  
  
  
|
 |
|
||
  ל''תלמיד'': זאב בכלר - תמונה שרירותית מעט ומיצרה |
|||
|
|||
מאמרו של פרופ' בכלר מיום שישי ה- 17 בינואר לפני: ''השילטון מנהל -- חיים כפולים ויש לו שתי תורות אמת: האחת לתצרוכת פנימית והאחרת לצורכי הציבור, כדי שהציבור יאמין שיש אמירות מוחלטות. האמונה הציבורית שיש אמיתות מוחלטות מאפשרת לשלטון להפיץ מפעם לפעם כמה אמיתות כאלו על פי צרכיו''. אכן אני מסכים לדברים הללו. השילטון, אומר בכלר, מפעיל 2 תורות אמת: אחת מונומנטליסטית ומוחלטת להמונים, והשנייה ''גמישה'' ורלטיביסטית בחוג השילטון עצמו. ולא רק שאני מסכים, אלא שאף כתבתי דברים דומים לפני מספר חודשים אודות דו-פרצופיות השררה. ראו קישור ראשון למטה. מוסיף פרופ' בכלר: ''ולכן הוא מחזיק בעמדה *הניהיליסטית* שהכל יחסי ושרירותי והאמת היא עניין של כוח. אך עמדה זו שומר הפוליטיקאי בקפדנות בסתר. מכיוון שיעודו של הפילוסוף הוא להראות את תורת האמת היחסית, הוא גוזר על עצמו לחתור תחת אחד המנגנונים המהותיים של השילטון לשימור כוחו''. גם בכך אני משתכנע, ולא עוד אלא שגם כתבתי דברים דומים אודות המטפיזיקה של הפוליטיקאים, דהיינו אודות דגילת הפוליטיקאי ביחסיות מוחלטת והיכולת לקבוע את ניראות המציאות כרצונו, בניגוד לרטוריקה שלו לעם. אכן, מטפיזיקה ניהיליסטית כדבעי (ניהיל - לאיין, נול - אפס) : ראו קישור 2 . ממשיך בכלר: ''הפיתוי [של הפילוסוף להצטרף לשררה] נעשה על ידי אמצעים רבים, כגון הענקת פרסים לאומיים או יצירת מעמד ממשלתי עליון או מינויים פוליטיים בקרב הפילוסופים---הנאצים גייסו כמה ממנהיגי האקדמייה (למשל היידגר , הפילוסוף החשוב ביותר באירופה בזמנו) לתנועה הנאצית. בכל פעם שהפילוסוף נהפך לפוליטיקאי, הוא מכריז בכך שהאמת חדלה לעניין אותו, וכי מעתה הוא רק פסוודו-פילוסוף, כלומר פילוסוף העוסק בשקר''. גם עם כך איני יכול שלא להסכים, שהרי כתבתי בזמנו בדיוק אודות התקרנפותו של אינטלקטואל השררה (ראו קישור שלישי למטה). עד כאן קיימת הסכמה ביני לפילוסוף. אך מה הוא אומר ביחס לבעייתיות זאת בהמשך? כל אלה הכרחיים המציאות, הוא קובע ומעט מטיף. שכן ''הדרך היחידה לפיוס אמיתי בין השלטון, העם והפילוסוף, היא לחנך עם חדש מן היסוד. *מכיוון שחינוך רדיקלי כזה אינו אפשרות ריאלית*, הרי שהמדינה הזאת [שאינה מושתת על ציניות ושקר וחוסר מוסר] היא בלתי אפשרית. אבל הופס, למה חינוך כזה אינו אפשרות ריאלית? בשוודיה, דנמרק, גרמניה, אנגלייה של בלייר (''מטרותי הם שלוש: חינוך,חינוך ושוב חינוך'') זה כן אפשרי, ומדובר באוכלוסיה בוגרת ושקולה לרוב, ובישראל זה לא אפשרי? דהיינו שבישראל יהיו לנצח בני חינוך אליטיסטי מעטים ואוכלוסיית אספסוף נבערת? אכן, בהמשך יוצא המרצע מן השק: ''ענינם המשותף [של הפילוסוף והשילטון או הפוליטיקאים] הוא אויבם המשותף, ההמון. הפילוסוף שנוא על ההמון מפני שהוא נוהג להרוס את דעותיו הקדומות ---'' ההמון: א) האם בארצות מתקדמות כדוגמת שוודיה קיים ''המון'' מטומטם וניבער כזה, או שהוא מאפיין את העת הקדומה או את מדינות העולם השלישי, כדוגמת ההמון המתלהם והפרוע בעיראק או אירן? ב) לא ראיתי שנאה כה גדולה לפילוסופים בארצות המערב: רוברט פירסיג ואלן בלום קראו תגר על כל אמונותיו הרווחות של העם וזכו בהערצת המונים. באנגלייה ובצרפת ראיתי ממש אהבה לאינטלקטואלים שלא לדבר על גרמנייה או דנמרק. איזו מציאות משונה מתאר הפרופסור והאם נילכד ברשת מושגיו הוא כך שהיתווה מציאות דימיונית? בהמשך הוא מתאר מציאות בה הפילוסוף מבודד מהעם על ידי השילטון החושש ממנו, ולכן העם אינו זוכה להכיר את האמת. עם כל ההחמאה בתאור כזה לאדם מבודד כמוני למשל, הרואה עצמו בעוונותיו גם כפילוסוף, הרי שבימינו באמצעות האינטרנט אין עוד ידע הרמטי. זו מהפכת המידע ולכך הפרופסור כלל לא התייחס. אשר לטענה שהשילטון דאג לבודד את הפילוסוף מהעם בהיכלי השן, או לסאב את הפילוסוף, הרי שתלוי איפוא. באנגליה במאות ה- 15 וה-16 היו תלמידי האקדמייה בין היחידים בעלי זכויות היתר שהורשו לעזוב את מקומותיהם ולשוטט חופשיים ברחבי אנגליה. מה לעשות, מסורת ליברלית. מאידך ההמלצה המובלעת או המשתמעת מדברי הכותב, להבין שהפילוסוף הוא חתרן ואולי להסיק את המסקנות: ''חיסולו [של סוקרטס] לא היה יותר מאשר תגובה פוליטית *נורמלית* לפעילות פוליטית חתרנית'', אינו בהכרח דברי התבונה הטהורה, אלא יותר עדות מבישה לרוחות הכבדות הנושבות במקומותנו בזמנים אלה. קישורים: הדו-פרצופיות והדו-חושב של השררה: תגובה 1946 מטפיזיקה של שרירותיות וניהיליזם: אין אלוהים, אין אדם, אין מציאות!: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=1315&rep=12137... היתקרנפותו של אינטלקטואל השררה: תגובה 4365 | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי