אתה נולדת שנה אחרי ש
דוד בן גוריון הכריז על הקמתה של מדינת ישראל, ואני נולדתי עשר שנים אחרי ''אל-נכבה'' של העם הפלסטיני. אתה נולדת בתל אביב וגדלת בירושלים, אבל אני נולדתי בירושלים וגדלתי בה ובה אני חי עד היום ואין בכוונתי לעזוב אותה. בתנ''ך כתוב
אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם-- תִּשְׁכַּח יְמִינִי. פסוק זה מבטא יותר מכל את הקשר ההדוק בין עם ישראל וירושלים. ואני אומר ומדגיש שירושלים ליוותה אותי ותלווה אותי עד סוף חיי.
כשנולדת, אדוני ראש ממשלת ישראל, הייתה לך מדינה, אבל אני נולדתי תחת הכיבוש הירדני ולאחר מכן התחלף הכיבוש הזה בכיבוש הנוכחי - הישראלי. אתה חזרת לישראל מארצות הברית באותה שנה שישראל הצליחה לנצח ולהביס שלושה צבאות ערביים, ועל זה אני מוריד בפניה את הכובע. בשנה הזאת הייתי בכיתה ד', ואז התחלתי ללמוד, בין היתר, את השפה העברית, המורה שלי היה יהודי ממוצא מרוקאי, והיה לו תואר שלישי בשפה הערבית מאוניברסיטת מוחמד החמישי במרוקו. אותו אני מאוד מעריך ובזכותו אני יכול להגיד שהעברית שלי כמעט כמו שפת האם שלי. ''מכל מלמדי השכלתי''.
להזכיר לך אדוני ראש הממשלה כי רוב רובם של אזרחי המדינה ממוצא ערבי יודעים היטב את השפה העברית, ולעומת זאת אחוז קטן מאוד מאזרחיה היהודים יודעים את השפה הערבית. השפה הערבית היא שפה רשמית במדינה, היא שפת האם של כרבע מהתלמידים במערכת החינוך ושל כ-20% מאזרחי המדינה בני הארץ הזו. הערבית היא לא עוד שפה זרה, כמו האנגלית והצרפתית. חזון שדוגל ב''העמקת הבנה, דו-קיום, חיים משותפים, סובלנות וידידות'' בין הערבים והיהודים מחייב הרחבה משמעותית של לימודי הערבית לתלמידים יהודים, לפחות עד רמת לימודי האנגלית שקיימת כיום בבתי הספר בישראל.
כמה זה מצער? תלמידים רבים מסבירים את חוסר הרצון שלהם ללמוד את השפה הערבית: ''הקושי ללמוד שפה נוספת וחוסר עניין בשפה עצמה, כעסם כלפי העם הערבי''. אתה נסעת לארצות הברית להמשיך את לימודיך במנהל עסקים ומדעי מדינה, ואני נסעתי לרומניה ללמוד רפואה כללית, את ההתמחות שלי בהרדמה עשיתי בשערי צדק ובהדסה ע''כ, שניהם בתי חולים ''ירושלמים'', ובהדסה הר הצופים אני עובד היום, גם הוא בית חולים ''ירושלמי''.
כשאתה חוגג את יום העצמאות של מדינת ישראל, בראש שלי עוברים זיכרונות אל-נכבה למרות שלא חייתי אז, אבל זיכרונות קשים עוברים מדור לדור, ולא יישכחו לעולם, ולא כמו מה שאמר בן גוריון כי הזקנים שחיו אל-נכבה ימותו וילדיהם ישכחו אותה. גם אתה מר נתניהו לא חיית בזמן השואה, אבל לא תשכחו ולא תסלחו למי שהיה הגורם לה. זאת זכותכם המלאה ואני מבין את סבלכם. ''זיכרונות קשים לא יישכחו לעולם''. אז אני ואתה נמצאים באותו חור, ולצערי לא אוכלים מאותה צלחת, למרות ששנינו שתינו את המשקה הכי מר שיכול להיות.
אדוני ראש הממשלה, בתור רופא שעובד בבתי חולים בחלקה המערבי של ירושלים, אני מוכרח לומר לך שראיתי מראות קשים ביותר בעקבות הפיגועים שבוצעו ע''י מפגעים מבני עמי, ויצא לי לטפל בחלק הכי קשה. חלק מהם חיים היום למרות שבהגעתם לבית החולים היו במצב אנוש והתקווה להצילם שאפה לאפס, וקיים קשר הדוק ביני לבינם עד היום. אני מציין את העובדה הזאת בכדי לומר שרופא שמבדיל בין חולים על רקע גזעם או מוצאם או דתם אינו רופא וחייב להוריד מיד את חלוקו הלבן. עשיתי מה שאני צריך לעשות ובלי טובות.
ומצד שני, ראיתי מראות לא פחות קשים אפילו יותר קשים, אבל בכלי התקשורת ומעל מסכי הטלוויזיה. ראיתי את סבלם של בני עמי שהותקפו ע''י הצבא הישראלי, במוקאטעה ברמאללה בזמן המצור, ובזמן המתקפה הקשה על רצועת עזה ולא היה באפשרותי להגיש להם את עזרתי. ראיתי איך החיילים הישראלים מסרבים לאפשר לאמבולנסים לטפל בפצועים ולפנותם לבתי החולים, וחלק גדול מהם נפטר בשטח כתוצאה מזה, דבר דומה לא רואים אפילו בזמן המלחמות.
ולעומת זאת אדוני ראש הממשלה, ברצוני לצטט מה אמר ד''ר
אריה אלדד (היום ח''כ מהאיחוד הלאומי) בבית החולים הדסה ע''כ, בתשובה לאחד העיתונאים בעקבות אחד מהפיגועים בירושלים ב-2002: מה אתה חושב על הרופאים הערבים, העמיתים שלך שעמם אתה עובד, שאל העיתונאי, ''אני מרגיש אי נוחות עם העמדה הפוליטית שלי''הטרנספר''. אבל אי נוחות קצרה של שתיים-שלוש דקות'', ענה אלדד.
בתור רופא שמכיר אותו אישית לא הופתעתי מתגובתו הגועלית, הרי הוא מאמין שאין לנו זכות קיום במקום הזה, ודורש ביצוע טרנספר מיידי, ''אני מוכן להסתפק בכך שהפלסטינים יפונו בהמוניהם מהמולדת שלנו ויממשו את זהותם הלאומית ב(ירדן)''. לציין שביום העצמאות הירדני האחרון, הגיש ח''כ אלדד את העצומה הקוראת למלך ירדן להכיר בירדן כמדינה הפלסטינית לשגרירות ירדן בישראל ובמקביל נשלחו נציגים להגיש את העצומות בשגרירויות ירדן ברחבי העולם.
כאשר נאמת את נאומך המפורסם בבר-אילן, ידענו שאתה יודע כבר את כל הפרטים שפורסמו אז, וחשבנו לעצמנו כי כנראה מדובר בטקטיקה; ראש הממשלה פועל בחוכמה; הוא מטפל בדעת הקהל ולא מתכוון להודיע בבת אחת על ההסכם שבדרך כדי שלא ייפול על הציבור כרעם ביום בהיר. וכאן אני מוכרח להודיע לך מה עלה לי בראש. אמרתי, הנה ראש הממשלה אימץ דרך חדשה, כי אם אומרים ''כי בתחבולות תעשה לך מלחמה'', הנה, ראש הממשלה מביא מושג היסטורי חדש ''כי בתחבולות תעשה לך שלום''. ושוב היום אנו מופתעים מכיוון שכל אשר עשית הינו להמציא מכשלות ואבני רחיים שימנעו את תהליך השלום.
המצב במדינות ערב השתנה, המהפכות שמובלות ע''י הצעירים הצליחו להדיח שני מנהיגים דיקטטוריים ובעתיד הקרוב יפלו אחרים. המצב בהחלט אמור להשפיע עלינו, ומה תהיה תגובתה של ישראל כאשר רוח כיכר אל-תחריר תגיע לרמאללה, והאם העולם יישאר אדיש? העתיד הקרוב אמור לענות על השאלה החשובה הזאת. ועד אז, אנו ממתינים.
אני נוטה להסכים איתך אדוני ראש הממשלה כי מדינת ישראל הינה יהודית, לכן אני מבקש שתכבד מה שאנו יודעים:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.אני קורא לכל שוחרי השלום הסבלנות והסובלנות, לכל מתנגדי האלימות, לכל המאמינים בערך האדם באשר הוא אדם לקום ולעשות מעשה ולהתייצב נגד כל המגמות הדורשות חיסול עמים וחירותם, הקוראות לאלימות ומלחמות בכל דרך ובכל מעשה דמוקרטי לפני שיהיה מאוחר מדי.
אדוני ראש הממשלה, די לשפיכת הדמים, כן לשלום, ולבסוף תרשה לי לסיים במה שאמרתי יום אחד במסיבת עיתונאים מכובדת שהתקיימה בבנין אגודת היהודים בשיקאגו, אחרי שלוויתי ילדה יהודיה לביתה ואשר נפגעה ונפצעה אנושות בפיגוע ירי בירושלים ב-2002 וחזרה הביתה בשלום: ''נגזר עלינו לחיות ביחד, ואנו חייבים להתמודד עם המצב הזה. כי אין לנו ברירה אחרת''.
אני וראש הממשלה מר בנימין נתניהו!
