|
אני תמהה איך בדיוק גדעון ספירו רואה תהליך דמוקרטיזציה במצרים? הפלת דיקטטורה אחת תביא רק להקמתה של השניה. כיום ישנם במצרים רק שתי מפלגות של ממש - מפלג השלטון 'הליברל דמוקרטית' (הגדרה די סרקסטית של מובראק וסולימאן) ומולם תנועת ''האחים המוסלמים'' שחברים בה כ-25% מהצמרים ואוהדים אותה כ-45% מהם (שזה כולל כמובן את חברי הארגון). באמצע יש רשימות עבר שאינן מחזיקות מים. המרכז החילוני המצרי פרוץ ולא מאורגן.
לכן תמהתי שאובמה וקלינטון דרשו את דמו של מובראק מיד כששמעו על ההפגנה הראשונה. זו חוסר אחריות לדרוש את הליכת השלטון הישן בלי שהמצב בשטח בהיר וברור לכל המעורבים. בינתיים האמריקאים שינו את דעתם, הרבה בגלל ביקורת מישראל ומומחים אמריקאים למצרים ולעניינים ערביים. קלינטון כבר נותנת לסולימאן את הזמן הדרוש לארגן את המדינה ולהכינה לבחירות עוד חצי שנה - שנה.
בינתיים נראה ששלטונו של מובראק יציב וסולימאן מדבר עם נציגי הארגונים הפוליטיים השונים ומתאים את מדיניות מצרים לדרישותיהם, ככל שהוא יכול. זוהי התנהגות מתוחכמת שמטרה להנמיך את התלהבות ההפגנות, להרדים את המורדים.
לצערי מצרים אינה מוכנה לדמוקרטיזציה בתנאים בהם אין שחקנים למשחק הדמוקרטי. הקריאות להפיל משטר בשם הדמוקרטיה יכולים להוביל את מצרים לנפילה לזרועות ה'אחים המוסלים', שהם הארגון הפוליטי האופוזיציוני המאורגן ביותר. יש סיכוי גבוה שמצרים, במקרה כזה, תהפוך לעזה.
החלום של גדעון ספירו ל''מזרח תיכון חדש ודמוקרטי'' מוקדם מדי כמו שהגדרתו את ישראל כ''אל דמוקרטיה'' (בגלל הכיבוש וה''אפרטהייד'', שממש לא קיים) הזויה מדי. המזרח התיכון לא נתקל - לא בזה ולא בזה.
בקיצור, כמו שכותב ספירו על עצמו שהוא לא מומחה למצרים אז מתברר שהוא צודק בריבוע: הוא לא מכיר את מצרים וגם לא מכיר את הערבים בכלל. |
לא צונאמי אלא יאמי יאמי במצרים
