|
ולא לזכויות להמנע מ-
כגון הזכות להימנע מהפקעת קניינך, הזכות לאי כפיפות לאלימות, הזכות לחפש את אושרך - בתנאי שאינך מפר זכויות ההימנעות מ- אצל אחרים - ללא שיופעלו כלפיך הגבלות כל זמן שאינך פוגע בזולת או במידת סבירות הציבורית, וכיוצא בזה.
מוסר הזכויות על- (קניינו של האחר, זכויות *יתר* לתוצריהם של אחרים או נכסי מדינה וכד') מוסר כזה עשוי *בנקל* לגלוש ולשלהב לביזת *יתר* של אוכלוסיות. זאת משום שהמפעילים או המטיפים להפעלת אמצעי כפייה אלימים בשם ה''מוסר'' עשויים להסתחרר בנקל מכוח הכפייה שבידיהם. ואם לא הם, אז אחרים ה''תופסים טרמפ'' על סביבה עתירת עקרונות אתיים למען צבירת כוח ונכסים לעצמם ולחוג אוליגרכי מצומצם (קרא מאמרי בנושא).
שים לב שאני מדבר על אובדן פרופורציות ולא על תקפות (מבחינת סבירות, תואמות לאינטואיציות של צדק טיבעי) של עקרונות מוחלטים.
אני מדבר על הפרגמטיקה של האנשים המתפעלים עקרונות, ואיני יוצא מהנחה דוגמטית שאלה או הקרובים אליהם הינם מלאכים ללא דופי וללא משוא פנים.
לכן אני מדבר על *מערכות מאזנות* בהם ימנע הפיתוי לשוד, שוד באמצעות מוסר המיתדרדר לרטוריקה.
לכן- הפיתרון: איזון עדין בין גורמי הכוח במדינה, ולא היסתמכות על ההנחה הדוגמטית שזה הקרוב לכוח אבסולוטי בנסיבות של הפרת איזון כזה דומה לטוטליטריסט *נאור*. לא כל המצלצל נאור הינו באמת נאור.
נ.ב.
לא קראתי את מאמרו של זאב בכלר בהארץ, עדיין.
הייתי רוצה לקוות, אם אין כאן העזה גדולה מידי מצידי, שהוא קורא את מאמרי.
אני מעריך אגב את מחשבתו של בכלר, בפרט רעיונו בדבר קידומים תאורטיים מדעיים שהינם לכאורה לא אינפורמטיביים ואנלוגיים מעט לדדוקציות טאוטולוגיות או משפטים אנליטיים (במונחי קאנט).
הגם שגישתו גורפת מעט, ומצביעה אולי על מגמות גלובאליות, ועשוייה לכן להלהיב אנשים שונים (איני סבור למשל שההיסתמכות על ניסוי מיכלסון-מורלי אודות מהירות האור הינו עניין אנליטי, וגם לא נושא האינווראינטים שקידם איינשטיין) , עדיין מדובר בחומר מתסיס למחשבה. |
מוסר עשוי להפוך לחתרני, כאשר הוא מטיף לזכויות על
