חֶרְפָּה היא אֵשׁ

לאחרונה שוב עלתה בעיית הטרדת הנשים על ידי גברים לראש החדשות, בגלל ריבוי המקרים שחוזרים ונשנים. אמש הנושא נדון בתכנית ''פוליטיקה'' בערוץ הראשון. מישהו טען שאפשר וצריך למגר את התופעה – והשיטה לעשות היא באמצעות החינוך. הנשים שהשתתפו בתכנית התנגדו לשיטה. וזה מביא אותי לסיפור הבא, שהתנסיתי בו.

בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת הרביתי להתרוצץ בסיני בתוקף תפקידי הצבאי. באחד הימים כאשר נסעתי ברכבי בלב המדבר, ראיתי נערה בדואית צעירה משרכת דרכה לבד. לאחר שהגעתי לכפר שהיה היעד שלי, פגשתי שם את המוח'תאר. בתום השיחה ספרתי למארחי על הנערה שהלכה לבדה במדבר, ושאלתי אותו האם זה לא מסוכן עבורה? על כך השיב לי המוח'תאר: ''האמן לי הנערה בטוחה כאן יותר מאשר בתל אביב'', ואז הוא הוסיף אצלנו החרפה היא אש (العار نار). אצלנו כל הגברים מחונכים מילדותם, כשם שאינך רוצה שיפגעו באחותך, אינך נוגע באחותו של מישהו אחר; כשם שאינך רוצה שיפגעו באשתך, אינך מטריד אשתו של מישהו אחר; כשם שאינך רוצה שמישהו יטריד את בתך, אינך מטריד בתו של מישהו אחר – כי החרפה היא אש. ומי שמשחק באש צריך לקחת בחשבון שהאוהל שבו הוא גר יעלה באש.

וכך הבדואי שלא מטריד אשה האסורה עליו – הוא למעשה שומר על כבודו.

הפתרון לבעיה הוא באמת חינוך.

---