| יהיה עליך, ע. צופיה, להמתין לפירסום שלושת החלקים הבאים כדי להכיר את יחסי אל סופרי ''השאננות לציון'' ואת הויכוח שאני מנהל עם השקפותיהם בענייני ''המצב הישראלי'' ו''הסכסוך''. עליך להבדיל בין טענה שאני מעלה נגדם, שהם ''מחלישים את מעמדה של המדינה בדעת הקהל בעולם ומקשיחים את מדינות-ערב בעמדת הסירוב המסורתית שלהן להצעות השלום של ישראל'' לבין האשמתם כ''לא-פטריוטים'' - שמעולם לא יצאה מפי או מעטי. לצערי, אינך מכיר בעובדה, שעל השקפתם בנושאים האמורים מבססים מנהיגים באירופה ומנהיגים במדינות ערב את עמדתם העויינת למדינת-ישראל. ואנא, אל תבקש ממני ציטוטים מהעיתונות, הנח לי לצטט מהתחום שאני בקיא בו יותר - מספריהם של סופרי השאננות לציון. ואשר לבקשתך שאסביר במה התייחדה הספרות העברית לדורותיה כספרות יהודית-ציונית-לאומית - היה רציני, הן אינך מתכוון שאסביר זאת בתגובה לתגובתך. כתבתי שני ספרים שעוסקים בכך : ''ספרות וריבונות'' (2006) ו''צו-קריאה לספרות הישראלית'' (2009), שניהם הופיעו בהוצאת ''יחד'', ואם ההסבר הזה באמת נחוץ לך, אתה מוזמן לקרוא בהם. |