| א. לפני 5 וחצי שנים נתניהו הציב יעד יותר שאפתני: ''אני מבקש להציב היום יעד לעשור למדינת ישראל - להגיע תוך 10 שנים לעשיריה הפותחת בעולם ברמת החיים ובהכנסה לנפש, לשפר את רמת החיים של כל אזרחי המדינה ולהשיג את הממוצע של מערב אירופה''.
ב. כבר אז היה ברור לי שזהו יעד מאד שאפתני וקשה מאד להשגה, אם לא בלתי אפשרי (דיון 2776).
ג. בנתיים (נתוני 2009) המשק הישראלי נמצא בסוף העשיריה השלישית. לפי נתוני ה-CIA ישראל במקום ה-35, לפי הבנק העולמי - במקום ה-25 ולפי IMF במקום 28 (http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_GD...(PPP)_per_capita).
זאת השוואה במונחי כוח הקניה - הנתונים תוקנו לקחת בחשבון את כוח הקניה.
ד. הפעם נתניהו יותר צנוע ומדבר על המקום ה-15 לפחות בעוד כ-10 עד 15 שנים.
אני חושב שזה עדין שהגשמת היעד הזה תלויה בלא מעט משתנים שאינם בשליטתו של ראש הממשלה ובכאלה שתלויים במדינות אחרות.
ה. יחד עם כל זאת זהו יעד, אפילו חזון, ראוי שיש להציב אותו בפני קובעי המדיניות הכלכלית (הממשלה ובנק ישראל) ולהציגו בפני הציבור. אבל כדרכם של חזונות הסיכוי להגשימת בתוך תקופה באורך ידוע קטן. אחת הסיבות לכך היא שלעיתים קרובות בעל החזון לא יכול לקדם את הגשמתו של החזון.
נתניהו יכול לנסות וגם להצליח לשכנע בנאומיו את שרי הממשלה והציבור שזהו יעד ראוי. אבל כאשר צריך ליזום שינוי בפועל, מעטים ישתפו פעולה באמת. |