הקטל בעזה

עשרות הרוגים ומאות פצועים, ביניהם תינוקות, ילדים, נשים וזקנים, הם קציר הדמים של היום הראשון בפלישה האחרונה של צבא הכיבוש והמצור הישראלי לעזה שקיבלה את השם הפסטורלי והאירוני ''חורף חם''. אם היה מישהו זקוק להוכחה כי הצבא הישראלי מצויד בכלי משחית הרבה יותר מודרנים ומתוחכמים מהנשק הפרימיטיבי מעט שיש בידי החמאס, הוא בוודאי קיבל אותה. טנקים, תותחים, מסוקים יורי טילים, משחתות חיל הים הסוגרות על עזה מהים, ועוד כיוצא באלה כלי חימוש מהסדרות האחרונות של בתי הייצור לנשק בארה''ב ובישראל יגברו על לוחמי החמאס המצוידים בנשק קל, ולא תעזור להם רוח הלחימה ואמונתם היוקדת השואבת מכתבי הקודש שלהם ודרשות כהני הדת.
הגטו העזתי הנצור, העני, הרעב, המרוד, המושפל מידי הכובש הישראלי לא יוכל להביס בכוח הנשק את מכונת המלחמה הישראלית היורקת אש בקצב מסחרר.

לא נכחד, בצד אמצעי הלחימה הסופר חדישים, מצויה רוחו של החייל הישראלי הפולש לעזה שאף היא נחושה. הוא קיבל את מנת שטיפת המוח הדרושה מקציני ההסברה, מרבני היחידות הצבאיות, מהעיתונות, מגלי האתר, מהבית ועל כן הוא משוכנע כי הוא נלחם נגד ''ארגוני טרור'' המתנכלים לאוכלוסיה אזרחית שלווה בישראל, כך סתם, ללא סיבה, זולת השנאה ליהודים ולישראל. הכיבוש כבריח התיכון להתמשכותו של העימות החמוש עם הפלסטינים, לא נמצא בפק''ל שלהם.
ויש כמובן את אהוד ברק שר הביטחון, שלא יוותר על ההזדמנות שנפלה לידיו לשפוך דלק למדורה, ולהפיס את דעתם של המפגינים מאשקלון ושדרות שחסמו צירי תנועה וזעקו ''מוות לערבים''. ואכן זה מה שקורה בעת כתיבת שורות אלו – מוות לערבים.

לאור טבח ילדים, נשים ואוכלוסיה לא לוחמת בפלישה הנוכחית, הגדירו ראשי הציבור הפלסטיני ממחנות פוליטיים שונים את מעשיה של ישראל כשואה. הם יכלו להיאחז בדברי סגן שר הביטחון מתן וילנאי שאיים על הפלסטינים בשואה. תקופת השואה לא החלה במחנות הריכוז וההשמדה. מנקודת מבטם של משפחות עשרות ההרוגים ומאות הפצועים, מהווה קציר הדמים וההרס של יום הפלישה הראשון לעזה, שואה. ממשלת ישראל וצבאה מממשים את איומו של סגן השר.

אינני ניטרלי במאבק נגד פונדמנטליזם דתי. לחיות על יד שכן שמונע על ידי קנאות דתית אינו דבר נעים. פונדמנטליזם דתי עומד בניגוד לדמוקרטיה, לשוויון, לזכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט, הוא עריץ, מדכא ואכזר. במקומות בהם כבש את השלטון, החולקים עליו מבית טעמו את נחת זרועו הקשה.
הכיבוש הישראלי הוא הדשן שהצמיח הרבה רעות חולות, ביניהן גם את הפונדמנטליזם הדתי, הן אצל הפלסטינים והן אצל הישראלים. המתנחלים והחמאס הם שני צידיו של אותה מטבע בכל מה שקשור ללהט דתי משיחי והנכונות לבצע עוולות ופשעים בחסות האל. כמובן שאינני מתעלם מהנתון הבסיסי של יחסי כובש ונכבש. כל עוד החמאס הוא הנכבש זכותו להשתחרר מעולו של הכובש אינה מוטלת בספק.

השאלה היא, מהם האמצעים שהחמאס נוקט בהם בדרך לשחרור מהכיבוש. יש קווים אדומים שאסור לחצות. החוק ההומניטרי הבינלאומי אוסר לפגוע באוכלוסייה אזרחית לא לוחמת והוא תקף הן לגבי שלטון החמאס בעזה ובוודאי למעצמה הכובשת הישראלית.
טור זה מייסר ללא הרף את ממשלות ישראל לנוכח ירי על אוכלוסיה אזרחית, ולכן לא יכול לעמוד מנגד אל מול
הירי הבלתי סלקטיבי על אוכלוסיה אזרחית בשדרות והישובים סביבה ועתה גם באשקלון (מג'דל הפלסטינית). ירי זה לא זו בלבד שהוא לא צודק ומוגדר לפי דו''ח אמנסטי כפשע מלחמה, הוא גם לא חכם, משום שהוא מספק לצמרת הפוליטית והצבאית בישראל את הכלים ללוש את דעת הקהל להצדקת הפלישה וההפצצות. מכל מקום, ירי הקסאמים של החמאס על אוכלוסיה אזרחית בישראל (שהוא אמצעי לא לגיטימי לרצון לגיטימי להשתחרר מהכיבוש) לא משחרר את ישראל מהחובה להימנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית.

השאלה המתבקשת: איך נמנעים מפגיעה באוכלוסיה אזרחית בנסיבות עזה, המקום הצפוף בעולם, שבקרב תושביו נטמעים לעתים לוחמי ההתנגדות?
התשובה פשוטה: לא פולשים ולא יורים לעבר שכונות מגורים. מחפשים דרך אלטרנטיבית. לשמחתי היא ממש מונחת לרגלינו, הלוא היא דרך המו''מ וההידברות, ולדאבון הלב, ישראל מסרבת לעשות בה שימוש.

הדרך הטובה ביותר להביס את החמאס היא דרך השפע והפתיחות. במקום לסגור את עזה, ולהטיל עליה מצור, למנוע ממיליון וחצי בני אדם קיום אנושי מינימלי, לא זו בלבד שלא מייצר את המרי המקווה נגד החמאס, אלא מגבש סולדיריות של מיואשים שיתמכו בכל מעשה שיגרום הרס ופגיעה לעם הכובש.
לעומת זאת, פתיחת המעברים, זרימה חופשית של סחורות ואמצעי ייצור, מעבר חופשי בין עזה לגדה, כל אלה יהפכו את עזה למקום הרבה פחות מריר ויותר אופטימי ששוררים בו תקווה וחיים, שגם החמאס לא יוכל לעמוד מולם. ישראל לא נתנה לדרך זו סיכוי.

פולחן הכוח הישראלי עדיין מאמין שאפשר לשבור עם באמצעות מצור שהפך את עזה לשילוב של גטו וכלא גדול. אנו היהודים, כבר סבלנו מצורה זו של ענישה קולקטיבית, וכמה עצוב שממשלות ישראל לא למדו דבר והן חוזרות על אותן טעויות ופשעים של נוגשינו בעבר. ישראל מוכיחה את הכלל שבן מוכה הופך להורה מכה.
להפסיק את הירי, ההרג והטבח ולהתחיל לדבר. ולו בגלל הצפי שתושבי עזה יהיו בעתיד אזרחי המדינה, שהרי ברור לכל בר דעת, שאופציית שתי המדינות נפחה את נשמתה ונראה שאין מנוס מהפתרון הדרום אפריקני – מדינה אחת לכולם מהנהר לים.

---

אובמה מצטלב

הסנטור ברק אובמה, שנאבק על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה''ב נפגש עם ראשי הקהילה היהודית במדינת אוהיו לקראת הבחירות המקדימות. בפגישה ביקשו היהודים לדעת מה האמת באשר ''להאשמות'' בדבר היותו מוסלמי, ואובמה הצטלב והבטיח כי אינו מוסלמי ואף פעם לא היה.
קראתי את הדברים בעיתון ידיעות אחרונות (26.2.2008) וחמתי בערה. ראו לאן הידרדרה האיסלמופוביה. לכאורה יש הפרדת הדת מהמדינה בארה''ב. למעשה הדת משחקת תפקיד חשוב בפוליטיקה האמריקאית וכך קורה שיהודים, שבוודאי היו מתרגזים אילו מתמודד בבחירות היה ''מואשם'' בהיותו יהודי והלה היה אנוס להכחיש זאת, (גזענות, היו זועקים בצדק) נמנים כיום עם ראשי הגזענים שדורשים מאדם להצהיר כי אינו מוסלמי, כאילו יש בכך פגם.

חבל שאובמה לא מצא את הכוח לזרוק את היהודים האלה מכל המדרגות וללמד אותם פרק בהלכות דמוקרטיה, סובלנות והחוקה האמריקאית. אני מקווה כי אם יבחר לנשיא הוא ידע להשתחרר מחיבוקי דב אלו.

---

בחור טוב

בעיתון הארץ (24 בפברואר 2008) הופיעה מודעת תמיכה בח''כ מרצ חיים אורון במסגרת התמודדותו לראשות מרצ. חיים אורון הוא בחור טוב במובן הטוב של המלה. מקובל על כולם, איש נעים הליכות, פרלמנטר משובח. יש לו רק מגרעת אחת – הוא ממשיך דרכו של היו''ר הנוכחי יוסי ביילין, שהפך את מרצ למפלגה לא רלבנטית, אבר מדולדל בקצה הימני של השמאל הישראלי יהודי ציוני. יש במודעה מספר שמות בהחלט מכובדים מנקודת מבט שמאלית, שתמיכתם נראית יותר כ''טובה לחבר'' מאשר תמיכה פוליטית באורון, המהווה כאמור חוליית המשך לכישלונר יוסי ביילין, היו''ר היוצא של מרצ. לא במקרה הסיר ביילין את מועמדותו לראשות מרצ לקדנציה נוספת לטובת חברו אורון.

יש שם שמות, כמו למשל זה של מנהיגת מרצ הראשונה שולמית אלוני, שעמדותיה הפוליטיות רדיקליות בהרבה מאלו של אורון. מקומה הטבעי של שולמית אלוני הוא בקרב תומכיה של ח''כ זהבה גלאון, היחידה מקרב המתמודדים שמציגה אלטרנטיבה שמאלית רדיקלית במונחי מרצ בנושאי שלום, זכויות אדם, סחר נשים, סרבני כיבוש. היא הייתה הקול הצלול היחידי בהנהגת מרצ שהתנגד למלחמת לבנון השנייה מיומה הראשון.

יש במודעה שמות שתמיכתם באורון היא טבעית, מכוח שייכותם החברתית או הפוליטית לממסד הקיבוצי, שהוא הבסיס של חבר הקיבוץ אורון.
מה שמייחד לדעתי את המודעה הם מספר שמות שנותנים לנו מראה כיוון בעייתי לגבי דרכו של חיים אורון. מופיע שם הסופר עמוס עוז שתמך במלחמת לבנון השנייה, מופיע שם המשורר אילן שינפלד, שכתב במלחמת לבנון השנייה שיר שטנה המפאר פשעי מלחמה, כאילו נלקח הישר מהסדנה הספרותית של מתנחלי חברון.

עָלוּ עַל לְבָנוֹן וְגַם עַל עַזָּה בְּמַחְרֵשׁוֹת וָמֶלַח. הַחֲרִיבוּן עַד אֵין תּוֹשָׁב. הִפְכוּ אוֹתָן מִדְבָּר צָחִיחַ. עִיִּים שֶׁל חֳרָבוֹת. עֵמֶק עָכוּר, לֹא מְיֻשָּׁב.