|
על סופרים, מסתננים ומסמך עלוב אחד | |||||
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (שבת, 09/06/2012 שעה 7:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
שאלות והערות | |||
|
|||
1. הסופרים: אני חושב שהעניין העיקרי כאן הוא הסופר מול כוח שוק (של רשתות הספרים). הסופר במקרה הזה הוא כמו עובד של הרשת שמפיצה את ספרו או ספריו. כמו שבמקרים אחרים (למשל חברת חשמל, הבנקים) יש ועדי עובדים שפועלים לייצג את העובדים, ראוי שתקום נציגות סופרים. 2. המסתננים: אני חושב שהטענה כי אף נשמה טובה לא לקחה מסכן אחד או שנים לביתה, אינה עניינית. דומה לה טענה ששרי הממשלה, שעוסקים בעניין לא מעט יקחו את הפליטים-מהגרים לבתיהם. 3. האלוף (דימ.) יואב גלנט: אתה רומז שמועמדותו נפסלה בגלל חומר שנאסף על ידי המעורבים בפרשת הרפז. מה בדבר התחקירים של ליבסקינד ואחרים בעניין התנהלותו של גלנט במקום מגוריו? | |||
_new_ |
שאלות והערות | |||
|
|||
1.הסופר הוא בגדר ''יצרן''. ברגע שהוא סיים את ''המוצר'' הטיפול עובר לשיווק ולמכירות ושם זה מתנהל לפי הכללים של תחום זה. אם אתה מרמז שיש פה עושק, אני חושב שאתה טועה. יש חוסר הבנה של ''היצרנים'' בתהליכי השיווק ובמסחר בכלל. אין קיום לסופרים שספריהם אינם נמכרים. ההשוואה שלך אינה במקומה. הסופר הוא יצרן יחיד בעוד שהבנקים הם ''יצרנים'' המעסיקים אלפי אנשים. 2.שרי הממשלה עוסקים בעניינים שונים בגדר התפקיד שנבחרו אליו ( פעם תחבורה, פעם רווחה). יתכן מאוד שהם כלל אינם מחבבים את העיסוק, אך הוא מתחייב מעיסוק המרכזי: הפוליטיקה. את הנשמות הטובות איש לא מכריח לעסוק. זה התנדבותי. הצורם בעייני הוא שההתנדבות נעשית בחלקה על חשבון מישהו אחר שלא נשאל לרצונו בעניין. 3. אני מקווה שאינך כל כך תמים להאמין שליבסקינד כיתת את רגליו מארכיון לארכיון או משכן לשכן בכדי לכתוב את התחקיר! אגב, יש קטע שיחה בין רעיית הרמטכל להרפז שבו היא מאיצה בו למסור את החומר על גלנט לחשיפה תקשורתית. | |||
_new_ |
שאלות והערות | |||
|
|||
1. ההשוואה שלי היא במקומה. יתכן שהיצרן לא מבין בשיווק ובמכירות אבל כאשר השיווק לא נעשה במנגנון תחרותי (אלא במנגנון אוליגופוליסטי) יש היגיון שיצרנים יתארגנו ויצברו כוח שוק גם הם. זה עיקרון נכון גם לגבי יצרנים בענפים אחרים בהם פועלים יצרנים בודדים מול מעט משווקים. הבנקים הם גם יצרנים וגם משווקים ומוכרים, אבל עדין ההיגיון הזה עובד. כל עובד הוא יצרן בודד מול הבנק וככזה כוחו מאד מוגבל. אם ציבור העובדים מתארגן לטפל באינטרסים של כל אחד מהם ונוהג בחוכמה האינטרסים של העובדים מקבלים ביטוי מעשי יותר מוצלח. 2. השרים גם הם מתנדבים והתוצאות של התנדבותם תמיד באות על חשבון מישהו. זה כך בהגדרה. בעניין הפליטים-מהגרי עבודה הסיפור לא שונה. החלטות שתי קבוצות המתנדבים (השרים והאירגונים השונים) באות על חשבון אחרים שלא נשאלו על רצונם. עדין צורת הטיעון הזאת איננה עניינית. 3. אתה מתכוון לחומר שהופיע אחר כך אצל ליבסקינד? | |||
_new_ |
שאלות והערות | |||
|
|||
הסופר הוא חלק במערך שלם שבסופו של דבר ספר נמכר ללקוח. המערך מורכב מהסופר, העורך, הגרפיקאי, המדפיס והשיווק המורכב מהפרסומאי, איש יחסי ציבור, מתכנן השיוק וההפצה(השמטתי כמה גורמים).לכן אי הבנת היצרן בשיוק אינה גורם משמעותי בכל המערכת. התחרות היא עניין שונה. אל תשכח שבימים אלו שיש את מבצעי ה''4 במאה'' מתקיים שבוע הספר בכל רחבי הארץ והתחרות היא בין רשתות, חנויות ספרים ואלפי דוכני מכירה. אילו הוצאות הספרים לא היו מרוצות מבצעי ה''4 במאה'' יכלו למנוע אותם בקלות. לא למכור בזול!!! העובד בבנק אינו יצרן בודד אלא חלק קטן מכונה מורכבת. ההתארגנות של ציבור עובדי הבנקים אינה על רקע של מחירים או מבצעי שיוק אלא על רקע של שכר ותנאי עבודה וזה שונה לגמרי. השרים הם אנשים שנבחרו על ידי הציבור לעשות למענו. ''הנשמות הטובות'' מינו את עצמם לתפקיד ואלו שני דברים שונים לחלוטין. השרים דואגים לטובת הציבור כי הציבור בחר בהם. הנשמות הטובות פועלות מטעם עצמם ולטעמי גם למען עצמם. אף עיתונאי אינו משוטט בשטח ומחפש חומר. הוא אינו קם מהכסא .הכול מוגש לו מוכן לפירסום.מקסימום מצליב וגם זה לא תמיד. איני מכיר את ליבסקינד אך איני מאמין שהוא שונה מאחרים. | |||
_new_ |
ספר, ספרות הם קניין רוחני | |||
|
|||
הם לא כמו חם לאופה או שולחן לנר, למרות שכל אופה ונגד מתפארים בתוצרת הטובה, יפה ויקרה יותר שלהם. ספר הוא קניין רוחני, לא אוכלים אותו וזורקים והוא גם אינו משמש כרהיט בבית ואפילו לא לקישוט, אלא לכל היותר להפגנת תרבותיות (לפחות לאלה הקונים 4 ספרים ב-100 ש''ח וקוראים אולי רק ספר אחד בקושי). | |||
_new_ |
ספר, ספרות הם קניין רוחני | |||
|
|||
אותו דבר ניתן להגיד על הרבה מקצועות. רפואה, עבודה סוציאלית, חינוך ועוד. בסופו של דבר זה מסתכם בהיצע וביקוש | |||
_new_ |
ספר, ספרות הם קניין רוחני | |||
|
|||
לא. ספר הוא מוצר רוחני של הסופר ושלו בלבד. רפואה, עבודה סוציאלית, חינוך ועוד הם מקצועות, וגם אם הם דורשים רגישות ואנושיות, הן לא מוצר רוחני כמו ספר, ציור, מוסיקה או שירה, שהם בלעדיים לכותבם. | |||
_new_ |
ספר, ספרות הם קניין רוחני | |||
|
|||
יתכבדו הסופרים והמשוררים ויכניסו את יצירתם למגירתם הפרטית . אבל כאשר הם מפרסמים לשם מכירה יצירתם נעשית סחורה וכללי השוק חלים עליה . | |||
_new_ |
ספר, ספרות הם קניין רוחני | |||
|
|||
אף אחד אינו גוזל את קניינו של הסופר. ברגע שהסופר החליט להפיק תועלת כספית מקניינו הרוחני זה הופך להיות מוצר ''עובר לסוחר'' כמו כל מוצר אחר. הברירה בידי הסופר לשמור את הקניין לעצמו ולהציגו רק בפני חבריו. אז שלא ילין. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
דבריך נכונים ברגע שהסופר התיר פרסום הספר הוא מוותר על חלק מהקניין הרוחני. אבל גם מכירת הספר בשוק משאירה בידי הסופר את הקניין רוחני. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
כאשר הספר נמצא בחנות הספרים הקניין הרוחני היחיד של הסופר הוא החובה לרשום את שמו במקום בולט בספר. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
לא נכון. גם לאחר הפצה בחנויות הסופר הוא בעל זכויות היוצרים שהן בעצם זכות על קניין רוחני. אתה ודאי זוכר את המקרה שלנו עם הצלם (דן פורגס) שמכר תמונה מספר פעמים ותבע אותנו על פגיעה בזכויות יוצרים כי השתמשנו בתמונה ללא רשותו... | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
אתה מערבבכ כמה דברים. 1. איני יודע בדיוק את ההגדרה של קניין רוחני. אך ברגע שהסופר הסכים שמישהו ידפיס ויפיץ וימכור את הספר שלו הוא איבד את הקניין המסחרי בו.כך שהרשת יכולה לתת אותו במתנה וספק אם הוא בכלל יכול לעשות משהו. זכויות יוצרים זה משהו שונה. לכן כתבתי שהדבר היחיד שהוא יכול לתבוע הוא שמו באופן בולט בספר. במקרה שלנו, הצלם מכר את זכויות התמונה ללשכת אולמרט, כמדומני, בעיריית י-ם. אם היית מקבל רשות מהם יכולת להשתמש בתמונה בחינם.גם הרשת, אם תדפיס ספרים של הסופר על דעת עצמה, תיענש. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
אינני מערבב דברים. אבל כדאי שיהיה ברור שיש קשר הדוק בין ''זכויות יוצרים'' ובעלות על ''קניין רוחני'' 1. ''קניין רוחני'' מוגדר כיצירה של המוח או: ''רעיונות של יחידים או של חברות, שניתן להגן עליהם כסוד מסחרי, כפטנט, באמצעות זכות יוצרים או באמצעות סימן מסחרי (http://www.amalnet.k12.il/sites/informatic/nevona/do...). חוקי ''זכויות יוצרים'' נועדו להגן על זכויות ב''קניין רוחני''. 2. הסופר גם לאחר שהעביר את זכויות ההוצאה לאור וההפצה למישהו אחר ישאר בעל הקניין הרוחני. לפי החוק הישראל הוא ויורשיו בעלי הקניין הרוחני למשך 70 שנה, אלא אם ויתרו עליו במפורש. גם אם הסופר נתן הרשאה למו''ל ולמפיצים להוציא לאור ולמכור את הספר, הוא מצפה לחלקו בהכנסות. לכן הוא לא איבד דבר אלא אם ויתר במפורש. (במקרה של הצלם הוא לא העביר לעיריית י-ם הבעלות על הקניין הרוחני ולכן היה רשאי לתבוע אותנו על פגיעה בזכות הקניין הרוחני שלו.) | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
זכויות הקניין הרוחני הן דבר אחד. זכויות המסחר בקניין הרוחני, במקרה של המבצעים הועברו לידי המו''לים וההוצאות ולסופר אין כל נגיעה בענין.כך שהדבורים על קניין רוחני, במקרה זה, הם בגדר רוחניות בלבד. במקרה של הצלם, הוא נתן ''זכות'' לעיריית י-ם להשתמש בצילום כעולה על רוחה, כולל מתן היתר לסיון להשתמש בו. ברור שמעבר לזה הכול שייך לצלם. גם במקרה של הסופר. הכול מעבר לחוזה עם המו''ל שייך לסופר. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
