| בנת האחר, גם אם הוא יריבך, הינה הדרך להבנת המציאות סביבך באופן תקין. היא גם מאפשרת עשייה אפקטיבית, ללא קשר לשאלה מהן מטרותיך האסטרטגיות.
הניגוד לכך, הינה מינוריזצייה (הזערה) של האחר, ``הבנה`` מדומה, כלומר רדוקצייה (הפחתה שלו) שלו לסכמות סטראוטיפיות. דהיינו, היפוכה של ההבנה - העוורון לנסיבות.
דוגמא לרדוקצייה ועוורון קולקטיבי: ``המניע של השהידים -סקס עם 70 בתולות`` (בתחילה המספר שננקב היה 36 בתולות, ולפני כן -18...). הסיפרות והשירה הערבית הם עשירים ויפים, דבר שהתוודעתי אליו בזמן שרותי הצבאי (ראו למשל ספריו האלוהיים והחודרים ללב ולהוויה של הסופר המצרי נג`יב מחפוז). האדם הרגיש והחושב יכול ליצור הבנה די מדוייקת של האחר.
מאידך האטימות וקוצר הרוח מביאים לכשלים חוזרים ונישנים. לכן האדם האטום ניזקק לאחרים שיתקנו את שגיאותיו, ושואף תכופות להגיע לעמדת כוח הגמוני ושררה, בה אחרים יובילו אותו על גבם: הוא ישגה והם יתקנו -
אם כן - עדנאן מחג`נה - הוא אני שראה וחש בשעת כתיבת הדברים הללו את עדנאן הדימיוני, אך האמיתי יותר מאמיתי. |