  
  
  
|
 |
|
||
  כמה הערות כלליות לדבריך |
|||
|
|||
העובדה ששלמה גזית לא נחרץ בדעתו בדיעבד לכאן או לכאן מעידה גם היא שהוא לא סגור סופית לגבי השאלה הזאת. צריך להזכיר שהוא מעיד שבתקופתו כראש אמ''ן נערכו בדיקות (פוליגרף וקבוצת בדיקה משותפת של המוסד ואמ''ן) לגבי אמינותו של אשרף מרואן שלא העלתה ממצאים מפלילים. גם אם אשרף מרואן היה 'מקור תולעת' שתפקידו לרקום אמון בעיני המודיעין הישראלי כדי להטעותו בשעת מבחן, הרי שיש כמה שאלות מטרידות: 1. כמה הערות כלליות מקדימות: א. מדוע אשרף מרואן הרבה לתת מודיעין איכותי, מפורט ועדכני בהיקפים כה גדולים? הרי כדי לרפד אותו באמון, מספיק היה אילו היה מעביר מידע מועט הרבה יותר, בלי לסכן את מערכות הצבא, המודיעין והממשל המצרי. ב. צריך לזכור שככל שאשרף מרואן היה ''מקור צמרת בכיר'', צריך לזכור שבמקביל היו למוסד ולמודיעין הצבאי עוד מקורות איכותיים – יומינט, סיגינט (תקשורת, בעיקר מסווגת. וכמובן המקור שאמ''ן ביקשו את אישור שר הביטחון להפעילו בשבוע שלפני פרוץ המלחמה ופניהם הושבו ריקם. תא''ל יואל בן-פורת ז''ל, שהיה מפקד יח' 8200, מזכיר זאת בכתביו והוא הצטער על סוף ימיו שלא הפך את השולחן) שנתנו גם הם מודיעין איכותי. בכל מקרה, הערכת מצב נסגר בהצלבת ידיעות, ולא ע''פ מקור אחד, איכותי ככל שיהיה. ג. עובדה היא שהמודיעין הצבאי (כולל יחידות השטח הצה''ליות שדיווחו על תנועת והערכות צבא מצרי בגדה המערבית של הסואץ, כולל פריסת סוללות טילי קרקע-אויר, שזה 'סדין אדום' מובהק) זיהה פעילויות בשטח, שלפי כל פרשנות שהיא, המידע הזה היה מספיק להדליק את הנורות האדומות ולהיות מתורגם במודיעין הצבאי ובמטכ''ל לאיום פוטנציאלי שמולו צה''ל צריך להתארגן כדי לתת מענה מבצעי, במידה והאוייב יפתח במלחמה. המודל הזה עבר חצי שנה קודם, באפריל 1973. אלא שאז ישראל פירשה את התקפלות המצרים בגלל הכוננות שצה''ל הכריז עליה, שכלל הזרמת טנקים לסיני. באותה עת היה גם תרגיל צה''לי גדול, והכוחות המתורגלים נשארו בסיני. למעשה, יתכן בהחלט שמצרים נסוגה מכוונתה גם בגלל כוננות צה''ל, אבל לדעתי (וגם לדעת ראש אמ''ן לשעבר אהרון זאבי שעשה עבודת מחקר אוניברסיטאית כשלמד כקצין צעיר באוניברסיטה בסוף שנות ה-70) הרוסים הפעילו לחץ כבד על סאדאת לעצור את תוכניתו בשל ביקורו של ניקסון בבריה''מ והם חששו שמלחמה תחבל בקשרים בין בריה''מ לארה''ב. ד. המודיעין הצבאי היה המעריך הלאומי היחידי. במוסד לא היתה מחלקת מחקר שתפקידה להוציא מסמכי הערכת מצב אוייב. המוסד היה רק גוף איסוף מודיעין וזהו. אמ''ן העריך את גם את המידע שהמוסד הביא ושילב אותו בכלל המידע שהגיע למערכת הצבאית, לתמונת מודיעין אחת שהופצה במערכת הביטחון ולקברניטים (גולדה, דיין בעיקר, אבל גם גלילי, אלון, אבן ועוד כמה היו נגישים למרבית החומר). ה. המודיעין הצבאי פיתח קונספצייה שהתבררה כשגויה. בעצם, לא המודיעין הצבאי פיתח את הקונספציה הזאת אלא אלוף אלי זעירא בעצמו. אלוף אלי זעירא נהג לפתח תיאוריות מודיעיניות מבית מדרשו בלבד. הוא נודע כראש אמ''ן שאינו חביב על פקודיו, שכפה לעיתים את דעתו החריגה על כל אמ''ן לא בתור מנהיג ערכי או מקצועי אלא כמפקד קר. בהנחייתו הוא פיתח את מה שנקרא אחר כך ה''קונספציה'' לפי מצרים וסוריה לא תכנסנה למלחמה עם ישראל כל עוד ברור הוא שהיכולת להגן על כוחותיהם לא שוקמה ואינה אפקטיבית עדיין. אמצעי ההגנה החשובים ביותר היו סוללות טילי הקרקע-אויר, שנעו אחרי כוחות הקרקע ונתנו להם הגנה מתקיפות מטוסים. באותה עת מצרים וסוריה קלטו כבר טילי ה-ס.א-2 ארוכי הטווח, האסטרטגיים והמסורבלים (קיפול, תנועה ופריסה מחדש לוקחת כ-6 שעות, מותנה באורך הדרך) והחלו לקלוט את טילי הס.א-6 הקלים יותר, הטקטיים, קיצרי הטווח והניידים יותר (זמן קיפול ותנועה מחדש של כשעה). ו. המצרים ניהלו תרגילים שנתיים גדולים ממערב לתעלה החל מ-1971. בתרגילים האלה לא השתתפו אמצעי הגנה אוירית, בעיקר כי אז החלו המצרים לקלוט מחדש מערכות טילים שהושמדו להם ב-1967 ובמלחמת ההתשה. בינואר 1973 תרגילי ביצע הצבא המצרי תרגילי צליחה ביחידות שבהן הוא שילב לראשונה את אמצעי ההגנה האווירית. הדבר הזה כולל הערכות המבצעית באפריל 1973 היו צריכים לפורר את ''הקונספציה'' של אלוף אלי זעירא. חוקרי מודיעין כמו רע''ן מצרים ורע''ן סוריה במחלקת המחקר של אמ''ן ובמקביל מחלת מחקר במודיעין חיל האויר פירסמו התרעות בדבר השתנות פני האיום, אלא שזעירא גנז אותם ונזף בהם. ז. כאן המקום לומר שהמוסד וראש המוסד צבי זמיר קיבלו את פירסומי אמ''ן כדרך שיגרה. אלא שהם לא קיבלו את אותן סיכומי המודיעין שראש אמ''ן פסל. גם במפגשי הור''ש (פגישות שבועיות של ועדת ראשי השירותים) זעירא שלט על נושא ההתרעה, בעיקר משום שהוא ביטל את הקולות שעלו מלמטה ולא ההין לקיים ויכוחים חופשיים ופתוחים בשילוב אנשי מוסד. אפשר לומר שזעירא הרדים את המערכת והפך אותה לרובוט מפיץ ידיעות בלי להופכן למידע מודיעיני ראוי. הוא זילזל בדיווחי מקורות אחרים, כי הוא היה צמוד לקונספציה שהוא פיתח. בכך הוא בגד במהותו של המודיעין, שלפיו כל חוקר מודיעין חייב לבחון כל יום מחדש את הקונספציה שאותה פיתח אתמול. הביקורת העצמית חייבת להתבצע מול שלל הידיעות וערכן ובמקביל להעלות שאלות חדשות שחוקרי המודיעין שולחים למקורות שבשטח.כל הדיאלוג ההכרחי הזה ספג מכה קשה לפני המלחמה. ח. חוסיין ביקש לפגוש את גולדה בבהילות בספטמבר 1973. הם נפגשו ב'וילה' של המוסד בצומת גלילות (היכן שהיום נמצא כל מטה המוסד) שם הוא שטח לפניה את כל הידוע לו על כוונת מצרים להפתיע את ישראל במלחמה. לדעתו, אף שלא היתה מגובה בנתונים, הוא העריך שסוריה שותפה לתוכנית המלחמה. המידע שהוא מסר תמך במידע ובהערכה שהיה קיים אצל חוקרי המודיעין במחלקת המחקר של אמ''ן. משום מה הפגישה הזאת לא הדליקה נורה אדומה אצל גולדה ודיין, והם עדיין סמכו על זעירא כמקור ההערכה הלאומית האמינה ביותר. ט. חבל שחוקרי אמ''ן לא היו נחושים יותר ולא פרצו החוצה עם שלל ידיעותיהם, ללשכתם של גולדה, דיין ואפילו למפקד העליון דוד אלעזר (שלאחר המלחמה אכל את עצמו שהם לא באו אליו, לאחר שהתברר לו שזעירא מידר אותו מכמה ידיעות התרעה חשובות). אפילו אם היו הולכים לגלילי ולאלון, בטוח שהם היו נכנסים לסיפור ומאלצים את זעירא להזיע קשה כדי להצדיק את הקונספציה שלו. סביר שאז גם פקודיו של זעירא היו משוחררים יותר לפרסם את דיעותיהם המקצועיות בלי הצנזורה של זעירא. יואל בן פורת כאמור הצטער עד סוף ימיו שלא שם פס על זעירא והלך ישירות למשרדו של הרמטכ''ל דוד אלעזר. י. בין יתר הלקחים שהופקו במלחמה ישנם ארבעה החשובים לענייננו. 1) הוקמה מחלקת מחקר מדיני וצבאי במוסד שתהווה משקל נגד למחלקת המחקר באמ''ן, במטרה למסד את הויכוח היומיומי החשוב בעבודת מודיעין 2) הוקמה מחלקת ''איפכא מסתברא'' באמ''ן שתפקידה לפרסם עבודות מחקר ולהעלות שאלות ותהיות לגבי הערכות המצב האקטואלית של מחלקת המחקר 3) נקבע שזכותו וחובתו של כל חוקר מודיעין בכל דרגה להעלות הסתייגויות והשגות לגבי הערכות המצב המודיעיניות השוטפות ולהתקבל לשיחה אצל ראש אמ''ן 4) חוקרי מודיעין של זירה אחת מקבלים חלק מדיווחי המודיעין של הזירות האחרות, לא רק אלה החופפות ישירות את עניינם. במקביל מתנהלים דיוני הערכת מצב כלליות של נציגי כל ענפי המחקר ביחד, ואין מגבלת קריאת כל חומרי המודיעין ע''י כל חוקר, במידת הסיווג המתאימה לתפקידו. (בכל הכתוב אין דברים שלא פורסמו קודם לכן)ץ | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הערות לטענותיו של שמעון מנדס |
|||
|
|||
2. א. העובדה שמנדס מציין לכאורה ש''מי שטיפל בחומרים של מרואן לא מקבלים את התיזה של מנדס, ואלה שלא היו נגועים בחומרים שלו, כן מקבלים'', כלל אינה רלוונטית לבדיקת האמת של אוקטובר 1973. לכאורה לא הייתי מצפה שאנשים שלא מכירים את המודיעין של אז, יתנדבו היום לתמוך בטענה שמרואן היה סוכן אמיתי. למה שיעשו זאת אם הם לא יודעים דבר? לעומת זאת, יש כמה אנשי מודיעין שכן טיפלו בחומרים של מרואן שהעלו שאלות קשות לפני המלחמה, אבל נידחו ע''י אלי זעירא. ב. צבי זמיר תבע את אלי זעירא משום שזעירא הוא שחשף את המקור המסווג ולכן הוא ש''הוציא את דיבתו הרעה של המודיעין הישראלי''. לאחר הפרסום הראשוני, נדמה לי ב-2004, כל מי שרצה לדעת, ידע מיהו המקור הזה. בודאי אם המודיעין המצרי היה עירני מספיק. נגון שמוטב שהעניין היה מטופל בחדרי חדרים, אבל מסתבר שאף אחד שבחדרי החדרים לא היה מעוניינת לקחת את הנר הדולק הזה לידיו. ג. גם אם אשרף מרואן היה באמת סוכן שהופעל ע''י סאדאת, לא היתה שום עילה שצה''ל לא יזהה את הכנות המצרים והסורים למלחמה. כמה עשרות מקורות דיווחו על פעילות מצרית וסורית חריגה, כשכל אחת מהפעילויות האלה יכולות לעצמן להוות סימן מעיד למלחמה. מאחר שאמ''ן היה מעריך המודיעין הבלעדי, והמוסד לא היה כלל מעריך מודיעין, הרי שכל האחריות על מתן ההרתעה או על כשלון במתן התרעה, חלה על אמ''ן בלבד. המוסד מבצע בדיקות בקרה על אמינות סוכניו יותר בהיבט המבצעי, ואמ''ן מבצע בדיקות אמינות של אותם מקורות בהיבט המודיעיני. אמ''ן והמוסד מעבירים את הממצאים אלה לאלה, כולל קיום דיונים משותפים אם על מקור ספציפי או כיסוי כללי של סוגיות הנחוצות לכיסוי. ד. צבי זמיר עשה את כל הפעולות השגורות כדי לוודא את אמינותו של אשרף מרואן כמתחייב מהפעלתו המבצעית. התפקוד הבעייתי של שרשרת הפיקוד באמ''ן שהיא אנטי כל תפיסה מקצועית, היא שאיפשרה את נפילת המודיעין לתוך המלכודת של עצמו. צבי זמיר לא התריע כלפי אלי זעירא כי לא היו לו כלי מחקר משלו להתמודד את כל שטף הידיעות. צבי זמיר סמך על ההפעלה המקצועית של אשרף מרואן, בשל אי יכולתו לחלוק על זעירא. להזכירך, רוב הידיעות הסיגינטיות וחלק מהידיעות היומי נטיות שהגיעו לאמ''ן מיחידותיו, לא הגיעו למוסד. ה. מכל הנאמר עד כה מסתבר שדעתו של הווארד בלום ממש אינה רלוונטית. חבל שאתה זקוק לסופר אמריקאי שמחשיב את עצמו למומחה בנושא, והוא בכלל לא, שמנסה ללמוד מה קרה 30 שנה לפני. מכאן שאתה מייחס ל''אזהרתו של בלום'' ברצינות בלתי סבירה בהחלט. הווארד בלום גם לא המציא את הקביעה הנכונה שלעצמה כי יש ''תהום אדירה הפעורה בין החשיבה המצרית לבין החשיבה שלנו. הם כבר חושבים בעברית ומבינים אותנו היטב, והטרגדיה שגם אנחנו קוראים אותם בעברית, ולא מבינים דבר''. מסקנה זו התחזקה עוד יותר כאחד מלקחי המודיעין של מלחמת יום הכיפורים. סביר שהווארד בלום מצטט אותה כאחד ששמע אותה כאן מאנשי מודיעין איתם דיבר. ו. מוזר שאתה טוען שצבי זמיר היה 'אבי הקונספציה', לאחר שסקרתי בקצרה איך המודיעין של 1973 עבד. דעתך נוגדת את דעת כל הבקיאים במה שהתרחש ב-1973 בתוך אמ''ן ובקשרים של אמ''ן עם המוסד. צבי זמיר לא היה בכלל חלק מהקונספציה בהיות לא-גוף-מעריך-מודיעין אלא רק ספק מודיעין (בהקשר לסוגיה עלי אנחנו מדברים). סביר להניח שההערכות המעולות שנתנו חוקרי המודיעין הצבאי לדיווחיו של אשרף מרואן רק חיזקו את צביקה זמיר בדעתו שהמקור אמין וערכי. אז למה בדיוק זמיר אשם ב''קונספציה''? ז. אכן הגיע הזמן שנרד מהאולימפוס האליטיסטי (למה דווקא אירופאי?) ונתחיל להסתכל על המזרח התיכון בחשיבה אחרת, כדי שנפסיק לעשות שטויות במסלול המדיני המקרטע. עם כל הכבוד לזאב רז ומפעלו המשובח במפגשים עם אנשי רוח ערבים, אנחנו צריכים להכיר את כל הזרמים הפועלים בחברה הערבית שמסביבנו ולהתמודד עם כל הכוחות הפועלים בה ולא להיות מונעים רק מהאידיאולוגיה של עצמנו. אם היינו נוהגים כך אז היו נמנעים מאיתנו עוד כמה אסונות, כמו מלחמת יום הכיפורים. עלינו להתחיל להבין באמת את הפלסטינים ומטרותיהם ולהפסיק לחלום על שלום עכשיו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי