פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
געגועים לאשה
שמעון מנדס (שבת, 01/03/2003 שעה 5:36)


געגועים לאשה

שמעון מנדס



מקורם של געגועים הוא במרחק המפריד בין בני אדם. יש הסבורים כי ככל שהמרחק גדול יותר, כך יעז הגעגוע. ואחרים אומרים, לא המרחק הוא שמעצים את הכמיהה לבת הזוג, אלא מרחב הזמן. במקרה שלי שני הפרמטרים שנזכרו שיחקו תפקיד בגעגועי לאשתי. רבי יהודה הלוי אומר בספרו המפורסם, ''הכוזרי'', שאחד הגורמים שמשפיעים על אופיו של האדם הוא הסביבה שבה גדל. אם יורשה לי להיאחז באילן גדול כמו ריה''ל, ארשה לעצמי לומר, שגם הסביבה שבה הייתי בשעת כתיבת הדברים תרמה רבות לדמיון שהפעים את כתיבתי.

לפנינו שלושה שירים, שני הראשונים נכתבו ב-‏1980 בהיותי בשליחות בקהיר, והשיר השלישי נכתב ב-‏1999, שלוש שנים לאחר שאשתי נפטרה. בשני השירים, הראשון והאחרון, אני מדמיין לעצמי שאשתי נמצאת אתי. הסיבה לכך שהסתובבתי בנופים שהיא הכירה ואהבה.

בירושלים טיילנו רבות, והכרנו כמעט כל פינה בעיר. למען האמת אומר, כי שנינו אהבנו את ירושלים שלפני 1967. בירושלים של אז הרגשת את יהדותה של העיר, במיוחד בערבי-שבת וערבי-חג. אהבתי את יום השיי אחר הצהרים... התכונה שהובילה לכניסת השבת. ממש כמאמר האגדה שכל השבוע רעשה וגעשה ירושלים, כאותו נהר אגדי ידוע, הסמבטיון, וביום ששי עם כניסת השבת נח הנהר מזעפו – כך ירושלים.

במצרים לא היינו יחד. למעשה, אשתי לא בקרה במצרים, לאחר שגורשה ממנה בשנת 1949, אפילו לא פעם אחת. היו לה אפשרויות רבות לבקור, והיא סרבה בתוקף לנצלן. עבורה מצרים היתה כמו גרמניה ליהודי ששרד את השואה. המצרים עשו להם מה שעשתה גרמניה ליהודים – פרט לדבר אחד: ההוצאה להורג. הסבא שלה היה אחד מגדולי קבלני הבניה במצרים, ואביה היה מנהל בנק. ובוקר אחד כל המשפחה מועמסת על חויית הגירוש בחוסר כל: ממרומי הפנטהאוז בקהיר, לאוהל במעברת פרדס-חנה.
הָלַכְנוּ בֵּין שְׂרִידֵי הָהִסְטוֹרְיָה לָתּוּר
וְנִפְעַמְנוּ רַבּוֹת מְעָצְמַת הָהוֹד וְהַגֶּנְיוּס
שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהֶם עַל פְּנֵי כָּל הַכַּדּוּר
וּפָגַשְׁנוּ בְּאַקְרַאי בְּקְלִיאוֹפַּטְרָה וְאַנְטוֹנְיוּס.

טִיַּלְנוּ בִּשְׁבִילֵי הָרְגָשׁוֹת הַמּוֹרִיקִים
וְהֶאֱזַנּוּ לְלַחֲשׁוּשֵׁי הַקֶּסֶם שֶׁל הַנִּילוּס
שֶׁהִּטִּיפוּ רב סִפּוּרֵי אַהֲבָה רְחוֹקִים
דּוּגְמַת זֶה שֶׁל קְלִיאוֹפַּטְרָה וְאַנְטוֹנְיוּס.

עֵינֵינוּ הִבִּיטוּ עָמוֹק וְהֶחֱלִיפוּ שִׂיחָה
שִׁדְרוּ אָרֻכּוֹת צְפוּנוֹת סוֹדָם הַכָּמוּס
כְּאוֹמְרִים לְשַׁמֵּר אֶת אַהֲבָתֵנוּ בְּהַבְטָחָה
שֶׁאָנוּ טוֹבִים מִקְלִיאוֹפַּטְרָה וְאַנְטוֹנְיוּס.



אֲנִי עוֹרֵג לְגוּפֵך לַיְלָה
וְנִכְסָף לְאַהֲבָתֵך יוֹמָם
בֵּינוֹת לְעֲצֵי הַאוֹרֶן
וּבָחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם.

אָיַחֵל בְּצִפִּיָה לִפְּרִי מְגָדַיִך
שֶׁפָּרַח וְלִבְלֵב בְּקַרְקָע בְּתוּלָה
וְלִרְדּוֹת אֶת הַדְּבַשׁ מִפִּרְחֵי שָׁדַיִך
וּלְהִתְבָּסֵם מִגַּן אַהֲבָתֵך הַנַּעֲלָה.

אֲנִי שַׁר לַך בְּחוֹם לא בְּקוֹלִי
שִׁירָה מְלַטֵּפֶת וְלא מִיַּדַי
אַהֲבָתֵך אוֹמֶרֶת: שִׁירַה לִי
וּמַגָּע יָדַיִך מַתְנַת שַׁדַּי.



יָצַאנוּ לְטַיֵּל בִּמְחוֹז בַּחֲרוּתֵנוּ
רַק אַתְּ וַאֲנִי
הָיִינוּ בְּיַחַד וְהַמַּגָּע בֵּינֵינוּ
הָיָה קֶשֶׁר לָוְיָנִי.

אֲבָנִים מְחַיְכוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
נִבְּטוּ מְסִמְטָאוֹת שְׂמֵחוֹת
אֲנִי עַל הַקַּרְקָע וְאַתְּ בַּשָׁמַיִם
וּלְפֶתַע הַקְרָנוֹת נֶאֱנָחוֹת.

הָרְחוֹבוֹת כַּאֲבוּ אֶת פְּרֵדַת הָאֵל
הֵן תָּדִיר הָיִינוּ יַחַד
וְהִנֵּה בִּלְעָדַיִך בָּדָד לִי אֲטַיֵּל
דַּעֲתָם עֲלֵיהֶם סַחַה.

נַמְשִׁיך לְשׁוֹטֵט בָּחוּצוֹת לְהֲנָאָתֵנוּ
בְּמֶרְחָב סוֹרָמֶלוֹ וְהַמֶּלֶך הַתָּאֵב
וְאַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם יַגִּילוּ אִתָּנוּ
בַּתֶפֶר שֶׁבֵּין הַשִׂמְחָה לַכְּאֵב.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


למנדס: יפה ומרגש. יצא לי להכיר חלק מאותה יהדות-
רפי אשכנזי (שבת, 01/03/2003 שעה 12:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

--מצרית משכילה שאליה השתייכה אשתך ז''ל, מאותם שהגיעו לארץ ב 49 50 , והתישבו בקיבוצים. חלקם הגדול היו בעלי תואר ד''ר במדעים וברפואה. השמות הזכורים לי הם מירס ולמברוזו. אני רק יכול לדמיין לי את כל הטוב שהפסידו בברחם לארץ מקהיר או אלכסנדריה.
את השמנת של יהדות זאת, גייס המוסד לפעולת '' העיסק הביש'' ב53 והסיפור ידוע. הם היו בעלי השכלה אירופית נרחבת דוברי שפות על בוריין כמו ערבית, צרפתית אנגלית עברית וחלקם גם איטלקית.
יהודי חם ופעיל מביניהם ששומעים עליו עוד היום הוא
ד''ר עובדיה הררי, ראש פרוייקט הלביא בזמנו והיום ראש פרוייקט החץ.
מנדס, לא נותר לי אלא להביע רגשות השתתפות עימך על האובדן הגדול.
בב''ח
רפי אשכנזי
_new_ הוספת תגובה



שמעון מנדס: אתה משורר בחסד!
אריה פרלמן (שבת, 01/03/2003 שעה 21:41)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מנדס: שירה שנוגעת..גבר נבון ומתבונן ובעל רוך קסום
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 04/03/2003 שעה 10:22)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הקשוב ומשלב רגש נאמן ומיטיב עם התבוננות רבת הבנה במציאויות האזוריות המרתקות סביבנו.
_new_ הוספת תגובה



הא מצרים, אותה מדינה קסומה..ואנשים נהדרים רבים
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 04/03/2003 שעה 10:38)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פנים רחבות ונדיבות, הומור, חוכמה עתיקה, תרבות ונדיבות גם אצל הפשוט באנשים. מדינה שהשהייה בה עשוייה להפיג לזמן מה את פצעי ודוקרנות מצוקות הקיום במדינה לא קלה כישראל.

אפילו מוברק, כל פעם שאני רואה אותו בראיון בטלויזיה, באורחו החם, במחוותיו ותנועות ידיו, בקולו רב הגוונים והאקספריסיבי, מוברק החכם, הרב גווני, המשלב אצילות עם עממיות כובשת, הים תיכוני והאנושי כל כך - הוא עושה לי את היום.

ואשר לדברי אשכנזי:
היו אגב בקרב שיכבת יהודים זאת גם שנישארו במצרים, כגון משפחת זיתוני מקהיר - אבי המשפחה היה בן זוגו הקבוע למשחק הטניס של המרשל עמאר. אלה נאלצו לעזוב את מצרים לאחר מלחמת סיני, ב- 57 , וחלק עזבו גם בחוסר כל.
_new_ הוספת תגובה



באתי לבקר,לרגע,הופתעתי ונהנתי....מי כמוני יודע...
יורם המזרחי (יום רביעי, 05/03/2003 שעה 8:04) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אל תחדל לכתוב!
_new_ הוספת תגובה



מתגעגעים אליך, יורם.
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 05/03/2003 שעה 22:44)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי