|
חלילה, לא טענתי שישראל התמהמהה בגלל פחד של אשכול. דיברתי על התחושה הכללית בציבור ואפילו בצבא. לוי אשכול שיחק בפוליטיקה טובה דווקא כשעיכב את מתקפת ההגנה עד לאחר בירור עמדותיהן של ארה''ב ואירופה ויכולתן להשפיע על מדינות ערב להסיג את כוחותיהן. בסופו של דבר אשכול קיבל החלטה קשה לתקוף, לאחר שכל מאמציו כשלו ולא נותרה ברירה אלא לפצח את האיום המתגבש בכוח הזרוע.
ב. התנהגות המטכ''ל כשלעצמה היא התנהגות מתוך לחץ וחוסר אחריות. אבל גם מנגד אם כבר אין מבינים שהולכים לקראת מלחמה בלתי נמנעת הרי שנכון היה להקדים מתקפה למלחמה כדי לנצל את ההפתעה. לכן, זה נכון שדרישת האלופים היתה במקום, אבל דרך הבעתה היתה בעייתית ומסוכנת.
ג. דרך אגב, אינטרקום פתוח בשולחן שר ההגנה ישירות לנשיא לא מבטא בהכרח זילזול. לעיתים הוא דווקא מבטא חשיבות ומתן קרדיט. חשוב מהי האווירה מסביב למפגשים האלה. זה נכון שב-67' ישראל עדיין נחשבה עדיין לשולית.
ד. אתה צודק לגבי השפעות המלחמה על מעמדה של ישראל בעולם. מעבר לכך מדינות ערב התחילו לראשונה לרדת מהסיסמאות של למחוק את ישראל מעל המפה. הן הבינו שאין בכוחן להגיע להישג הזה. הן פיספסו את הדקה ה-90 בו בן עוד חשבו שהן חייבות לתקוף את ישראל כדי לעצור את פרוייקט הגרעין שלה. מרגע שפרוייקט הגרעין הצליח, הן הבינו שנגמרו להן הסיכויים להגיע למימוש חלומן.
מלחמת יום הכיפורים לא היתה מלחמה שנועדה להשמיד את ישראל אלא רק להניע תהליך נסיגה ישראלית מסיני ומהגולן. המצרים הבינו שאין להם סיכוי לכבוש את כל סיני ורק רצו לשים רגל בגדה המזרחית כדי לקבוע עובדה ולממש את חלומו של סאדאת להחזיר למצרים את סיני תמורת הפסקת אש מלאה בין מצרים לישראל. |
ווינסטון צ'רצ'יל אמר...
