|
מדובר על התחייבות לנהל תהליך פשרה מול הפלסטינים ולא הסכמה על פרטי הסכם השלום הסופיים עם הפלסטינים. מדובר בהצהרת כוונות, וכל עוד ישראל שומרת על כוונתה היא אינה נחשבת למפירת ההסכם עם מצרים.
אבל מפליא ביותר שדווקא בהסכם ביחס לשטחים אתה רואה השפעה גדולה של בגין, בעוד שבהסכם עם מצרים אתה לא רואה זאת. להזכירך שמיד למחרת השבעת הממשלה וכניסת דיין לתפקידו כשר החוץ בגין הורה לדיין לפתוח במגעים עם סאדאת כדי להציע לו שלום מלא. הקשר הראשוני הושג באמצעות צ'אוצ'סקו ואז נקבע שדיין ייפגש עם סגן נשיא מצרים חסן תוהאמי במרוקו. שם סוכמו הכללים להמשך המשא ומתן ועל היעדים הסופיים שלו. רק כשההבנות הבשילו, יצא סאדאת בקריאה בפרלמנט המצרי שהוא מוכן ללכת לירושלים אם ממשלת ישראל תזמין אותו לשם שלום.
אני משער שאתה מגמד את פעולותיהם של בגין וממשלתו רק משום שאתה מבין שסאדאת ומצרים הם שעשו את הצעד המנטאלי הגדול יותר, המהפכני יותר והוא: הכרה בישראל ושלום עם ישראל. מבחינה זו ישראל עשתה צעד מנטאלי הרבה יותר קטן. |
ההסכמה לאוטונומיה לפלסטינים לא כלולה בחוזה השלום עם מצרים
