|
|
|
עם קצת יכולת ועם קצת רצוןאמוץ רובין
|
|---|
עם קצת יכולת ועם קצת רצון,
העלוב שבאוהלים יהפוך לארמון.
בכיכר מניפים דגלים ושרים את ההימנון,
אבל מישהו בסוף ישלם את החשבון.
אפשר לדבר על תרבות וגם על ערכים,
עד שבעצים שבשדרה ינשרו כל העלים,
ובועת הנד''לן תתפוצץ ממש כמו בלון,
אבל מישהו בסוף ישלם את החשבון.
יהיה מי שעל הלחם יפסיק למרוח קאוויאר
ועל המנגל יצלה עופות מהעמק במקום בשר.
וגם אם יסגרו הברזים למתיישבים ביהודה ושומרון-
וגם אם יטענו שההתישבות שם זה נטל על הבטחון,
וגם אם יגרשו את תושבי קרית ארבע ויהודי חברון –
עדיין ישאר המון חוסר – בשביל לסגור את החשבון
קיץ יעבור ויגיע סוף לסתיו
ואין מה לדאוג לשלום עכשיו.
ואם במקום דלת יפתח לנו איזה חלון –
מישהו בסוף יצטרך לשלם את החשבון.
גם אם מתחשק לטוס לחו''ל – רק בשביל סטייק חזיר
ודירה, גבינות ויין – אי אפשר לקנות עם גיטרה ושיר.
ואפשר להאריך את המנוחה גם ליום ראשון –
אבל בסוף מישהו יצטרך לשלם את החשבון.
יש לו שם – אבל הוא ''מישהו'' עבור אנשי המחאה,
אולי עצוב להם שהוא מסתפק במרגרינה במקום חמאה,
כי הוא גר בשיכון דמוי רכבת – ממש לא בסביון –
והוא לא הגיע רחוק – כי בכיתה הוא לא למד חשבון...
והמישהו הזה חושב על לחם – כשמדברים על כיכר.
ולמישהו הזה אין זמן וגם הכוח שלו כבר נגמר.
כי בין משמרת במפעל למשמרת שניה בניקיון,
כל מה שהוא רוצה זה – שיתנו לו איזה שעתיים לישון,
כי אחרי הכל, בסוף הוא זה שישלם בסוף את החשבון...
|
|
|
|
עם קצת יכולת ועם קצת רצון
