| אינני בטוח שאני מבין מה ההבדל. מהבחינה הסמנטית, politician בעברית פירושו מדינאי. נכון שאצלנו נודף מהמלה 'פוליטיקאי' ריח רע, ומדינאי הוא משהו מכובד יותר. בכל זאת נראה לי שהחלוקה הזו היא מלאכותית. אינני מכיר הבדל בהגדרת שני המושגים.
באנגלית יש statesman, שהוא מכובד יותר מ-politician, אך גם שם אינני בטוח שמדובר בהבדל של הגדרות, אלא יותר של תדמית.
כשאתה אומר שמדינאי בעל חזון הוא כשלון מוחלט כפוליטיקאי, אני מבין שאתה מתייחס לכישלון שלו להגיע למרומי ההיררכיה במנגנונים הרגילים. ובכן, נראה לי שזה מה שאמרתי. פוליטיקאי ישר, לטעמי, הוא זה שעמדותיו המוצהרות אינן תואמות בהכרח את סקרי דעת הקהל שהוא קורא. לעתים זזה דעת הקהל לכיוונו עם הזמן, לעתים לא. מובן שבצורה זו הוא אינו מטפס למרומי ההיררכיה ככוכב שביט, אם כי לעתים הוא מגיע אליה כעבור זמן רב, כמו מנחם בגין.
בהקשר זה ראוי לציין לרעה את שיטת הפריימריס. בשיטה זו צף למעלה אותו פוליטיקאי שיש לו הכי פחות אוייבים. זאת מאחר שאנשים נוהגים להצביע לא רק עבור מועמד מועדף אליהם, אלא דואגים במכוון שלא לדרג את יריבו המושבע כאחת הדמויות הבאות בתור, למרות שהם מכירים, אולי, ביכולת שלו. התוצאה היא שבמקומות הראשונים ניתן למצוא את אותם פוליטיקאים ששמותיהם מוכרים למדי, אך אינם יוצרים אנטגוניזם.
נדמה לי שבפריימריס האחרונים של מפלגת העבודה זכה עוזי ברעם. אולי אני טועה ודווקא חגי מרום זכה. בכל אופן, הפוליטיקאים ה'לוהטים' ביותר של המפלגה, אלה שנלחמים, נדחקו למטה.
שיטת הפריימריס יכולה להיות מנגנון לא רע לחיזוי תוצאות הבחירות, ולכן, אולי, מחזקת את הסיכוי שהמפלגה תזכה בבחירות לכנסת, אך נראה שהיא מחזקת את הבינוניות ומעלה לראש הפירמידה את ראשי המחנות ומלכי הקומבינות. |