היחס אל סמלי המדינה

התחנכתי על הצורך לכבד את סמלי המדינה. אני מכבד את הדגל, אני מכבד את ההמנון הלאומי, אני מכבד את נשיא המדינה, את ראש הממשלה, ובימים שלבשתי עדיין מדים – כיבדתי והצדעתי לכל מפקדיי.

אני נוהג כך לא רק כלפי כל הסמלים הלאומיים שלנו. נזדמן לי, בעת ביקורים בחו''ל, לעמוד דום בעת שהושמע המנון המדינה הזרה בה ביקרתי, וכיבדתי כל סמל לאומי אחר של אותה מדינה.

אני מאמין שגישה זו ראוי שתאומץ ע''י כל אחד ואחד מאתנו.

צפיתי גם אני בשידור טקס חילופי הנשיאים של בית המשפט העליון. ראיתי את כבוד השופט סלים ג'ובראן עומד דום ומכבד את ההמנון הלאומי כנדרש, יחד עם כל שאר באי הטקס. הוא נהג כך תוך שהוא מכבד את האירוע לא פחות מכל אחד אחר מן הנוכחים במקום.

להוציא נכים בכיסא גלגלים, אם היו כאלה במקום, כבדו כל באי הטקס את האירוע ואת ההמנון. כולם עמדו דום לכל אורך נגינת ''התקווה''. לעומת זאת, אין לי ספק, היו באולם עשרות, ואולי אף יותר מכך, אשר כיבדו את ההמנון, עמדו אך נמנעו מלשיר את מילות ''התקווה'', ואיש לא ייחס לכך משמעות פוליטית, לא ראה בכך ביטוי של אי-כיבוד הסמל הלאומי.

לא אחת, גם אני נמנע מלפצוח בשיר בעת השמעת ההמנון– אם משום שאני קצת צרוד באותה שעה, אם משום שהנגינה מנוגנת באוקטאבה שאיננה מתאימה לי, ולעתים סתם לא מתחשק לי לשיר. אני יודע כי עמידת הדום שלי מכבדת את הסמל הלאומי, ותנועת שפתיי איננה מבחן נוסף של נאמנותי למדינה.

אינני מתפעל ממילות ההמנון הלאומי שלנו. מזה עשרות שנים שאני סבור כי יש במילות השיר ניגוד למה שקרה וקורה בארץ הזו מאז 1948 – אני מתברך וגאה בכך שתקוות העם היהודי, התקווה בת שנות אלפיים, התגשמה, ואם יש מי שנפשו עדיין הומייה הרי אלה כל אותם יהודים רבים שחיים עדיין בתפוצות הגולה. במהלך מלחמת העולם, המירה ברית-המועצות את שיר ה''אינטרנציונאל'' בהמנון לאומי סובייטי חדש והותירה את ה''אינטרנציונאל'' כהמנון התנועה הקומוניסטית העולמית. כך ציפיתי שתנהג גם ישראל לאחר שקמה. ראוי היה שנשאיר את ''התקווה'' כהמנון התנועה הציונית העולמית ונאמץ המנון לאומי חדש, המנון שתוכנו מתאים יותר למציאות החדשה ואגב, גם עם מנגינה שאיננה גנובה מן הפואמה מולדבה של המלחין הצ'כי בדזיך סמטנה.

נגזר עלינו לחיות בארץ הזו עם מעוט לא יהודי גדול. דווקא משום חובת כל אזרחי המדינה לכבד את סמליה, דווקא משום שאני מצפה כי יכבדו את המנון המדינה – בל נדרוש מבן המיעוט לכבד מילים ותוכן הפוגעים בנרטיב שלו. הבה נחשוב רגע. את תמונתו של השופט ג'ובראן בטקס ראו לא רק ברוך מרזל, ח''כ מיכאל בן-ארי וח''כ אלקין. ראו אותו גם מאות אלפי ערבים ישראלים שצפו בטקס מעל המסך. כיצד היו הם מתייחסים אליו אילו ראו אותו מניע את שפתיו בעת נגינת ההמנון.

חרה לי במיוחד מעשה הצלם אשר בחר להתמקד במהלך הטקס דווקא בשופט ג'ובראן. חרה לי גם הבמאי בערוץ הטלביזיה אשר בחר להציג דווקא תמונות מצלמה זו לצופים. אין לי ספק כי שניהם בחרו לעשות כן אם מתוך גישה פפראצ'ית ואם מכוונת זדון ליצור שערורייה פוליטית.

בכך באו לחרחר ריב ומדון. בכך פגעו יותר מכל בסמלי המדינה.

---