמנה לשכשוכם של הלוקל פטריוטים המזדקנים, - כבר אין אפשרות לשיחה אמיתית בשום נושא, כי השפה עצמה מסתירה פניה בכלימה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| באמת שההיסטוריה הפרטית שלך ממש מרתקת |
|||
|
|||
מעניינת וראויה להיכתב בתולדות ישראל, אבל היא לא מייצגת. מי לכל הרוחות חוץ ממך וחבריך קרא את ס. יזהר בלתי אם אולץ בבית הספר?! היתכן שלמדת מס. יזהר את ההסטוריה של מלחמת השחרור? ''חירבת חיזעה'', אירוע דימיוני על חושת מאהלים שנכבשה ע''י צה''ל בדרום רצועת עזה של היום שלא היה בכלל כמסופר בסיפור. אני חייב לציין ש'ראייתך ההיסטורית' די רדודה גם ברמיזותיך למלחמת יוה''כ (אומנם נכון שבדיעבר הסתבר לנו שהיא היתה מלחמה מוגבלת, אבל רק בשלב הראשון המתוכנן של המלחמה. במידה והמצרים היו מצליחים לבמטרתם, הם היו בנויים למהלך שני של תנועה לכל מרחבי סיני, במקביל למאמצי הסורים להשתלט על כל רמה''ג כשלב ראשון, ואז במידה והתנאים היו בשלים לחתוך את אצבע הגליל) וגם לאמירתך ש-''ביקורו של סאדאת בירושלים היה הוכחה נוספת לכך (כלומר,הוכחה לטענתך לגבי יעדיה של מלחמת יום הכיפורים).'' גם הערותיך לגבי ההתנחלויות אינן מדוייקות בלשון המעטה ומבטאות רק את רעתך בדיעבד. מדוע ההתנחלות בארץ ישראל היא מעשה ''עברינות'' לדעתך? הרי ייעודם ובעלותם של השטחים האלה טרם נקבע בשום מסמך או מעמד מחייב. מדובר בשיטחי כיבוש של אף אחד (זכר לאימפריה הבריטית). אלה שטחים שאם לערבים יש זכות לגור בהם, אז בודאי שגם ליהודים. אלא אם אתה מתכוון שוב להגדיר ליהודים 'יודנריין' ואתה מפתח מנגנון 'טיהור אתני' שבודק כל אחד מהחיים והעוברים ביו''ש ומונע זכות זאת מיהודים. אני חייב לציין שבעניין פיתוח זן ישראלי ייחודי של ''קונפורמיסט, האזרח כעבריין, כמשתף פעולה, כמלשין, כדו-פרצוף - כחיה לא מוסרית: ה'אנטי אזרח' שמורינו מהדור הישן העמידו לנו בבית הספר כדוגמה השלילית המוחלטת.'' אתה קולע בול כשאתה מתאר כך את ארגוני השמאל והסירוב שמרגלים אחרי ההתיישבות היהודית, רושמים כל פיפס (גם אם ממלאים שקרים בטוריהם) ומיד רצים לדווח לכל מיני ארגונים אנטישמיים בעולם. אתם מוציאים משלחות של סירובניקים להרצות בטקסים פגאניים של אנטישמים מהסוג המבחיל ביותר, כאשר המרצים הפוחזים מקבלים אירוח מכל הבא ליד, ואני אומר מכל הבא ליד עם דגש גדול. היום אצלכם זה עסק טוב להשמיץ, לשקר, להכפיש ולפמפם על ישראל. זה מעמד, כסף ולעיתים פילגש במלון פאר בסן פרנסיצקו, אטלנטה או לונדון. האמת אינה ניתנת להיאמר, וכאשר אמירת האמת בפומבי גורפת קיטונות של סחי ובוז - משהו כבר לא תקין, משהו כבר נשבר לרסיסים - כבר אין גאווה לאומית, נותרו רק מי המדמנה לשכשוכם של הלוקל פטריוטים המזדקנים http://www.seruv.org.il/Hebrew/default.asp , - כבר אין אפשרות לשיחה אמיתית בשום נושא, כי השפה עצמה מסתירה פניה בכלימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאל את גילה גמליאל |
|||
|
|||
העובדה שרבים מכל הגוונים הפוליטים עושים זאת (בעיקר כאשר הם באופוזיציה). ברור שהם פועלים משיקולים אופוזיציוניים כדי ''לחבל'' במדיניות הממשלה. זה נוהג נפסד שהחל כבר מזמן. הנוהג הזה מצטרף לנוהג לגייס כספים מחו''ל כדי לממן פעולות לא חוקיות. גם בנושא השקרים והמעקבים תמצא רבים מימיןומשמאל. אתה נוטה לשכוח את האמת ''הפסולה'' הזאת ובוחר לגנות רק חלק מהעוסקים במלאכה. כמה מעניין לגלות שזה מסתדר על קווים פוליטיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאל את גילה גמליאל |
|||
|
|||
מי זאת גילה גמליאל והיכן היא תוקפת אתהמדינה או את הציונות? פעילות ארגוני שמאל סרבניים בחו''ל הם על גבול העבירה הפלילית (במדינה שנלחמת על קיומה יום יום), הם חבירה לאוייב כנגד המדינה, ולא כנגד מפלגה כזאת או אחרת. ולכן ארגונים אנטישמיים של ממש מסבסדים את פעילות תנועות השמאל הקיצוניות. הכסף אינו מושקע בארץ לכל עניין אלא נועד רק לקיים ימי עיון, דיונים על ה''גזענות'' היהודית נגד הערבים, פשעה של הציונות, שקרים על צה''ל, הצורך ללכת על הפתרון ''מדינת כל אזרחיה''. הכל שם זה פעילות אנטי ישראלית הדומה באופיה לפעילותו של נשיא איראן, רק עם החותמת ''כשר''. אין זה דומה כלל לפעילות פוליטית של נציגי מפלגות ציוניות בחו''ל. ובמידה וישנן תרומות שהן מחוץ לחוק, אז זה מטופל או צריך להיות מטופל כחוק. לעומת זאת, את הסרוסניקים (ואינני קורא להם סרובניקים, לבקשת בועז מושקוביץ, כי הם מסרסים את האמת) לא עוצרים, לא חוקרים ולא מעמידים לדין על פעילות (פ ע י ל ו ת) אנטי ישראלים ביחד עם גורמים אנטישמים, נוצרים ומוסלמים (בעיקר באמריקה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך בעיה |
|||
|
|||
איך מגדירים תקיפה של המדינה? לצערי אצלך זה כאילו הולך על קווים פוליטיים. בצורה רציונלית ההגדרה צריכה להיות משוחררת מדעות פוליטיות. כפי שמשתמע מדבריך טענה על התנהלות גזענית שלנו אסורה ואילו טענה הפוכה מותרת. מדוע? יש לבעיה הזאת פתרון הוגן אחד: חוק שיאסור פעילות פוליטית בחו''ל שלא בשליחות ממשלה מכהנת. בחוק כזה צריך לאסור מימון שליחויות כאלו על ידי זרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך בעיה |
|||
|
|||
לא טענתי מעולם שאסור לטעון. מותר לטעון ובלבד שיש הוכחה לקיומה של הטענה. אין לי בעיה עם חוק שהצעת. אבל אני מדבר על המצב כיום, בו אפשר ומותר לפעול בחו''ל, והמגבלות על פעולה זאת מוגדרת בחוקים אחרים, כמו בעניין מותר/אסור לקבל שלמונים, מותר/אסור לתעמלן נגד המדינה. חבירה לארגונים אנטי ציוניים ואנטישמיים יש עימה עילה לתביעה של שיתוף פעולה עם אוייב. וכאשר מדינת ישראל עדיין נמצאת המצב מלחמה עם חלק מאוייביה, התנהגות זו חמורה ביותר ואפילו מוגדרת ומפורטת בחוק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק אנא ממך, בכל לשון של בקשה: |
|||
|
|||
השם ''סרובניקים'' היה שייך לנו, למסורבי העליה בברה''מ. זהו תואר כבוד, שנשאר איתנו לכל החיים. מצא לחוליגנים האלה כל תואר אחר, שאתה רוצה. ''סרבני אנטי-מצפון'' אולי קצת ארוך, אבל מתאים. רק לא ''סרובניקים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק אנא ממך, בכל לשון של בקשה: |
|||
|
|||
ככה הם קוראים לעצמם... ואני לא ממציא שמות בכל העמישים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי