|
הבדואי יודע כי אם יפגע בנערה משבטו, יענש לא רק הוא אלא גם בנות משפחתו.
כאשר העונש הזה ברקע חשיבתו, הוא בונה מערכת של 'כבוד', יותר נכון של כתם על הכבוד, 'חרפה' - עאר בערבית כפי שמסביר שמעון מנדס כותב המאמר הנכבד.
ולהפך, אנו רואים כי רצח יהודים אינו 'עאר', חרפה, אלא 'שרף' כבוד גדול. המחבלים מקבלים משכורות גדולות ולכבוד גדול אצל השליטים של אש''ף וחמאס.
כנוי כבוד ושם של מלכים הוא ע'אזי - במקור,מי שפושט על על שבט אחר ושודד סוסים וגמלים ואולי גם נשים, בהמשך ע'אזי הפך להיות הפושט על האויב וכובש את ארצו.
במדינתנו נדבקים לטעונים משפטיים תלושים מן המציאות לטפול במחבלים רוצחים. המערכת של שלטון החוק אצלנו מנותקת מן המציאות ומבקשת להכיר רק בעליונותה ולבסס את שליטתה ומקור כחה. מה היו הבדואים גוזרים על מי שרצח את בן משפחתם , ודאי לא למודים באוניברסיטה. |
העונש המרתיע או שמירה על כבוד?
