פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לא לכבול ידיים
שלמה גזית (יום ראשון, 17/08/2014 שעה 9:00)


לא לכבול ידיים

אלוף (דימ.) שלמה גזית



אינני מופתע מן הביקורת שמשמיעים פוליטיקאים, ובראשם שרים החברים בקבינט המדיני ביטחוני, על היותם ממודרים מפרטי השיחות והמשא ומתן שמנהלת ישראל בקהיר להשגת הסכם הפסקת-אש עם החמאס. אני מניח שהם באמת ובתמים מבקשים להיות שותפים למשא והמתן המתנהל, ובמקביל הם מבקשים לחזק ולבסס את מעמדם הפוליטי, תוך השמעת ביקורת על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, שניהם מתחרים פוליטיים.

יותר קשה לי להבין את הביקורת העיתונאית, ביקורת ש''מזדעזעת'' מכך שחברי הקבינט הביטחוני ממודרים מן המתנהל בקהיר. מה שמניע את ביקורתם זו חתירה להליך דמוקרטי תקין. אם הורכבה קואליציה פוליטית, או אז חייבים כל החברים בה להיות מעורבים בתהליך הדיונים וקבלת ההחלטות.

פרשיה זו מחזירה אותי לימי נובמבר 1977, לשבוע שקדם לביקורו ההיסטורי של הנשיא סאדאת בירושלים.

משהתבררה סופית כוונתו של אנואר סאדאת לבוא לביקור, קיימנו באמ''ן בדרך הטבע דיון רב משתתפים במטרה לנתח ולהעריך את משמעויות המהלך המצרי. סיכמנו את הדיון במסמך חשוב ומפורט, ומאותו רגע, ציפיתי להיות מוזמן לדיון בממשלה בו אציג את הערכתנו. כך נהגו ראשי הממשלה שקדמו למנחם בגין, וכך הנחתי תנהג גם ממשלת מנחם בגין.

שוב ושוב התקשרתי לפרויקה (תא''ל אפרים פורן), מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, עם שאלה אחת – מתי ייערך הדיון בממשלה? שנינו לא העלינו על הדעת שערב אירוע דרמטי והיסטורי כזה לא תיערך הממשלה ולא תקיים דיון מכין. נדנודיי לא עשו רושם. הדיון לא קוים.

מאד חרה לי הדבר, ואודה – לא הבנתי את הסיבה לכך.

עשרה חודשים לאחר מכן, זימן הנשיא האמריקאי, ג'ימי קארטר את נשיא מצרים ואת ראש ממשלת ישראל לוועידת קמפ דיוויד. ימים ספורים קודם יציאת המשלחת הישראלית לשיחות, זומנתי להשתתף בישיבת ממשלה. חשבתי כי מנחם בגין למד את לקחי הטעות שעשה ערב ביקור סאדאת, ומבקש לתקן ולפצות את חברי ממשלתו.

קיימנו באמ''ן דיון מכין ועליתי לירושלים. אלא שלא היה דיון. הממשלה התכנסה למטרה אחת ומוגבלת, להציג לשרים את המסמכים שהוכנו (בעיקר במטכ''ל) לקראת הוועידה. אף לא מילה אחת על העמדה שעומדת ישראל לנקוט בדיונים, מה היעד שישראל מבקשת להשיג ומה מרחב הגמישות שיעמוד לרשות הצוות הישראלי.

שוב הייתה לי ביקורת על התנהגות ראש הממשלה (ביקורת שלא השמעתי כמובן), ושוב לא הבנתי את הדרך בה הלך.

שלושה שבועות לאחר מכן, הושג ההסכם בקמפ דיוויד, והוזמנתי לישיבת ממשלה, לשמוע את דיווח ראש הממשלה על דיוני הועידה וההסכם שהושג.

שמעתי במהלך הדיון את השגתו של השר חיים לנדאו (אביו של השר עוזי לנדאו, גדול המבקרים את דרך הניהול של ראש הממשלה היום) שואל את ראש הממשלה, כיצד יכול היה לחתום על מסמך בו מכירה ישראל ב''זכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני'', ואז הבנתי את שיקולו הנכון והצודק כל כך של ראש הממשלה. בדיון מוקדם אנו יושבים בינינו לבין עצמנו, חופשיים לקבל כל החלטה העולה על הדעת. איננו מתמודדים מול צד שני, איננו עומדים בפני הכרעה האם להתעקש על העמדה שקיבלנו בינינו לבין עצמנו ולוותר בשל כך על השגת ההסכם.

זו המדיניות המנחה את הצוות נתניהו-יעלון היום. כל דיון מכין, כל הנחיה שיוציאו ליברמן ובנט למנהלי המו''מ תפוצץ את המשא והמתן.

הבחירה בפניה אנו עומדים היא בין השגת הסכם לבין דמוקרטיה צרופה בפורום הממשלתי.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


העדר דיון ממשלתי מוקדם לפני הכרעות מדיניות
יוסף אליעז (יום ראשון, 17/08/2014 שעה 11:37) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמרו האחרון ב''פורום ארץ הצבי'' של האלוף בדימ. שלמה גזית מוזר בעיני.

משהו השתנה בו אם תוך שירותו ואם בתום שירותו בצה''ל.

האלוף התפלא בזמנו כיצד זה מנחם בגין ז''ל לא קיים דיונים בממשלה בטרם קיים מהלכים מדיניים מרחיקי לכת, שהביאו בסופו של דבר את השלום המיוחל עם מצרים.

לדבריו, רק משנחת סאדאת בישראל הבין את עומק חוכמתו של בגין, שהעדיף, כמסתבר, השגת שלום על קיום דיונים דמוקרטיים בממשלתו.

גישתו של האלוף גזית מדאיגה ומעוררת מחשבות קשות.

אכן, כפי שאמר צ'רצ'יל [לא במילים אלו]: ''הדמוקרטיה היא שיטת שלטון מחורבנת, אלא שטרם המציאו שיטת שלטון טובה ממנה''.

מנהיג חזק, כמו בן-גוריון, בגין או, בהסתייגות מסוימת גם אריק שרון, חייב להנהיג את מפלגתו, את הממשלה ואת העם. אך מנהיגות אינה שלטון דיקטטורי.

מנהיג שנבחר בדרך דמוקרטית, ומתכוון לשלוט באורח דמוקרטי, [להבדיל מכאלו שעלו לשלטון בבחירות, אך מרגע תפיסת השלטון הפנו עורף לדמוקרטיה, ולא ערכו עוד בחירות חופשיות, כמו היטלר ימ''ש, הקומוניסטים בארצות בהן שלטו, (באותם מקרים ספורים שקיימו בכלל בחירות בהן נבחרו) או שליטי ארצות ערב (כמו מפלגות ה''בע''ת'' בסוריה ובעירק)] אינו רשאי להתעלם מממשלתו שגם חבריה נבחרו באותן בחירות.

שאלה נפרדת היא עד כמה עליו לכבד את החלטות ממשלתו. מנהיג אמיתי ישיג את הרוב הדרוש בממשלתו, ומטבע הדברים לא יעלה לדיון רעיונות או מדיניות מחוסרי-הגיון שאין סיכוי שיזבו לתמיכת הרוב בממשלה.

יש להזכיר עוד מספר נקודות:

א. מאז שלמה המלך, ''החכם מכל אדם'' לא ניתנה כל החוכמה לאדם יחיד. תמיד כדאי לשמוע עוד דעות של אנשים חכמים ומנוסים. תמיד אתה עלול להחמיץ רעיון טוב, שבדיעבד תצטער שלא חשבת עליו. לשם כך יש יועצים [למרבה הצער רבים מהיועצים שממנים לעצמם שרים הם ''אומרי הן'' ומלחכי פנכה אשר לא יעלו רעיונות מקוריים ולא יבקרו את דברי אדונם].
גם מרבית חברי הממשלות שכהנו עד כה לא הגיעו למעמדם עקב טפשות דווקא [כן, היו ויש יוצאים מהכלל].

ב. ראש ממשלה אינו יכול לבחון בעצמו כל רעיון לעומק, לצפות את כל הסכנות והמוקשים בדרך. לעתים שינוי קטן במסלול יכול למנוע כניסה לשטח ממוקש.

בין היתר זו הסיבה שכל מסקנות ועדות החקירה לסוגיהן המליצו להקים מועצה לבטחון לאומי שתבדוק כל קו מדיניות לעומקו, תשקול התפתחויות צפויות בעתיד מנקיטה בדרך מסוימת.
שוב למרבה הצער מועצה כזו הוקמה באיחור רב, ולרוב המנהיגים לא שעו לה, למעט אולי בתקופה בה האלוף עמידרור עמד בראשה.

ג. בהמשך לאמור בשני הסעיפים הקודמים - ראשי ממשלה נהגו להקים לעצמם מועצה מיעצת ''פרטית'', המורכבת מחבריהם או נאמניהם. אלו לעתים אנשים נבונים, לעתים- נבונים פחות, לרוב - חסרי הכשרה והכרה לעומק של העובדות והנתונים המדיניים והמודיעינים, ומראש עמדתם אינה עצמאית ובלתי תלויה.

כל זה מעבר לעובדה שראשי ממשלה מסוימים שולחים את מכריהם, כמו עו''ד פרטיים, ליצגם, ולמעשה ליצג את המדינה, במו''מ חשובים, במקום להעזר באנשי משרד החוץ, בקציני מודיעין בכירים או נציגים רשמיים של ראש-הממשלה.

אם ראש הממשלה אינו סומך על עובדיו הרשמיים חובה עליו להעבירם לתפקיד אחר, אך עקיפתם אינה, בהכרח, הדרך האופטימלית...

כל זה מבלי להזכיר השפעות של בני-הזוג ויועציהם של בני-הזוג. איני מדבר על רה''מ הנוכחי דווקא...חשבו נא לרגע על ראש-ממשלה קודם, חניך תנועת ז'בוטינסקי, חבר במפלגות הימין שבהן עלה לגדולה, הנשוי לאשה בעלת דעות שמאלניות, אשר בעלותו לכס הגבוה מכולם הפגין לפתע שמאלניות מובהקת, החל מתמיכתו ב''התנתקות''וכלה בהצעותיו מרחיקות הלכת לערפאת...

מנהיג דמוקראטי אמיתי ישמע את עמדות שריו ויועציו ויחליט. אמורה להיות לו מנהיגות מספקת להעביר את החלטתו בממשלה, או בקבינט, לפי הענין.

אפשר ולעתים על מנהיג להחליט החלטה גורלית גם ללא תמיכה מספקת, כמו שבן-גוריון, בלחץ הזמן עם הפינוי הבריטי מא''י, הכריז על הקמת המדינה, אך זהו דבר העשוי לקרות רק אחת לספר דורות. לא ידוע לי אם ההחלטה לצאת עם צרפת וביטניה למלחמה נגד מצרים עברה החלטה ממשלתית. האם מישהו צפה אז את עמדת ארה''ב ואת איומי המלחמה של בריה''מ?

לרוב החלטות של מנהיג יחיד, ולרוב במדינה לא דמוקרטית, עלולות להביא חורבן על עמו -כמו החלטת מוסוליני לצאת למסעי כיבושים תחילה באתיופיה, מאוחר יותר ביוון, או החלטתו להקים את ברית ''מדינות הציר'' עם גרמניה, או כמו ההחלטה היפנית לתקוף בפרל-הרבור ללא הכרזת מלחמה רשמית, או החלטותיו האומללות של סדאם חוסיין לנהל מלחמה מיל אירן או לפלוש לכווית.

קשה להעריך את גודל הנזק שהיה צפוי למדינת ישראל ולעם ישראל אילו קיבל ערפאת את הצעותיהם מרחיקות הלכת של אהוד ברק ואהוד אולמרט [בנפרד], הצעות שלא עברו, למיטב ידיעתי, שום אישור ממשלתי.

גם ראינו כיצד עוצמת-יתר של מנהיג, שדווקא העביר את רעיונו המתעתע בממשלה שבה שריה העלובים לא העזו להתנגד לו, גרמו לנזק אדיר למדינה ולאזרחיה התמימים שנעקרו על לא עוול בכפם, מאדמתם ומביתם, כוונתי לאותה ''התנתקות'' שיזם, מסיבות בלתי ברורות עד היום, אריק שרון. התנתקות שגם העלתה, ישירות או בעקיפין, את החמאס לשלטון ברצועת עזה, אותה עזה שאותו שרון, בשירותו בצבא, טיהר ממחבלים.

בקצרה - דעותיו החיוביות על עקיפת הממשלה [והכנסת] של האלוף שלמה גזית מובילות לשלטון לא-דמוקרטי, על-סף דיקטטורה.

דיקטטורה אינה חייבת בהכרח להיות רצחנית כנהוג, אין כורח ליצור משטרה חשאית כמו גסטפו, אוכראנה, נ.ק.ו.ד. , סטאז'י, סקוריטטה, מוחאבארת או בשמותיהן האחרים.
מישהו כבר אמר שבן-גוריון ניהל כאן ''דיקטטורה דמוקרטית'' - כולם דברו חופשי חופשי והוא עשה את מה שרצה...

אדוני האלוף גזית - אנא בחן שוב את דבריך. הם מסוכנים מאד אם יאומצו כמדיניות [שלטון היחיד] בעתיד.

בכבוד רב יוסף אליעז
אזרח ישראלי לא בדימוס מאזרחותו
_new_ הוספת תגובה



יש הבדל משמעותי בין השלום עם מצרים ל'שלום' עם הפת'ח
בצלאל פאר (שבת, 06/09/2014 שעה 12:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מעבר לכך שהראשונה היא מדינה והשניה היא מדינת טרור,
מעבר לעובדה שמשטר סאדאת מעולם לא טען שלישראל אין זכות קיום ובכל מקרה סאדאת הודיע שהוא מקבל את זכות קיומה של ישראל,
מעבר לעובדה שמצרים לא תקפה יעדים אזרחיים והפת'ח כן תקף ותוקף יעדים אזרחיים ....

את ביקורו הראשון של סאדאת בישראל אישר מנחם בגין בלי ידיעת שריו (להוציא מספר קטן של שרים ויועצים שאיתם התייעץ) הצבא והמודיעין ..... , את פעילות 'השלום' של כח ביילין לא אישר רבין שהרי הוא גם לא ידע עליה וגם לא הצבא. רק לאחר תקופת אוסלו, חשיפת התהליך לשמעון פרס, והתגבשות בסיס להמשך הידברות, הלכו הללו וסיפרו את הדבר לרבין. כאן צריך לציין שגם הצבא והמודעין לא ידעו על התבשלות אוסלו. אלא שדרך המודיעים החלו להגיע ידיעות מחשידות שהועברו כמובן גם לרבין. רבין חשד במקורביו, עד שבאמת הגיעו גם שמות של אנשים שעבדו במשרדו ולא עדכנו אותו.

ההבדלים בין התהליכים מצביעים על ההבדלים בין שני הסכמי השלום והתוצאות שלהם.
_new_ הוספת תגובה



יש הבדל משמעותי בין השלום עם מצרים ל'שלום' עם הפת'ח
בצלאל פאר (שבת, 06/09/2014 שעה 12:26)
בתשובה לבצלאל פאר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמובן .... ''ארגון טרור''.....
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי