| ישרעאל. אפשר גם
ישראחרא -
דבר המבטא את האיכויות הירודות והזבל שדוחפים לנו כאן בכל תחומי החיים. מדינה בה הערך, כל ערך שהוא - הפך לחרא: קדושת החיים, איכות המוצרים והשרותים, הפקידות והשרות הציבורי המושחתים ושוחרי הרוע וחדורי הבטלנות והסחבת, התעבורה (הפקקים הנוראים, היעדר רכבת תחתית ורכבת קלה), המחירים המשונים והמנופחים חדורי הנוכלות לזבל שמוכרים לנו, ההנאה מתפעול נוכלות ממזרית וקומבינות כספורט לאומי, הרעשנות המזויעה, הצדק, היושר, מדרכות הערים המזוהמות והמסריחות, הברוטליות והברבריות, העיתונות המחורבנת הדוחפת לנו טריביה משעממת בכותרות, הטלויזיה המטמטמת אותנו בהו-הו, ופרשני הביטחון ההיסטריים, תרבות השקרים האין סופית והפרועה, כתחליף לאמת פשוטה ורגועה, שעשועי הדם להמון בעזה ובלבנון ובמשט ההומניטארי, ההשפלה והצחוק על הזולת בבחינת הווי ובידור - לעיתים על מנת להשכיח את הקיבה המכרכרת של העניים והזקנים הנוברים בפחי הזבל בערים למצוא פת באושה, או בערמות הירקות המרקיבים בסופו של יום בשווקים המצחינים.
הרב אליהו קאופמן: החיילת ותמונת החברה הישרא-ציונית אין כבר כוח לכל זה. אין לזה קצה וגבולות. רק לשכוח מהמדינה הסיוטית הזאת.
באוניברסיטה בקליפורנייה ב-1979 בקורס/סמינריון בדינמיקה קבוצתית, זוכרני אשה מבוגרת למדי, יהודיה שהיתה בשואה, וחוותה אחר כך השפלה איומה בקיבוץ בישראל. כשהיא ניזכרה בהשפלתה על ידי הישראלים, היא פרצה בבכי איום, ואנו היקפנו אותה, חיבקנוה, ואמרנו שאותה מציאות איומה אינה עוד, והיא נמצאת במקום מיטיב, בארה''ב.
כבוד הרב, זה מקום איום, באמת, מכל עבר, כולל האנשים הנידחקים בתור בסופרמרקט באמירה בקול בוטח ''אני הייתי כאן''. אנשים מנצלים הופעה נאה ומכובדת ודיבור שקרני אבל רהוט כדי להדחק בתורים, כשהם מזהים בעל מראה נאיבי, וזה הפך לספורט לאומי, למכת מדינה. הרמאות הזאת, ההנאה מדריכה על הזולת תוך שקרים בחסות הופעה בוטחת ורהוטה, זה משל למדינת המפלץ הזאת. מה לעשות, אנו שנתנו מיטב חיינו כאן? החדשות טימטמו אותנו ימים שלמים בכותרות על מסמך גלנט, עניין משמים, כשנידמה כבר בעבר שהעיתונות שברה את כל שיאי הטריבייה. בדברים טז' נאמר: ''צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר- ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ''. והמסקנה הפשוטה היא שמכיוון שרודפים כאן רשע ולא צדק, העם כאן לא יירש את הארץ, וגם לא יאריך ימים פה. |