  
  
  
|
 |
|
||
  אם עדיין מוקדם להעריך, אז למה גזית מעריך ? |
|||
|
|||
ומאחר שהוא כבר העריך, אז אני רוצה להעריך כנגדו. לעניין צ'ו אן ליי אסתפק באמירה שיש הערכות ויש הערכות. אם הייתי רוצה לחמוק אז הייתי טוען שעדיין מוקדם מדי להעריך את תפקידו של עם ישראל בהיסטוריה הקצרה של 4000 שנות, או שמוקדם לשפוט את המגמות והתוצאות של המהפיכה התעשייתית שהתחילה רק לפני כ-300 שנים. אני מייחס אמירות מסוג אמירתו של צ'ו אן ליי לדברים שפוליטקאי מתוחכם אומר כשאינו יודע מה לומר. ואז כל המהפכנים מסתכלים עליו בעיניים מעריצות, והוא הנעבעך ה ופך לניטשה ומתחמק מלתת דין וחשבון על מציאות קשה ולא נוחה שהוא אחראי לה בביתו בסין, שם מליוני סינים נטבחו ע''י המשטר, רעבו למוות וניגפו במחלות. ה'מיתוסים הקומוניסטיים' רצחו עשרות מיליוני אנשים במאה ה-20. סביר ש''האביב הערבי'', שהוא כבר חורף, תחילת הערב שלפני לילה ארוך, יימשך עוד זמן רב ואין לצפות לאן תדענה החברות הערביות ובאיזה מחיר להן ולאחרים. השאלה החשובה היא האם שלמה גזית מתכוון להודות שכל עמדותיו השואפות להגיע להסכמים נזילים עם מנהיגונים של מנגנוני התנהגות ערביים מקומיים היא טעות קולוסאלית? שהרי אם העולם הערבי החל את רעידת האדמה שלו, כיצד היה בטוח שלמה גזית שכל תוכניותיו להסכמים מחוררים עם הפלסטינים, לפני המשבר ובמהלכו, יבטיחו יותר את בטחון ישראל? הערות לחמש הנקודות של גזית: א. מסכים עם הבחנתו המרעישה של גזית ש''נסתיימו 70 שנות יציבות במדינות שסביבנו''; עד כמה שאפשר לקרוא לכל מני הפיכות קטנות ומלחמות גדולות, יציבוּת. ב. מסכים עם ההבחנה של גזית ש''המנהיגים החדשים אינם כל יכולים'', כלומר הם חלשים יותר מהמנהיגים האוטקרטיים שהיו רק קצת חלשים. גזית לא התייחס לשינוי הגדול שנתן כוח בידי ההמונים בעולם הערבי: האינטרנט והתקשורת הפתוחה. היום יכולות קבוצות בעולם הערבי להתארגן לבדן במחיר אפסי, דבר שהן לא היו יכולות רק לפני עשר שנים. מרגע שהאינטרנט פרץ את גבולות המדינות הערביות, הוסרו הבלמים לפעילות השטח. היוםפ כבר אי אפשר לעצור את המהפיכה הזו. רק לידיעת כולם, המנגנון מרשת לא רק את החילונים והמתונים, אלא גם האסלאמיסטים הקיצונים. האידיאולוגיות לא משתנות, אלא רק מקצינות ומתייעלות. ג. צודק מר גזית שהצבא החליט להתערב בהליך דמוקרטי כדי להציל את הדמוקרטיה. במצרים במקרה הצבא הוא דווקא הגוף המתון פוליטית בשלב זה ויש לו אינטרס לשמור את התנהלותה המדינית כלכלית לפי האינטרס של הצבא. מורסי סיכן את מעמד הצבא על ידי כך שמילא את תפקידי הממשל הבכירים במנהיגי שטח מ''האחים המוסלמים''. מורסי טרח להכניס שינויים חוקתיים להפיכתה של מצרים מדינת דת קיצונית, והזניח ברוב כסילותו את הטיפול המהיר והמציל של כלכלת מצרים. לצבא לא נותר אלא להתערב לאחר שנתצ מבחן של צלחה. מה עוד שלצבא יש אינטרס כלכלי, בין 30% ל-40% מכלכלת מצרים מנוהלת ישירות על ידי הצבא. ד. מר גזית צודק כשהוא אומר שמוקדם להתנבא, כמו בכל דבר. אני בספק אם נכון להשוות בין אתא טורק לצבא המצרי ולו בגלל שהמצרים הם עם אחד מוגדר וברור ואילו תורכיה מלאה בעמי-נכפפים לכיבוש הטורקים. גם הניסיון להשוות בין מצרים לסוריה מופרך, משום שבמצרים שלטו מצרים על מצרים ואילו בסוריה אין עם סורי מקורי, אלא שלטון צבאי של מיעוט עלאווי שנתמך ע''י אליטה סונית קטנה שאנשיה משמשים בתפקידים גבוהים בצבא ובממשלה (חלקם ערקו כבר למורדים). כלומר, בעוד שבמצרים ישנה מעטפת לאומית למרות הויכוחים על הדרך, הרי שבסוריה, כמו בעיראק, ירדן, פלסטינים, יש לנו חלקי שבטים-עממים-אמונות שנלחמים אלה באלה. ה. מר גזית צודק כשהוא קובע שהאיום הצבאי המיידי על ישראל אינו קיים היום. הוא גם צודק כשהוא קובע ש''סילוקו של האיום לא ביטל את הסכנות'' (מדינות וגורמים ערביים יכולים תמיד לפעול בדרכי טרור). במציאות חדשה בה מנהיגיהם אינם השליטים הבלעדיים, יכולה לייצר משברים מלחמתיים א-סימטריים (או בעצימות נמוכה) מעת לעת. אני שולל את אמירתו שאנחנו נמצאים ב''מערכת מדינית-בינלאומית מאד לא נוחה לנו'' ולכן יקשה על ישראל להגיב. לדעתי במצב שמדינה ערבית תתקוף את ישראל בטרור (מתאבדים או טילים) ישראל תהיה משוחררת להגיב במלוא הכוח כנגד האיום הזה. בכל זאת ישנו הבדל, גם בין רוב אלה התומכים במיתוס הפלסטיני, בין מדינות ערב ובין הפלסטינים המסכנים והמדוכאים. מספיק לראות כיצד ישראל פעלה נגד משלוח הטילים הבליסטיים מסוריה לחזבאללה, כדי להעריך את אופי המאבק הזה בעתיד. ו. אינני מסכים עם קביעתו של מר גזית ש''הפיתרון של פעם – להעתיק את הלחימה אל שטח האויב, להשתלט ולכבוש את מוקדי הפעולה נגדינו, פיתרון זה איננו עומד היום לרשותנו''. מדינות פולשות למדינות שמוגדרות על ידן כאוייב או במטרה להגן על אינטרס שלהן בקצה השני של העולם (פלישת ארה''ב ונאט''ו לעיראק, אפגניסטאן. מבצעים בסומאליה, פלישה לקוסובו-בוסניה-סרביה, פלישה למאלי, צבא משלוח במדינות אפריקאיות בשירות האינטרסים של המדינה השולחת, צבאות משמר אירופאיים באיים מרוחקים שנכבשו על ידן בעבר). מנגד אינני ממליץ להשתמש בו בכל איום או אחרי כל מתקפת טילים מסוריה או מירדן. אבל ברור שישראל תהיה משוחררת יותר לתקוף בעוצמה, גם בתקיפה מקדימה, את המנגנונים שמאיימים או פועלים עלינו בטרור. בהחלט אפשרי שסוריה תהפוך למעין לבנון חדשה, וישראל תיאלץ לפעול נגד כמה ארגוני טרור אסלאמיים שפועלים נגדנו מהגולן או מהאויר (רקטות/טילים) בידיעת או באי-ידיעת המשטר/ים הסורי/ים המקומי/ים. לידיעת שמאלנינו הנאורים, אנחנו אוייבים של הערבים באשר הן, עם יהיה הסכם שלום או לא יהיה הסכם שלום עם הפלסטינים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אם עדיין מוקדם להעריך, אז למה גזית מעריך ? |
|||
|
|||
ה. קיים איום צבאי מיידי מצד איראן. אנו מניחים כי האיראנים רחוקים מייצור פצצה, אך זוהי רק הנחה אחת. ישנם קולות כי האיראנים יוכלו להרכיב זאת תוך חודשים ספורים . חוץ מזה, מי יתקע לידינו שאין לאיראנים פצצה מפקיסטן או צפון קוריאה? די אם נזכיר בהקשר זה את ההפתעה הגרעינית שצפון קוריאה עשתה לארצות הברית. ו.כיום נראה כי המלחמה העתידית כנראה תחל בהתקפות טילים הדדיות. מאוד יתכן שחוסר היכולת של ישראל לשתק התקפות אלו תאלץ אותה לפלוש למקום שממנו נורים הטילים. גורם זה אינו ''משחרר'' את תקציב הביטחון מגודלו הקיים והעתידי אלא להיפך מכביד עליו עקב הצורך לפתח כל הזמן כלי הגנה או התקפה משוכללים יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם עדיין מוקדם להעריך, אז למה גזית מעריך ? |
|||
|
|||
ה. אתה צודק. לא התייחסתי לאיראן כי גזית לא התייחס אליה ולכן היא נעלמה לי לרגע בשצף התגובה. לגבי האיראנים אני מעריך שהם כן קרובים לפצצה, אלא שהם עצרו את ההתקדמות בהעשרה, משיקולים של לחץ בינ''ל עליהם. עכשיו המשטר התחלף וסביר שהוא יפָתח מדיניות רכה יותר שתנסה לחלץ את איראן מהחרם (החלקי), ולהמשיך בדרכי רמייה בתהליך העשרת האורניום. לכן קצב התקדמות האיראנים תלוי רק בהערכותיהם ובשיקול דעתם שלהם. אלא שאני לא רואה את איראן כאיום לטווח רחוק. יש שתי אפשרויות: 1) או שהמשטר באיראן נופל לפני שהוא משלים את התהליך הגרעיני 2) או שהוא נופל אחרי שכוח מערבי משמיד לו את המתקנים הגרעיניים. אני נוטה להעריך בסבירות גבוהה שאופציה 2 היא שתתרחש. למה המשטר האיראני יפול? 1. משטר טוטליטרי דתי כשרוב אוכלוסיית איראן אינה דתית קיצונית. 2. באיראן מתרחשים תהליכים דומים למה שקורה בעולם הערבי. הצעירים ברובם הם אנטי האייתוללות והם מתואמים בינהם באינטרנט, למרות מאמציו הכבירים של השלטון לעקוב, לצנזר, לאיים ולהעניש. חלק מהפעילות האנטי-משטרית מתנהלת ע''י האיראנים שבחו''ל. 3. רק חצי מאזרחי איראן הם פרסים. יתר האיראנים הם ממוצאים שונים ומאמונות אחרות. יש מתח בין העמים האלה לשלטון המקומי. יש משבר וחוסר אמון מול הכורדים באיראן. בהחלט אפשרי שחלק גדול מהאופוזיציה לשלטון המרכזי ייבנה על תמיכת המיעוטים השונים. 4. תקיפה על מתקני הגרעין של איראן תפגע אנושות ביוקרתו של השלטון ותהיה קטליזאטור ליציאת אנשים להפגנות נגד השלטון (וגם להפגנות תמיכה יזומות של אנשי השלטון בעד עצמם). ההפגנות האלה יפיכו רוח של תקווה וסיכוי שינוצל ע''י ההמונים לפגיע ביוקרת השלטון וביכולתו לתפקד. ו. בהחלט אפשרי מלחמת טילים הדדית, כפי שציינתי בסעיפים ה. ו-ו. לא התייחסתי ליכולת ישראל להתגונן מפניהם. בגדול אתה צודק שנדרש לשמור על תקציב בטחון ריאלי (שצומצם הרבה ב-20 השנים האחרונות). בכל מקרה השקעה בתשתיות ובפיתוחי נשק הם מקור הכנסה לישראל, שכן ישראל מוכרת נשק מכל הסוגים והרמות כמעט לכל מדינה. דווקא בעניין הטילים ארוכי טווח יש לישראל יתרון גדול על פני כל אוייבותיה (ובכלל, ישראל היא המתקדמת היום בעולם). לישראל יש: א. לישראל יכולות תקיפה ארוכות טווח ונקודתיות ויכולת פגיעה במשגרי טילים ומתקני שליטה של סוללות הטילים בטווחים שבין איראן לאלג'יריה, במגוון אמצעי מלחמה. ב. לישראל יכולת הגנה אוירית ב-3 שכבות ברקיע: * ''חץ'' באטמוספירה ובמרחב הרחוק, * ''שרביט קסמים'' (''קלע דוד'') לשמים הגבוהים והבינוניים (הראשונים ייכנסו לשירות ב-2014), יש גם סוללות 'פטריוט משופר' _שאין כמעט קשר בינו לבין הפטריוט הישן של 1991), * ''כיפת ברזל'' לטווח הקצר (היום מפותחת גם גרסת ''כיפת ברזל'' שהטווח שלה יוגדל ויהיה רלוונטי רם לטילים ולרקטות בינוני טווח בעיקר בפרופילי התגוננות מארצות שכנות). ג. מעבר לכך יש גם למטוסי קרב יכולות ירוט טובות מאוד של טילים באויר. מאחר שאת הטילים ארוכי הטווח לא נדרשות מדינות שכנות לישראל להפעיל מסמוך לגבול, סביר שהמדינותצ האלה ישגרו את הטילים מעומק שטחן. לכן אין טעם לדבר על ''פלישה'' לשטחי אוייב על מנת לעצור את הירי, כי היום אנחנו יכולים לעשות את העבודה באמצאות חילר האויר (מטוסים וטילי קרקע-קרקע וקרקע-אויר). בהחלט אפשרי להכניס כוחות מיחדים לסייע, לזרז ולהגדיל את הגיעה באוייב. הפעלת צבא הקרקע יהיה כתגובה לפעילות האוייב באזור הגבול או כמהלך פגיעה בשלטון. למשל פלישה לדמשק במלחמה עתידית אפשרית בהחלט אפשרית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם עדיין מוקדם להעריך, אז למה גזית מעריך ? |
|||
|
|||
באומרך לפלוש כוונתך לכיבוש זמני בלבד (במיוחד אם מדובר באיראן). לא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם עדיין מוקדם להעריך, אז למה גזית מעריך ? |
|||
|
|||
מדוע זמני? מה רע ב-46 שנות פלישה לירדן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה, אבל... |
|||
|
|||
לצערי דבריך אינם מתייחסים לשאלתי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי