  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
כפי שכבר אמרתי בעבר, כל שאני יודע עליך בא מדברים שפירסמת כאן ובמקומות אחרים בפומבי. ואת הדברים האלה אני מרשה לעצמי לנתח ולפרש כמיטב יכולתי. אם התמונה, גם האישית, המצטיירת כתוצאה מכך אינה מחמיאה לך או אינה תואמת את התדמית העצמית, הרי יכולה את לבקר את הדברים שאני כותב. אך ניצבת בפניך בעיה מובנית: בעוד שאת השופט גולדסטון ביקרת תוך שימוש במידע על תולדות חייו, עמדותיו בנושאים שונים ושאר אינפורמציה המצויה בכתובים אך אינה נוגעת ישירות לשיקול דעתו המקצועי כיו''ר הוועדה שהאו''ם מינה לבדיקת מעשיה של ישראל בעזה, הרי עלי אינך יודעת דבר מלבד הדברים שפרסמתי בפורום הנוכחי. וזה מגביל לא רק אותך ביכולת לבקרני על דברים שאינם קשורים כלל לעניין הנדון, - זה לרועץ גם בעיני עוד משתתפים בפורום שהיו שמחים להאחז בכל פירור ביוגרפי ורכילותי כנשק להקטנת האפקטיביות של דברי באתר. כמי שעקב מיומה הראשון של המלחמה בעזה אחר הידיעות על הנפגעים בקרב האוכלוסיה האזרחית בעזה, אני יכול להעיד, שעד עכשיו לא נתקלתי במקרים בולטים של זיוף המידע במכוון. אפילו עיתונים כגון ה'גרדיאן' הלונדוני שאינו ידוע כאוהד ישראל, לא ניפחו מספרים, ופשוט דיווחו כמיטב יכולתם על המתרחש. גם המקורות הפלסטיניים מתוך עזה דיווחו על מספרים שקרובים מאד לתוצאות הסופיות שקיבלנו גם מגורמים בינלאומיים לאחר סיום המלחמה. אירגון ישראלי, 'בצלם', דיווח בעת המלחמה, תוך בדיקה ואימות של שמות הנפגעים כמעט בכל מקרה ומקרה שמידע זה הועבר לרשותם. והמספרים אליהם הגיעו בסיכום דומים למספרים אליהם הגיעו הגורמים הרשמיים עם סיום המלחמה. הטענה הגורפת שאין אמת בדיווחים מעזה, לא בעת המלחמה ולא לאחריה, היא המצאה לא מוצלחת של ישראלים המשחקים את תפקיד הספקן, כחלק מהנסיון להדחיק ולהרחיק את האחריות שיש לישראל ולישראלים על טבח האזרחים ברצועת עזה. די לעיין בחילופי הדברים בעת המלחמה בין יוסלה לע. צופיה, כדי לראות בזמן אמת את ההתכחשות המוחלטת של ישראלי מבוגר הרואה עצמו כאדם נאור גם למידע השוטף שהגיע אלינו בעת ההפגזות של צה''ל בעזה, וגם למידע שהגיע לאחר המלחמה. צופיה טען גם לאחר סיום המלחמה שהמידע כולו שיקרי, וקשה לי להבין בדיוק כיצד ניתן להכחיש שנהרגו שם מאות ילדים ונשים, ובאותה העת לטעון כפי שהלה ממשיך לטעון שכולם 'בני מוות' בהיותם אנשי חמאס, בני משפחותיהם, וסייענים. זה הרי אבסורדי ומקומם, וגם מעורר קבס. כל שמגיע מהכיוון שלך בנושא ההרג המסיבי של אזרחים בעזה, היא התרצנות הישראלית הרגילה, שכל מטרתה להדחיק ולהרחיק את האחריות לקטל. גם העובדות שכלל אינן שנויות במחלוקת כגון העובדה שכ-300 ילדים וכ-150 נשים נהרגו בהפגזות של צה''ל, מצביאות על האחריות הישירה של ישראל למותם. אך את ממשיכה לדבר על תקינות הבדיקה ועל אישיותם ומהימנותם של מי שמונו על ידי האו''ם לחקור את מעשיה של ישראל ברצועת עזה. הרי את וודאי מודעת לכך, שככל שאת ממשיכה להחזיק בעמדה זו, ולבצרה, - עמדת התקינות התהליכית - את רק מתרחקת מהאפשרות שהיא האפשרות היחידה הנכונה, לקחת, כישראלית, אחריות על מה שישראל וצבאה עשו במלחמת עזה. את מציעה בעצם להוציא להם את המיץ בטרום-בדיקה של המלחמה. עד שיעמוד, מי שיעמוד סוף סוף, בקריטריונים המחמירים שלך ושל היהודים החיים בישראל לגבי שיטת הבדיקה של אירועי עזה ולגבי אישיותם ומהימנותם של הבודקים, הרי יעברו שנים רבות. נוצר הרושם יקירתי שאת יותר קתולית מהאפיפיור. ונחמד שאת מזכירה את דרום אפריקה. זה אכן מקומם שמזכירים לישראלים שבישראל מתנהל משטר אפרטהייד לכל דבר - שני עמים בכפיפה אחת עם מערכת משפט שונה לכל עם, והבדלים עצומים מבחינת הנגישות לצדק משפטי ואפילו מבחינת ההגנה הישירה על רכוש ונפש - פועל יוצא של היות העם האחד העם הכובש השולט בעם השני באמצעות הצבא ולא כפועל יוצא של משטר דמוקרטי פרלמנטרי. אם המילה 'אפרטהייד' נשמעת לך, ולשאר הצדיקים המגנים על הכבוד האבוד של ישראל והיהדות, צורמת, לא איכפת לי לקרוא למשטר הנוכחי בישראל ובשטחים הנתונים לשלטונה בשם אחר. אולי 'כיבושת' או 'משטר חרמנות' (מלשון החוקים לשכת חרום). אפשר לקרוא למשטר הזה אולי 'משטר דו-ערכי' על שם שתי מערכות המשפט המגדירות אותו. ואולי פשוט לקרוא לזה 'משטר לא שוויוני צבאי המאפשר ליהודים לגנוב את רכושם וכבודם של הפלסטינים מבלי לתת על כך דין וחשבון ומבלי לקחת אחריות'. אך זה אחרון שם ארוך מדי, והפיתוי להשתמש במילה 'אפרטהייד' גדול. אני עדיין חושב, שעל סמך המאמרים והתגובות שפירסמת עד כה באתר, קשה לראות בעבודתך עבודה של הסטוריונית מקצועית, היות והמחקר סלקטיבי באופן משמעותי, והמתודולוגיה נפגמת קשות מהשימוש שאת עושה במסקנות שלך כחלק מהנחות היסוד, או בלשון עממית: מכך שאת רותמת את העגלה לפני הסוסים. את מאשימה את גולדסטון על שחיפש את המטבע מתחת לפנס. לפחות במקרה שלו אפשר להבין שהנסיבות בהן הוקמה הוועדה שבראשה הועמד היו נסיבות של מידע רב שהצטבר בזירה הבינלאומית התקשורתית לגבי פשעים לכאורה שישראל ביצעה במלחמה. דומה הדבר לרוצח שרצח את קורבנו לאור יום ומול מצלמות הטלוויזיה: בארה''ב למשל לא היה אפשרי כלל להביאו למשפט בפני מושבעים בשל הדעה המוקדמת שכל מי שצפה בשידור חי ברצח כבר גיבש לעצמו. מאגר המושבעים בפוטנציה הרי זוהם ללא תקנה. וזה גם המקרה עם טבח האוכלוסיה העזתית שהיה טבח לאור יום וקבל עולם ומלואו. האם ניתן למצוא אדם ישר, שופט במקצועו באיזשהו מקום בעולם שלנו שלא צפה בזוועה של קטל הילדים והנשים בעזה בשידור חי? אך בעוד שמגישתו של גולדסטון לחקירה את עושה עניין עקרוני, לעצמך את מרשה לחקור נושא כגון הישוב היהודי בא''י לתקופותיו באופן כה צר המכוון למסקנה אחת - המסקנה שהיה רצף ישוב יהודי בכל התקופות - שכלל אין בידך לטעון שמחקר כזה בכלל תקף. והסיבה לכך פשוטה: ממאמריך בנושא ברור שאספת וליקטת בעיקר את העובדות התומכות במסקנה (מסקנה שהוצבה מראש במטרה של המאמרים), ונמנעת במכוון או ב'תמימות' מהבאת עובדות שאינן תומכות בתזה. תחילה רק חשדתי בקיומו של הפגם המתודולוגי הזה, אך לאחר שהערתי לך על מאות השנים פה ומאות השנים שם שבהן גם לפי נתוניך לא היה רצף ישוב יהודי בכפר זה או אחר, ותגובותיך להערותי היו מתחמקות, התבהר העניין. הרי די מגוחך לטעון שמסקנת המאמרים היא שהיה רצף ישוב יהודי בארץ בכפרים השונים אותם סיקרת כאשר הנתונים מראים שיהודים חיו בכפר זה או אחר תקופות ארוכות אך לא ברצף, ופעמים רבות כמיעוט בקרב בני עמים אחרים תושבי אותם הכפרים. הרי הרבה יותר פשוט לחזור לטענה המוכרת של אנשי ארץ ישראל השלמה: ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי של תקופת התנ''ך, ולכן היא כולה שלנו. חזרנו הביתה אחרי אלפיים שנות גלות, אנחנו כאן ואיש לא יזיז אותנו מארצנו. מדוע לגרור את המקצוע המכובד של כתיבת ההסטוריה וניתוחה למי האפסיים של השלולית הפוליטית הישראלית? הרי 'זכותנו על כל ארץ ישראל' מצדיקה כל מעשה פשע ודבר עברה. הנקודה שאני מנסה לעשות כבר מזמן היא פשוטה בעצם: הייתי מצפה מאנשי רוח שיקדישו יותר זמן להבט המוסרי של מעשיה של ישראל כמדינה וכציבור יהודי, ופחות זמן לפרטי העובדות הפוליטיות והצבאיות. את העובדות הפוליטיות והצבאיות (וגם ההסטוריות) אפשר לסובב כדי לתמוך בכל עמדה כמעט. הדיון בהבט המוסרי של מעשיה של ישראל ובהבט המוסרי של גישתם של הישראלים למצב, הוא התחום הפורה יותר של הדיון. אך הגיוס המחודש של פרטים כאלה ואחרים כדי להדוף כל ביקורת על מעשיה של ישראל, או כדי להוכיח שיש לנו הזכות לעשות כל מה שאנו רוצים בגלל שזו הארץ 'שלנו', 'מתקפת ההגנה על הכבוד האבוד' הזאת מיותרת ומביכה. כבוד נובע מתוך מעשים נבונים וישרים. תבונה ויושר הן תכונות הנראות לעין כל. אי אפשר להפגיז ריכוזי אוכלוסיה צפופים ברצועת עזה במשך חודש ימים, ואחר כך לעסוק בהשמצת כל מי שמעז לבקרנו. אין בכך לא תבונה ולא כבוד. חרפת המעשים של ישראל בעזה הפכה לידועה בקרב אומות העולם. אין די בפזמון החוזר המושמע על ידי נציגים שלנו בכל מקום ש-אחרים הרי מבצעים פשעים חמורים בהרבה. זה לא לעניין. גם האפולוגטיקה הפנים ישראלית רק מרחיקה את הקץ ואינה מקרבת פתרון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אין הבדל בין השקרים של גבלס לבין הכתיבה שלך . |
|||
|
|||
מי אתה אנחנו יודעים לפי כתיבתך המוטה , המעוות נתונים המפרשת אותם לא נכון והמודדת אותם שלא כראוי . אפילו לוגיקה והגיון נקי אין בהם . כתבת למשל ''כגון העובדה שכ-300 ילדים וכ-150 נשים נהרגו בהפגזות של צה''ל, מצביאות על האחריות הישירה של ישראל למותם.'' כלומר אתה קובע שהאחריות למות אדם היא באופן גורף על הממית . זה שקר גס . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה יכול לצמצם בשבילנו |
|||
|
|||
את המגילה היבשה שכתב לנו יוסלה איש telavivsanur ? איך אתה מסוגל להשתעמם כל כך הרבה ארוך? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי