|
מקרה הרצח בבאר שבע הוא מקרה פרטי, ייחודי, ראשוני ואולי אחרון לעוד 100 שנים. הוא נדיר ולא מאפיין את החברה הישראלית. כל מי שמנסה להלביש על המקרה הזה סטריאוטיפים אמוניים, מוסריים, פוליטיים הוא יחצן תעמולה פתטי. איתמר אלון היה אזרח פרטי, הוא היה הוא עצמו והוא לא ייצג את הישראלי הממוצע. מיליוני ישראלים עשו צבא ו''למדו'' להרוג (הרי גם ספירו עשה זאת ובאמונה רבה בתחילת דרכו ואחר כך כאיתמר אלון הפנה גב לצבא ול''מערכת''), מאות אלפי ישראל נשאו ונושאים אקדחים, והיו תלמידים מצטיינים. יותר ממיליון היו קצינים בצבא אבל מה לעשות הם חשבו שזו עילה לרצוח אחרים. אלפי אנשי צבא קיבלו תעודות הוקרה וסמלים על חיסול טרוריסטית וחיילי אוייב. אבל כולם היו בני אדם רציונליים ולא היו בעלי אישיות אגרסיבית, שהיא תופעה פסיכולוגית פרטית שאינה תלוייה בגורמים חיצוניים. אפשר אפילו להראות שדווקא כשאיתמר אלון היה במסגרת חברתית/צבאית מחייבת דווקא אז הוא הכריח את עצמו להתנהג כיאות. ההתדרדרות האישית שלו החלה כשהוא דווקא החל לתנתק ממסגרות חברתיות והתחיל לשקוע בתוך עצמו. מדובר בהתנהגות בעלת מניעים אישיים ופנימיים, נסיון להוכיח לאנשים מסביבו שהוא מוצלח בשעה שהוא לא הצליח הלתרומם ולבנות את עצמו. זה גרם לו להיפלט ממסגרות ארגוניות מחייבות ולשקוע אל תוך עצמו. לאיתמר היה חוב של 6 אלפים שקל, אבל הוריו שאצלם התגורר הם אנשים אמידים. אז גם כאן, לא הכסף היא הבעיה, אלא התנתקותו של איתמר אלון מהחברה. מכאן שאיתמר אלון הוא האחד שמעיד ששאר החבר'ה שונים ממנו לטובה. איתמר אלון הוא הסמן השמאלי, הרע, שנשבר וכשל, וכל אלה שימינה ממנו אינם כאיתמר אלון! שום בומרנג אצלנו, אולי רק בומרנג לדיברי ספירו!
המקרה של האזרח עומר ואליד הוא מקרה מצער. אבל השוטרים שפרצו לבנק לא ידעו מי נגד מי. בהתחלה דיווחו על 2 פורצים שודדים, בסוף התברר שהיה רק פורץ אחד שבכלל לא בא לשדוד אלא רק לגמור חשבון עם הבנק.
חבל שכדי למלא את השורות השבועיות מאלץ ספירו את עצמו להתנפל על ''כל מה שזז'' ולאמץ אותו לתיאולוגיה שלו. הפרשנות הלא רצינית והצפויה מראש של ספירו רק מעידה על הצורך שלו לבנות מסך הסוואה על עמדותיו האידיאולוגיות. |
החוגג על באר שבע
