  
  
  
|
 |
|
||
  הערות קונסטרוקטיביות לאורי |
|||
|
|||
לאורי יקירי, אני חששתי דווקא שאתה תתקן אותי ביחס למבצע עובדה, אבל בפועל הסיכול של תכנית המלחמה של הליגה הערבית, תואמת את העובדה שעבדאללה איפשר לנו להכות את המצרים, מבלי לנצל את דלול הכוחות שלנו באזור שמדרום לירושלים. ביחס לסעיף 1 בהערותיך, אני רואה בו הרחבת היריעה, ולא תקון, כי זה תואם את מה שנאמר בסעיף 3 בהסכם וייצמן-פייסל: שכאשר ייקבעו החוקה והמינהל בפלשתינה, ההבטחות הבריטיות בהצהרת בלפור יקבלו את מלוא תשומת הלב. אשר לסעיף 2 בהערותיך, שוב זו זווית ראייה נוספת - ובזאת איני מטיל ספק בידענותך, אחרי הכל אתה חוקר היסטוריוני. שכן, אם עבדאללה היה מקבל את הפקוד על הכוחות, שהיו מקצים לו, הוא היה מפעיל את הכוחות בהתאם לתפישת עולמו. ואם יורשה להוסיף משהו שטרם הבעתי אותו בפומבי, המלך עבדאללה פעל לפי תפישתו המדינית של כורש מלך פרס, שפעל 2500 שנה לפניו. דהיינו, חיץ חזק בינו לבין מצרים מחד, ולהיעזר בנו להקים ממלכה איתנה וחזקה. אי אפשר להתעלם ממה שהמלך חוסיין השיג בחמישים שנה. הוא קבל טריטוריה מדברית חסרת תוחלת, ובצעדי קטנים, בהתאם ליכולת הכלכלית שלו, בנה מדינה מודרנית. מזה חששה בעיקר מצרים, ולכן היא סברה שבהעניקה לעבדאללה תפקיד מכובד ריק מתוכן, היא תרדים אותו, ותוכל לבצע את מדיניותה שלה. מצרים רצתה מראש לעקר את יכולתו הצבאית של עבאללה. ולכן כאן אני חולק עליך שמצרים לא רצתה את המלחמה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לשמעון: השליטים הערביים ב- 1948 לא רצו לצאת |
|||
|
|||
למלחמה לא בגלל האינטרס שלהם בקיומה של מדינת ישראל אלא משום שידעו כי לצבאות שלהם לא היה ערך של ממש והם פחדו מתבוסה בשדה הקרב שתפגע במשטריהם. דברים אלה נאמרו בוועידת קהיר בדצמבר 1947. ואכן הם צדקו: לצבאות שלהם כמעט לא היה ערך צבאי. זאת הסיבה שניצחנו במלחמה. אבל כדי לזכות בתהילה ובטובות הנאה אישיות ומפלגתיות הסתירו מנהיגינו ומפקדינו את העובדה הזאת, לא הפיקו לקחים, ותלו את הנצחון ביכולתם העילאית. על כך אנחנו משלמים היום. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי