| גם אני אוהב את הכתיבה הפשוטה והלא מצועצעת, אך יש הבדל בין כתיבה (ומחשבה) פשטנים לכזאת שהיא פשוטה ובהירה.
הערבי הממוצע, אוהב לקום בבוקר לעבודה אם יש לו, להתפרנס בכבוד, אם אפשר, לבנות בית, לטעת עץ, להשתתף בחיי הקהילה בה הוא חי, להשפיע, לשבת עם חברים, להתפלל לאלוהיו אם יש לו, לנוע ממקום למקום בחופשיות , כמו כל אדם ממוצע על פני הכדור הזה.
וכמו כל אדם ממוצע, כאשר מונעים ממנו את אחד או יותר מהדברים האלו, הוא מפתח ''חוסר אהבה מסוים'' למי שמפריע לו.
האדם הממוצע הוא סתגלן, וזו רובה של האוכלוסיה, תמיד קייים מיעוט , המתרגם את חוסר הנחת הזו להתקוממות, ולעיתים אלימה, הסוחפת אט אט את כל החברה המדוכאת.
השנאה אינה גנטית, גם אם נוח למי שמעוניין מסיבות שונות להנציח את הסכסוך להניח שהיא כזאת.
מכאן, שטיעוניך כמובן אינם עומדים, ואין להשוות בין ישראלי שחי בתנאים של כובש לפלשתינאי שחי בתנאים של נכבש.
הראשון רוצה שהמצב יימשך לעד, והשני רוצה שהמצב ישתנה, לכן עוצמת הרגשות השליליים של הראשון כלפי השני, זניחים, ואילו השני מטבע הדברים ישנא את הראשון.
כל כך פשוט. |