| אבל ה''קונצפט המכיר בקיומם של שלושה סוגי טרור'' הוא מלאכותי ולא נכון. ההבחנה היא בין שני סוגי טרור: טרור למען מטרה (cause), וטרור לשמו. זו הבחנה שקיימת גם בחוגים רשמיים --- ממשלות ואירגונים בין לאומיים למיניהם, וגם בחוגי האינטליגנציה והשמאל הליברלי. בעוד שהסוג הראשון הוא קביל (acceptable), בהנחה שהמטרה ''ראוייה'', הרי שבסוג השני יש להילחם. אני המצאתי לגישה הזאת את השם The doctrine of separation of terrors. הגישה הזאת משקפת היגיון מעוות, אבל היא מעבירה את הוויכוח מהטרור לוויכוח על השאלה מה היא מטרה ''ראויה'', ובכך היא מקלה את החיים של כל האפולוגטים שמנסים ''להבין'' את הטרור. הביטוי One man's terrorist is another's freedom fighter, הוא הדוגמא האופיינית ביותר של הסוג הראשון. הגישה הזאת משקפת החלפת המוסריות המוחלטת במוסריות יחסית, מוסריות בה ניתן להצדיק למעשה כל פשע. הגישה הזאת מתעלמת לחלוטין מהעובדה שההבחנה בין ''סוגי'' טרור היא היא כל כולה יצירה דימיונית שנולדה במוחם של האינטלקטואלים של השמאל הליברלי, ושהיא פשוט לא קיימת במציאות. על מישקל ''הטוב, הרע והמכוער'', אין שני סוגים של טרור, אחד שהוא ''טוב'' ואחד שהוא ''רע''. יש רק טרור אחד והוא תמיד מכוער. |