תקרא את הערה הראשונה שלי (תגובה 167608): ''אבל גם מכירת הספר בשוק משאירה בידי הסופר את הקניין רוחני''. מכאן שטענתך (תגובה 167607) כי מרגע שהפיק תועלת כספית, קניינו הרוחני הופך להיות מוצר עובר לסוחר איננה נכונה. גם במקרה של הצלם אתה טועה. הנה מה שכתוב באתר של הכנסת לגבי התמונה והזכויות הקנייניות (http://www.knesset.gov.il/about_site/heb/copyright.h...): ''אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה מהתמונות המוצגות באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מהכנסת. התמונות של ח''כ אהוד אולמרט וח''כ אריאל שרון צולמו על ידי הצלם דן פורגס. לגביהן יש לבקש אישור גם ממנו''. המשמעות שללא הסכמתו של הצלם אין להשתמש בתמונה. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
מרגע שהסופר חתם על הסכם עם מו''ל או הוצאה, הרי מה שנותר לסופר כ''קניינו הרוחני'' הוא מה שאינו כלול במסגרת החוזה. ושוב בפעם הרביעית: אין שום קשר בין קניינו הרוחני של הסופר לבין המבצעים שהחנויות עורכות. לגבי הצלם: אילו היית פונה לכנסת בבקשה להשתמש בתמונה היו מבקשים ממך שתקבל את אישור הצלם. כך היה ההסכם במקרה זה. אני בטוח שתמצא מאות הסכמים שנותנים בידי גופים מסוימים (עיתונים, משרדי פרסום וכו')זכויות מלאות ובלתי מותנות לשימוש בתמונות. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
בפעם המי יודע כמה: הסכם עם המוציא לאור לא בהכרח מבטל זכויות או פוגע בקניין רוחני של הסופר. מנסחי הצעת החוק חושבים שחלקו המסחרי של בעל הקניין הרוחני נפגע בגלל התנהלות הדואופול, כולל המבצעים בחנויות. גם הצלם לא ויתר על זכויות הקניין הרוחני. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
כדאי שמנסחי החוק יעברו מחדש קורס מבוא לכלכלה. אני ממליץ על פטנקין. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
כל ספר מבוא לכלכלה שעוסק בחסמים לתחרות חופשית ממליץ על רגולציה במצב שדואופול שמהווה כ-80% מהשוק ואין בו תחרות חופשית. לכן אתה מאד מגזים כאשר אתה שולח אנשים כמו פרופסור יוג'ין קנדל, יו''ר המועצה הלאומית לכלכלה ולמעשה אפילו את נתניהו לעבור מחדש את קורס המבוא לכלכלה. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
אני דוקא התכונתי לשרת התרבות. אלא איש איש והבנותיו. | |||
_new_ |
אולי כדאי לדייק | |||
|
|||
כאשר כתובה דעה על ''מנסחי החוק'' טבעי שיבינו אותה שהיא כוללת יותר מבן אדם אחד. טוב שהבהרת את כוונתך. | |||
_new_ |
שאלות והערות | |||
|
|||
1. הפרטים שטרחת להוסיף הגם שהם חשובים כשלעצמם[ אינם משנים את הבסיס לטענתי שאין תחרות חופשית (בפירוש המקובל של המושג) בשיווק ובמכירת ספרים (כמו שתנובה ושטראוס בשוק מוצרי החלב). השוק אכן נשלט על ידי שתי רשתות גדולות שמנצלות את ''כוח השוק'' שלהן וכל השאר נגררים. לכן הפרטים האלה לא משנים במאומה את הבסיס לטענתי שיתכן וכדאי לסופרים להקים איגוד, ועד שייצג אותם בענייני שכר ותמלוגים מול הרשתות. ועדי העובדים בבנקים עושים אותו דבר אבל ככאלה גם משפיעים על מבצעי שיווק ומכירות של הבנקים. 2. עדין לא הראית שהטיעון המקורי שלך ש''... אף נשמה טובה לא לקחה מסכן אחד או שנים לביתה'', הוא ענייני. אבל כעת כעת הצגת בסיס ענייני לביקורת שלך. | |||
_new_ |
שאלות והערות | |||
|
|||
אין שום קשר בין רשתות הספרים והסופרים. תחרות חופשית זה עניין של גיאוגרפיה ודמוגרפיה. אין כל קשר בין ועדי העובדים בבנקים למבצעי השיווק והמכירות שלהם. לא כל כך הבנתי את סעיף 2. בכל מקרה דעתי על ''הנשמות הטובות'' בכל תחום היא זהה. פעולתן באה לרצות את מצפונם ולעיתים קרובות גם את עניניהם האישיים. נושא דאגתם הוא מישני. | |||
_new_ |
סופרים | |||
|
|||
שמעתי השבוע שההשקעה בספר אחד, במידה והספר מודפס ב-350 עמ' (בממוצע) ומעל 1000 עותקים, עלותו למדפיס היא 7 שקלים לספר. החישוב לוקח בחשבון את עלות הדפים, ההקלדה, הדפסה בצבעים, כותר, כריכה. החשבון לא כולל את עלות אחזקת חברת ההוצאה, משכורות פקידים, הוצאות דלק, חשמל, טלפוניה וכו') את ההפרש מחלקים בינהם בתי ההוצאה והסופרים, כאשר ההוצאות לוקחות מעל ל-90% מהרווח הנקי. כך שגם במחיר בצורת של 25 ש''ח לספר יש רווח נקי של 18 ש''ח, ומתוכו מקבל הסופר 2-3 ש''ח. בהחלט אין צדק בדבר וראוי לשנות את אחוזי הרווח באופן שבתי ההוצאה ירוויחו פחות והסופרים יותר. לטעמי הצעת החוק של לימור לבנת הגיונית וראויה לחקיקה, תוך לימוד העניין הלאה ותיקונים מתבקשים בעתיד. לכן ספר יכול לעלות גם יותר מ-25 ש''ח, אבל אין צורך שיגיע ל-89 ש''ח. מחיר של 50 - 60 ש''ח לספר הנ''ל הוא בהחלט סביר למעוניין בו וגם מקור הכנסה ראוי לסופר ולבתי ההוצאה. המסתננים ההגירה הבלתי מבוקרת לישראל, לא רק שהיא בלתי חוקית, היא גם סכנה קיומית ולו רק מהבחינה הכלכלית. המדינה תצטרך להוציא כספים על קליטה, שיקום, רפואה, פיקוח, עבודה, חינוך, גירוש וכו'. אינני מעלה כרגע סיבות סכנה אחרות במישור הביטחוני, טרור, סוציולוגי, הדמוגרפי וכו'. זרימת מהגרים תימשך כל עוד ישראל לא תפעל נגדם ע''י מניעת כניסתם מלכתחילה, כליאתם וגירושם. מאחר שרוב המגיעים עושים זאת משיקולי כלכליים אישיים, הרי שצריכים למנוע מהם הבטחת עבודה - הכנסה. השמועה הנכונה על הקשחת המדיניות כשלעצמה תשפיע על קבלת ההחלטה לסודאני או לאריתריאה להגיע מלכתחילה לישראל. איטליה למשל הגיע להסכמה עם לוב של קדאפי שהוא יעזור לאיטליה לעצור את המהגרים לאיטליה. ואכן לאחר מכן פחתה זרימת המהגרים מאריתריאה וסודאן לאיטליה, אבל היא גברה לכיוון ישראל (ולכמה מדינות מפרציות). גזענות? אינני בטוח שמה שראית בהפגנות היא גזענות. ההפגנה היא קודם כל חשש למרקם החברתי שמשתנה ומשפיע לרעה בשכונות הפלישה. אני משער שאם האפריקאים היו פולשים לסביון ולרמת אביב ג', גם התושבים האלה, הלבנבנים, הגדעונים והממשוקפים, היו יוצאים בהפגנה, בסטייל שלהם, נגד התופעה. מדובר בחברות מתגוננות, מפחדות ולא בגזענות. יהודי אתיופיה נקלטו בצורה מאורגנת ומסוגרת ולא ראינו תופעות כלאה, גם כשרובם שוכנו בשכונות קשות-יום. המסמך העלוב אין ברירה אלא להביא את העניין לפני בית המשפט שיפסוק בין טענות הצדדים. בכל מקרה יש כאן מעשה פלילי אחד או יותר. כל ''דיון'' ציבורי נוסף לא יוסיף דבר, אלא רק דברים לא בדוקים שהציבור לא יוכל לשפוט. | |||
_new_ |
היצירה , המוצר והביקוש . | |||
|
|||
אנשים רבים יודעים ליצור מגוון גדול של מוצרים. ציור , קרמיקה , סריגה , תפירה , שירה או ספרים . אלה הם מוצרים שרבים יודעים ליצרם ואף מיצרים מהם כמויות שונות . הציבור שהוא שוק הקונים צורך את התוצרת הזו בכמויות איזה שהן . מי שמייצר מוצר שהשוק אינו מעונין בו ייקנה מחסן ויניח שם את יצירותיו . העובדה שהושקעו במוצר זמן ומחשבה אינן סיבה לצרוך אותו . אני יודע לחשל פרסות סוסים אך אינני עושה זאת , כי אין להן שוק . אני גם יודע לצקת מפלדה העתקים של דוד לוי , גם זאת איני עושה מאותה סיבה . אם סופר או גרוע ממנו - משורר , רוצה שהציבור יקרא את יצירתו , אין קל מזה . ידפיס ויחלק חינם או יפרסם באתר המתאים באינטרנט . אבל סופרים רוצים כסף עבור מלאכתם . אני לא רוצה לשלם . | |||
_new_ |
אתה לא רוצה, אז אל תקנה | |||
|
|||
יש כאלה שרוצים לקנות ואפילו לקרוא את הספרים שקנו. | |||
_new_ |
אתה לא רוצה, אז אל תקנה | |||
|
|||
אני קורא מה שמתאים לי . אני לא רוצה לשלם . לא כתבתי דבר אחר . לפי מה שאני מבין הסופרים מתלוננים על מיעוט התגמול עבורם . יש הצעות שונות לתגמל אותם מהכסף הציבורי . אני לא רוצה שהם יקבלו כסף ציבורי . והסיבה - הם החליטו מה ל''ייצר''=לכתוב . והם מנסים לכפות עלי את התשלום עבור מה שלא ביקשתי . לפי ההיגיון הזה - אני אייצר פרסות לסוסים ואכפה על הממשלה לשלם לי עבור המוצרים . | |||
_new_ |
אתה לא רוצה, אז אל תקנה | |||
|
|||
ישראל היא שוק קטן מאוד. בכדי להגיע לרמה עולמית צריך לספסד ענפים כגון: ספרות, ספורט, אקדמיה. | |||
_new_ |
הגיע הזמן לדון בתועלת . | |||
|
|||
סופרים ומשוררים בדרך כלל , אף כי לא כולם , עוסקים באירועים מהעבר או מאירועים שהם ''כאילו'' מהעבר . מהבחינה הזו הם דומים לעיתונאים . מהנדסים לעומתם או מדינאים בעלי חזון , הם מתכנני פתרונות ובזה מעצבים את העתיד . רוב הציבור מתעניין במה שקרה בעבר , קרוב או רחוק . רק מעטים מתענינים בתכנון לעתיד וכמעט תמיד מתנגדים לשינוי . הענין של הציבור בליכלוך ההדדי בין ברק לאשכנזי יותר מענין ומעסיק יותר כותבים וממלא יותר ניר או זמן שידור מאשר בשאלת ההתאמה של X לתפקיד הרמטכל . | |||
_new_ |
הגיע הזמן לדון בתועלת . | |||
|
|||
אתה צודק. | |||
_new_ |
סופרים והזבל שהם מייצרים . | |||
|
|||
על מלחמת העולם בשנים 1914 עד 1918 נכתבו ספרים רבים . באותה מלחמה נהרגו בערך 15 מיליון אנשים . בשפעת הספרדית בשנת 1919 נהרגו 20 מיליון באירופה וכנראה 50 מיליון בסך הכל . כמה כתבו על זה ''סופרים'' ? | |||
_new_ |
סופרים והזבל שהם מייצרים . | |||
|
|||
אתה כמובן טועה. לא זו צריכה להיות הדרך לבחון את הרלוונטיות של כותבי הספרים. בכל מקרה תיאור ומחקר המלחמה, מורכב ומשפיע יותר על התרבות האנושית שלאחרי המלחמה, כי המלחמה היא תולדה של החלטות אנושיות והתנהלות של אנשים. המגפה היתה מעשה הטבע שפגע בכל העולם. יחד עם זאת, ריכוז מיליוני חיילים באירופה, זירז את הפצת המחלה, שהובאה קרוב לודאי ע''י חיילים אמריקאים שהגיעו מאמריקה לאירופה ב-1918, והפיצו אותה קודם כל בין החיילים באירופה ודרכם לתושבים שמסביב. א ב ל , על המלחמה ועל השפעת הספרדים נכתבו אלפי ספרים. השפעת הספרדית תוארה ברוב, אם לא בכל הספרים שעסקו במלחמת העולם הראשונה, במהפכה הקומוניסטית ברוסיה וגם בספרים שנגעו לסיבות שהביאו אחר כך למלחמת העולם השניה. בחיפוש של 'גוגל ספרים' עולים 66,900 תוצאות שרובן כאמור , בבדיקה סטטיסטית של עשרת הדפים הראשונים אל מול עשרת דפים של ה-150-160 ושוב 800-810, מסתבר שנכתבו המון ספרים שנושאם היה ''השפעת הספרדית''. לדעתי אף אחד לא מקפח את השפעת הספרדית. | |||
_new_ |
חקיקה למען הסופרים | |||
|
|||
קראתי בענין ובעיון את שנכתב כאן. ברשותכם אבהיר מספר נקודות: 1. הקנין הרוחני תמיד שייך למי שיצר אותו, בין לבדו ובין עם אחרים; 2. בחידושים בתחומים טכניים ורפואיים וכיוצא בהם, שאינם ענין רוחני בלבד, כמו בשירה, ספרות ומוזיקה, יש ענין לציבור להעמיד כל חידוש לרשות ולטובת הכלל, כמו למשל בתרופה חדשה או מכשיר חדיש. מצד שני- אם כל חידוש יעמוד לרשות הציבור כולו- איש לא ישקיע הון תועפות למחקר, פיתוח והתקדמות. האיזון נמצא בכך שמאפשרים ליזם להגן על חידושיו ברישום פטנט, מדגם או סימן מסחרי, והרישום מקנה לו בלעדיות על המצאתו או חידושו. עם זה - הפטנט מוגן לתקופה קצובה, שבה יכול בעל הפטנט להפיק בלעדית רווחים מהמצאתו, לכסות את הוצאותיו, וגם להרויח. לאחר מכן ההמצאה הופכת לנחלת הציבור כולו. 3. בענין קנין רוחני המצב שונה במעט. אם נחזור לתחום הספרות והשירה החוק אינו דורש רישום, כמו פטנט או מדגם, והזכות שמורה למחבר בלבד. הקנין הרוחני מורכב לרוב משני מרכיבים שונים: הקנין הרוחני, שבדרך כלל שמור לנצח למחבר, וזה אומר שאין לפרסם את היצירה או לעשות בה כל שימוש מבלי לציין את שם המחבר [דבר שרבים מפרים כמו ברוב ערבי השירה והקריוקי, בהם מילות השיר מוקרנות לקהל, תכופות מדי בלי שם המחבר]; וממול- הקנין המסחרי. המחבר יכול למכור את הקנין המסחרי להוצאה לאור, או לחברת תקליטים, לפי הענין, אם לתקופה ואם לנצח. אולם גם מי שקנה את זכויות היוצרים המסחריות חייב לציין את שם המחבר [הזכויות הרוחניות, או ''המוסריות'' של המחבר] בכל פרסום. 4. גם את הזכויות ''המוסריות'' אפשר למכור. לכולנו מוכר המושג ''סופר צללים''. יש המשלמים לסופר כזה על-מנת שהקונה יוכל לטעון כי הוא זה שחיבר את היצירה, בלי לגלות, חלילה, שכתב אותה עבורו סופר צללים. לא בדיוק בהיבט הספרותי: פורסם שבנו בכורו של קדאפי נהנה משירותו של '' סופר'' כזה, שכתב עבורו עבודת דוקטורט... 5. החוק החדש מהווה ניסיון לפתור חלקית את בעייתם של הסופרים. החוק אינו מונע מבצעים, נוסח ''4 ספרים במאה שקל'', אלא אוסר לקיימם במשך 18 חודשים ראשונים מאז הוצאת הספר לשוק. החוק דורש מכירה במחיר מלא, למעט הנחה סבירה בסביבות 10%, כך שהסופר יקבל בתקופה זו אחוזים מן המחיר המלא. כמובן שגם את החוק הזה, לערך כמו כל חוק, אפשר לעקוף. אם הספר אינו זוכה לפרסום, אינו מוצג במקום בולט בחנויות- לא ימכרו ממנו עותקים רבים, ובתום 18 החודשים יזכה לחשיפה באותם ''מבצעים''. 7. מספר כותבים כתבו שהסופר יכול ''לכתוב למגירה'', ואז לא יהיו ו כל בעיות. חכמה קטנה. משורר או סופר מרגיש כורח לכתוב ורוצה להביא את פרי רוחו לידיעת הציבור. אני זוכר את יבי, משורר לדעתו, אשר שילם כספים ל''הארץ'' על מנת ששיריו יפורסמו, והיה משוטט על מדשאות האוניברסיטה העברית בגבעת רם ומוכר עותקים משיריו בפרוטות ובלבד שייקראו. 8. היום , כשסופר מתחיל, רוצה לפרסם את יצירתו עליו לפנות להו''ל רבות, המתיחסות לעתים בזלזול לפנייתו. רובן אפילו אינן מחזירות כתבי-יד שלא פורסמו, או מבקשות שהמחבר ישלח אליהן מעטפה מבוילת כדי להשיב לו את יצירתו... בדלית ברירה החפץ בכך יאלץ לממן את פרסום יצירתו. 9. פרסום ספר על חשבון המחבר עולה כ- 40.000 ש''ח בלי כל בטחון שאפילו עותק אחד ימכר. המפיץ נוטל כ- 60% מעלות הספר {!} לכיסו. כך שב''מבצעים'' גם ההוצאות לאור שאינן נמנות על בעלי ''סטימצקי'' או ''צומת ספרים'' מפסידות כספים. מי שהבאת יצירתו לעיני הציבור בוערת בו יסכים בשמחה שספרו ימכר ב''מבצעים'' ובלבד שיופץ גם אם לא יראה פרוטה מעמלו. 10. בעיה מהמצב הזה היא שמי שהפרוטה מצויה בכיסו יכול לממן את הדפסת ספרו וכך השוק מוצף גם בהמוני ספרים שלאיש אין חפץ בהם והם ''מכסים'', בריבויים, על מעט ספרי האיכות אשר אובדים בים הספר. יוסף אליעז | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |