  
  
  
|
 |
|
||
  קצת הסבר לציבור הגולשים בפורום |
|||
|
|||
עוד הסבר לקוראים . הקומפראצ'יקוס (Les Comprachicos) מתואר כאן פרק מהמזעזע שבספרים. אפשר לקרוא לספר ''חקלאות האומללים'' בידי המאושרים. ילד שנועד לצעצועם של בוגרים. דבר שהיה, דבר שהווה. בזמנים פשוטים ופראיים מתקיים סחר ייחודי. המאה ה-17 באירופה הייתה כזמנים האלה. אוחדו אז פשטות מושחתת ורשעות מעודנת. גוון מעניין של תרבותיות, נמר עם חיוך משיי של שביעות רצון. כדי שיצלח צעצוע אנושי, עליו להילקח מוקדם. הגמד יעוצב בצעירותו, אך ילד מעוצב אינו שעשוע דיו. גיבן מהנה יותר. מכאן צמחה אומנות. מומחים לקחו אדם ועשוהו נפל. לקחו פנים, אף ופה ועשום חרטום ולוע. תמרנו קצב גידול. לשו קווי מראה. מעיניים רואות יצרו פזילה. במקום בו אלוהים יצר שלמות, הם עיוותו. במקום בו יצר הקב''ה מקור, הם זייפו. ליצן החצר היה אדם שהוסב לקוף. קידמה במהופך. שיספו את לחיי הקורבן מפה ועד אוזן, למען יראה צוחק תמיד. האדם הצוחק-מה טרגיים היו חייו. זה קטע מתוך האדם הצוחק של ויקטור הוגו . | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי