האיפול, איסור הפרסום והאונס שלא היה

מזה כשלושה שבועות, כולנו מרותקים לחקירת ''הפרשה החדשה'' כנגד ראש הממשלה, מזכירתו, עורך דינו ו''האמריקאי'' שלו.

בשבועיים הראשונים של החקירה, הטילה המשטרה ''איפול כבד'' ולפי בקשתה הוצא צו איסור פרסום גורף, על ידי בית המשפט.
אך, ראה זה פלא, מהיום הראשון של תחילת החקירה, התקשורת, הכתובה והמשודרת, אינן פוסקות מלדוש בעניין, תוך מתן רמזים על מה ונגד מי, מתנהלת החקירה, וזאת תוך גילוי בקיאות רבה. הרחיק לכת, עיתון אמריקאי שפרסם בפרוטרוט את כל החשדות כנגד ראש הממשלה ואיך נתגלו.

המסקנה: יש הדלפות מסיביות לתקשורת. מאחר וזו תחילת החקירה, הרי יש רק ''חשוד'' אחד – המשטרה והפרקליטות.

ואם למישהו היה ספק בכך, הרי בעיתוני סוף השבוע (לפחות אלו שאני קורא) ניתן לכך אישור עקיף. שתי כתבות מפרגנות לחוקרי המשטרה בהווה ובעבר.
בעיתון ''הארץ'' בעמוד הראשון של מוסף הפובליציסטי ''השבוע'' יש כתבה בשם ''מלחמת העצמאות'' מאת אמיר אורן, המתארת את חוקרי המשטרה, תוך פירוט שמות, תפקידים והישגים, כלוחמים ללא חת ומורא למען ביעור השחיתות ויישום שלטון החוק.
בעיתון ''ידיעות-אחרונות'' גם כן במוסף הפובליציסטי ''המוסף לשבת'' יש כתבה (ללא ציון שם הכותב)בשם ''מפצחי האח''מים''. זהו דיון בין חמישה חוקרי משטרה בדימוס המספרים לנו כיצד הצליחו ל''פצח'' אח''מים.
כמובן שלא טרחו לציין את כישלונם בחקירות אולמרט, רמון, קצב, בניזרי, ליברמן וגאיידמק.

הכתבות האלו אינן מקריות, הכתבות האלו, למי שאינו יודע, הן התגמול של התקשורת למדליפים, במקרה הזה, משטרת ישראל והפרקליטות.

---

האונס בקיבוץ עין-גדי

כולנו קראנו בסקרנות את הסיפור על שלושת חברי קיבוץ עין-גדי הצעירים שאנסו 2 תיירות צעירות מארץ סקנדינבית.
לפי התלונה שהוגשה למשטרה. התלוננה תיירת צעירה כי חבר הקיבוץ אנס אותה על הדשא בקיבוץ תוך השקייתה לשכרה וכן, כי שני חברים אחרים אנסו את חברתה באותו מקום ובאותו מעמד.

השלושה כמובן נעצרו ונחקרו והכחישו את האשמה.
בדיון, להארכת המאסר, שהתקיים לפני מספר ימים, התגלה במפתיע, החלק השני של עדות הצעירה שהתלוננה כי שני חברי קיבוץ אנסו אותה וממנה מסתבר כי המתלוננת אומרת בסיום עדותה שדעתה הייתה מעורפלת (כתוצאה משתייה מרובה) ולמעשה אינה זוכרת כלום ממה שאירע באותו ערב ומאוד לא הייתה רוצה שמישהו ישב בבית הסוהר בגלל עדותה.
כמובן שבבדיקה אנטומית לא נתגלו סימני זרע וסימנים אחרים המעידים על אונס.
מה שחמור מאוד במקרה זה, שהפרקליטות שטיפלה בעניין ממש העלימה מבית המשפט חלק מעדות שמטהרת לחלוטין את שני הנאשמים ורק בלחצם של הסנגורים היא נאלצה לגלות זאת.
ממש לא יאומן!!

גם לגבי האונס השני ,יש ''בעיות'' פיזיות וטכניות שמעמידות בספק את מעשה האונס.
על זה נאמר בעבר על ידי שוביניסט ידוע: ''איך גבר שמכנסיו מופשלים יכול להשיג ולאנוס אישה ששמלתה מורמת?''.

מה שמשותף למקרים שתיארתי הוא הרצון לנצח. במרוץ ל''נצח'' בחקירה או ל''נצח'' במשפט לעיתים קרובות נדרסים החוק והצדק.
ועל כך הרינו צריכים למחות בראש חוצות.

---