  
  
  
|
 |
|
||
  זה תמיד טוב ונכון להיערך לקראת הבאות |
|||
|
|||
אינני מפחד מ''פיצוץ'' או ''התפוצצות'' הבועה הפלסטינית ביו''ש ו/או בעזה ואפילו מייחל לה, בהעדר כיוון מדיני ריאלי (באשמת הרש''פ ואבו מאזן בלבד). מלחמות יוצרות הזדמנויות, שינויים גדולים בשטח, ואם למנצח יש כיוון הוא יכול להשית את עוצמתו כדי להשיגה בכוח. אפשר שהפלסטינים יפרצו את הגדרות לתוכנו ואז יהיה בהם טבח גדול כטבח שנעשה בעמלקים (גם הוא מאוחר מדי ועל כך נענש המלך שאול). אבל אני מניח שככל שצה''ל יפגין נחישות, ירי במחבלים כדי להרוג (ולא להתבכיין על כדור נוסף, שכנראה גם לא הביא למותו של הטרוריסט של יפו) כי אז יעדיפו חפצי החיים, והם הרוב, לברוח דווקא מזרחה, לעבר הירדן, כי משם כל העולם פתוח להם – בעיקר אירופה של חלומותיהם. לא נראה שתקוותו של שלמה גזית שבמידה ו''אלפים ומאות אלפים ''חיות הטרף'' שיבקשו לפרוץ אל תוך ישראל'' ישראל לא תגיב באש. רק ראו מה עושה אחד כזה שפרץ ליפו, כדי להבין את משמעות הבעיה והדרך הנכונה לתקל אותה. כבר היום מהגרים מיו''ש 12 אלפים ערבים לשנה (מספר פורמלי של הלמ''ס הפלסטיני ל-2014, ואני מניח שהמספר האמיתי הוא אפילו כפול) כי נקעה נפשם מהמצב ומהשלטון של הרש''פ. גם מעזה עוזבים רבים, אלא שבשל הקושי ליציאתם למצרים, המבצע שלהם יקר יותר ומצומצם יותר מזה של יו''ש. ''הפתרון'' של שלמה גזית להקים ''צוות חשיבה חיצוני, בלתי תלוי וא-פוליטי'' בלתי אפשרי. אין כזה דבר ''להקים צוות'' שגם יהיה ''לא תלוי'' שכן שבעצם הקמתו מכריע המקים/ים את תלותו של הצוות הזה. לכן מי שצריך לתת פתרונות לממשלה הם הגופים הממלכתיים – אגף המחקר של מודיעין הצבאי, אגפי המחקר של השב''כ והמוסד, המועצה לביטחון לאומי ואפשר שגם כמה פקולטות אוניברסיטאיות שיקימו צוותי חשיבה משלהן. בסופו של דבר הממצאים ירשמו במסמכים מקצועיים וענייניים וכולם יובאו לדיון משותף פתוח למשתתפים ולאחריו למחזור דיונים סגורים שם תוגדר המדיניות הלאומית, יוקצו משאבים, יאומנו הכוחות, יוכנו האמצעים ותיפתח חזית דיפלומטית והסברתית שתכשיר את השטח למצב בו תידרש ישראל להפעיל את התוכנית. ההמלצה שלי ידועה כבר לפורום ובגדול אחזור על עקרונותיה. כהקדמה אטען שאינני תומך בהקמת מדינה פלסטינית ביו''ש בכל פורמט שהוא משום שאין כוונתם של הפלסטינים למדינה קטנה ביו''ש (ובעזה, אם היא בכלל מתחברת לאופי של היו''שניקים) שהרי אם הם כל כך היו רוצים הם היו כבר משיגים את זה מול ברק ואולמרט, ואולי אפילו עם ביבי הראשון (לא בטוח שגם עם שרון שנסוג אפילו מעזה ומצפון השומרון היה מסכים לנסיגה מלאה מיו''ש. אבל הכל אפשרי). סירובו של ה''מתון'' בפלסטינים, אבו מאזן, להצעת אולמרט רק מעידה שאין סיכוי למדינה פלסטינית ביו''ש כשלצידה קיימת מדינת היהודים – ישראל. אף פלסטיני לא יכול לוותר על השמדתה של ישראל, כמוגדר ב''תוכנית השלבים להשמדת הישות הציונית'' מ-1974, כי שום מוסלמי לא יכול לקבל דה-יורה (להבדיל מדה-פאקטו, שאין במצב זה התחייבות היסטורית) את קיומה של מדינה לא-אסלאמית במרחב האסלאמי. בהעדר כוח צבאי פלסטיני/ערבי הם מנסים לממש את תוכניתם בכלים מדיניים. עמדתם ש'שלום' יושג רק אם ישראל תהיה: א. 'מדינת כל אזרחיה'' - - - הם אינם מתכוונים להכיר ב ז כ ו ת היהודים למדינה לאומית להבדיל מהטענה שהם מכירים כבר דה-פאקטו בקיומה של ישראל, שזו אמירה אינסטרומנטלית ולא הכרה בזכות. הם מכירים במציאות אבל זה מבטל את זכותם לחתור לשינויה. ב. התעקשות על 'זכות השיבה' - - - הפלסטינים עומדים על קיום ''זכות השיבה''. אבו מאזן מרכך את דבריו לפעמים ואומר שכל פלסטיני-חו''ל יחליט בעצמו אם הוא רוצה לממש את ''זכותו לחזור'' ל'פלסטין 48''. רוצה לומר, תירגעו ציונים, אשפר שרוב מפלסטיני-חוץ בכלל לא ירצו להגר לישראל, אז למה אתם עושים עניין מ''זכות השיבה''? אבל בפועל 'זכות השיבה' היא זכות מוקנית למי שנקרא בדרך כלשהיא ''פלסטיני'' שיש לו זכות להגר לישראל ולהיות בה אזרח. יש איזה יהודי הגון ובר לבב שיסכים למצב כזה? לא צריך לציין ששני הסעיפים האלה משלימים האחד את השני במימוש כוונתם של הפלסטינים להשתלט על כל ישראל ולעזאזל היהודים. לכן דרך הנסיגה בכל היקף שהוא היא לא פתרון ארוך הטווח בכל מקרה, אלא לכל היותר שידוד-מערכות טקטי לקראת המשך המלחמה בתנאי שטח חדשים. לא הייתי שולל נסיגה חד-צדדית קטנה עכשיו, אבל בתנאי שזה יהיה חלק ממדיניות מוסכמת ומושכלת של ישראל. נסיגה חלקית יכולה להתבצע כחלק ממו''מ או חד-צדדית כדי להראות לעולם שפנינו להסדר ולתת לפלסטינים לשקוע בביצה הרש''פית מעוררת המאבקים והטרור. נסיגה כזאת יכולה להיות גם הצדקה לפתרון האחד שאני רואה כפתרון הריאלי, והוא גם יכול להכשיר את מהלכיה של ישראל הלאה. אני מזהה 3 אופציות יסודיות לפתרון עם הפלסטינים, 2 בהסכמה הדדית והשלישית באופן חד-צדדי. הייתי מוכן למצב בו ישראל א) מספחת את יו''ש ותושביה הערבים יקבלו מעמד של תושב בישראל ואזרח בירדן (שלהערכתי תתגבש לפלסטינית לאחר לכתו של עבדאללה באיזושהי דרך) , או לחילופין ב) יוקמו 7 ערי-מדינה פלסטיניות וערביי יו''ש יהיו אזרחים בהן ובמעמד תושב בישראל. ההגדרה הזאת באה כדי למנוע את האפשרות שהדמוגרפיה תכריע את אופיה היהודי-לאומי של ישראל (למרות שאני נוטה לתמוך בתמונת המצב הדמוגרפית יותר לצד של יורם אטינגר, דוד גולדמן http://www.news1.co.il/Archive/003-D-67444-00.html וציוותם וגיא בכור - http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id... - http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id... - ולא של סרג'יו דלה-פרגולה וארנון סופר http://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2014/12... שמסתמכים על פרסומי הלמ''ס הפלסטיני כמעט בלי פקפוק). אינני מאמין ששתי האופציות האלה, שמימושן דורש את הסכמת והשתתפות הפלסטינים, קבילות על הפלסטינים. מאחר שאינן ברות שותפות ערבית לא נותר לישראל אלא להכין את האופציה השלישית – כיבוש מחדש של יו''ש במלחמה שתיכפה עלינו ע''י הפלסטינים. בהיפתח המלחמה ישראל תיתן קריאה לכל האזרחים לצאת את אזורי הקרבות, שהם כל יו''ש בעצם, ולנוע מזרחה לעבר הירדן עד שוך הקרבות, ואז להשיב במלחמה מתוכננת, רבת עוצמת אש, מטוסים, תותחים, טנקים על יעדי טרור בתוך הערים והישובים במטרה להרוג ככל האפשר כמה שיותר טרוריסטים ולהבריח את האחרים. טרוריסט שיברח מזרחה לא ייפגע. לגיטימי להגיב בכוח על כוח. חשוב ולגיטימי להתריע ולתת לאזרחים את ''זכות הבריחה'' (ולהם ''זכות הבחירה'' אם להישאר ולהילחם או לברוח, ומשנשארו ייחשבו לאוייב). הכל לפי סעיף 49 של אמנת ג'נבה הרביעית. בתום המלחמה תצהיר ישראל שהיא נכונה לתת לפליטים הבורחים לשוב לישראל ובלבד שתפסקנה המלחמות, ייחתם הסכם שלום עם ירדן הפלסטינית ושהחוזרים יהיו תושבי ישראל ואזרחי המדינה הערבית בארץ ישראל-פלשתינה היא מדינת עבר-הירדן, שתיקרא ככל שתיקרא. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי