|
למנדס: יפה ומרגש. יצא לי להכיר חלק מאותה יהדות- | |||
|
|||
--מצרית משכילה שאליה השתייכה אשתך ז''ל, מאותם שהגיעו לארץ ב 49 50 , והתישבו בקיבוצים. חלקם הגדול היו בעלי תואר ד''ר במדעים וברפואה. השמות הזכורים לי הם מירס ולמברוזו. אני רק יכול לדמיין לי את כל הטוב שהפסידו בברחם לארץ מקהיר או אלכסנדריה. את השמנת של יהדות זאת, גייס המוסד לפעולת '' העיסק הביש'' ב53 והסיפור ידוע. הם היו בעלי השכלה אירופית נרחבת דוברי שפות על בוריין כמו ערבית, צרפתית אנגלית עברית וחלקם גם איטלקית. יהודי חם ופעיל מביניהם ששומעים עליו עוד היום הוא ד''ר עובדיה הררי, ראש פרוייקט הלביא בזמנו והיום ראש פרוייקט החץ. מנדס, לא נותר לי אלא להביע רגשות השתתפות עימך על האובדן הגדול. בב''ח רפי אשכנזי | |||
_new_ |
שמעון מנדס: אתה משורר בחסד! | |||
|
|||
_new_ |
מנדס: שירה שנוגעת..גבר נבון ומתבונן ובעל רוך קסום | |||
|
|||
הקשוב ומשלב רגש נאמן ומיטיב עם התבוננות רבת הבנה במציאויות האזוריות המרתקות סביבנו. | |||
_new_ |
הא מצרים, אותה מדינה קסומה..ואנשים נהדרים רבים | |||
|
|||
פנים רחבות ונדיבות, הומור, חוכמה עתיקה, תרבות ונדיבות גם אצל הפשוט באנשים. מדינה שהשהייה בה עשוייה להפיג לזמן מה את פצעי ודוקרנות מצוקות הקיום במדינה לא קלה כישראל. אפילו מוברק, כל פעם שאני רואה אותו בראיון בטלויזיה, באורחו החם, במחוותיו ותנועות ידיו, בקולו רב הגוונים והאקספריסיבי, מוברק החכם, הרב גווני, המשלב אצילות עם עממיות כובשת, הים תיכוני והאנושי כל כך - הוא עושה לי את היום. ואשר לדברי אשכנזי: היו אגב בקרב שיכבת יהודים זאת גם שנישארו במצרים, כגון משפחת זיתוני מקהיר - אבי המשפחה היה בן זוגו הקבוע למשחק הטניס של המרשל עמאר. אלה נאלצו לעזוב את מצרים לאחר מלחמת סיני, ב- 57 , וחלק עזבו גם בחוסר כל. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |