| הבעיה שלנו שהפוליטיקאים נעים על פי הרוח הנושבת מבית ומחוץ ולא מקיימים מדיניות מסודרת לכל אורך המשבר. מה רע היה אם היינו מתחילים בחיסולים, בסגרים, בהריסות ובהגליות כבר מהשבוע הראשון של המלחמה?
למה לא נכנסנו בהם במלוא הדציבלים מיד בהתחלה ובמאמץ אחד, ארוך והולם? תמיד התחלנו, עצרנו, דיברנו, חשבנו, חששנו ושוב התחלנו. אבל שכחנו שכל החברה הערבית בארץ ישראל המשוחררת היתה במצב מלחמה כבר מה-30 בספטמבר 2000. רק אנחנו דישדשנו, לפחות עד אביב 2002. וגם מאז יש עליות וירידות. ואין מאמץ אחד ומתמשך, כדי לפורר את ארגוני הטרור, להרחיב החיסולים מגבוה ועד נמוך ולהבריח את המחבלים הנותרים החוצה לביתם. |