בלגיה היא המדינה הראשונה שבית הנבחרים שלה אישר הצעת חוק האוסרת על נשים ללבוש בפומבי את הבורקה, לבוש המכסה את כל הגוף כולל את הפנים. בפרלמנט הצרפתי מתנהלים דיונים על קבלת חוק דומה. ח''כ
מרינה סולודקין מסיעת קדימה הודיעה כי בכוונתה להציע לכנסת חוק בורקה ישראלי. הנושא הזה עורר ויכוח ער בסצנה השמאלית, ולמרבה הפליאה מתקבלת תמונה לפיה ככל שהדובר רואה עצמו שמאלי יותר הוא מתגייס נגד החקיקה, בשם עקרונות נעלים כמו זכות הפרט להחליט על לבושו וכיבוד תרבותו של הזולת. יש כאלה הרואים בכך גם ביטוי לאיסלאמופוביה.
אני מבקש להציג גישה שמאלית שונה. מאז שחר הופעתו חרת השמאל על דיגלו את שוויון הזכויות לנשים, ולא בכדי. הנשים היו מופלות, ובמרבית הארצות זה עדיין המצב, ועל כן איש שמאל ראוי לשמו יהיה שותף בכל מאבק לשחרור האשה מכבלים ואפליה שמשטרים או תרבויות מטילים עליה. לא במקרה נשים פמיניסטיות ערביות נאבקות נגד הבורקה, נגד חוקים המתירים לגבר לשאת מספר נשים, נגד ברית מילה לילדות. כבוד לתרבות של האחר אינה כוללת הסכמה עם שעבוד ועוולות. יש חברות ותרבויות בהן מעלים בעלי נטיות חד מיניות על המוקד. האם איש שמאל יכול להסכים עם כך?
הבורקה היא מחיקת זהותה של האשה והפיכתה לאובייקט מיני. אינני יודע אם חקיקה היא האמצעי הנאות לעקירת המנהג הזה, אבל המאבק נגד מה שהלבוש הזה מייצג, ראוי.
לא כל מאבק נגד מנהגים שמקובלים בחברות מוסלמיות, הוא איסלאמופוביה, כפי שמאבק נגד מנהגים פסולים ביהדות אינו מבטא אנטישמיות.
אין לי ספק שח''כ סולודקין לא מודרכת על ידי מאבק לשוויון האזרחים הערבים בישראל ויש מקום לאתגר אותה בהקשר זה. אבל ההערכה שמניעיה אינם טהורים לא הופכת את הבורקה לייעד לתמיכה.
תחילתו של שינוי?
בימים אלה מתקיימת הוועידה החמש שנתית לבחינת מצבה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
יש סימנים שהנשיא
אובמה מוכן לבחון מחדש את מדיניותה של ארה''ב בסוגיית חימושה הגרעיני של ישראל ולפעול למען מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני.
ישראל הרשמית רואה בכך אסון, אולי ייקחו ממנה את הצעצוע המסוכן הזה. התקשורת הממוסדת משמשת רמקול לגישה הממשלתית ומשתיקה קולות המתנגדים לנשק הגרעיני.
בעוד בישראל כמעט ואינני יכול למצוא במה בתקשורת הממוסדת שתאתגר את העמדה הממשלתית, לא כך בעולם. שם עמדתי נשמעת בקשב רב. בשלושים השנים האחרונות הופעתי מעל במות רבות בחמש היבשות, בתקשורת, באקדמיה, בפרלמנטים, בארגוני זכויות אדם, כמו גם שליחת תזכירים לראשי מדינות, וכמוני עשו חבריי למאבק, והדברים מחלחלים.
הנשיא אובמה מתחיל להבין שמזרח תיכון מגורען הוא מזרח תיכון מסוכן, ואי אפשר להשיג מזרח תיכון מפורז תוך קריצה לעמימות הישראלית. המשך הפניית הראש מישראל תוליד עוד ועוד מדינות גרעיניות. דומה שאובמה מסויט מהתסריט של מזרח תיכון החמוש עד לצוואר בפצצות אטום, שאחת מהן עלולה לזלוג גם לארגוני טרור.
צריך לטפל בישראל גרעינית, בה שולטות דמויות עתירות טרור ממלכתי עם חדוות לחיצה על ההדק, לפחות באותה נחישות כמו באיראן. הדרך למנוע מאיראן נשק גרעיני עוברת בפירוק חימושה הגרעיני של ישראל. אני מקווה שבבית הלבן בוושינגטון, כמו בבירות אירופה, הולכת ומתחדדת התמונה לפיה ישראל החמושה במאות פצצות אטום ומימן הופכת מנכס למטרד. אם תכניות המלחמה הישראליות הרות האסון נגד איראן לא ייעצרו, היא תהפוך ממטרד לאיום על שלום העולם.
ממשלת ארה''ב הגיעה לתובנה כי זכות הציבור לדעת גוברת על סודות צבאיים, ומזכירת המדינה האמריקאית חשפה את מספר פצצות הגרעין שבידי ארה''ב – 5,113. כך יאה.
מרדכי ואנונו הקדים אותה
ב-24 שנים. הגיע הזמן להפסיק את תרמית העמימות, ולחשוף את כל המידע. רק כך ניתן לנהל דיון ציבורי ראוי.
מכל מקום, כבר שנים רבות שאינני שומר סודות שנושאים בחובם את חורבנה של ישראל. יש לפרק את הכור דימונה, לאטום אותו ולהיכנס למשטר פיקוח בינלאומי שיקיף את כל המזרח התיכון.
.
בנושא הגרעיני אני אומר קדימה אובמה – בתקווה שלא יעצור באמצע הדרך.
ולא לשכוח: היו מתנחלים, תאומי גזעני הק.ק.ק. (קו קלוקס קלן), שהודיעו כי ישרפו בל''ג בעומר תמונה של הנשיא אובמה. אחד מהם עלול להיות חייל בצוללת הישראלית שנושאת טילים גרעיניים. שנדע איפה אנו חיים.
ריב של גזענים
עמנואל היא התנחלות חרדית המונה כ-3000 תושבים. לאחרונה סוערות שם הרוחות. הורי התלמידות האשכנזיות מתנגדים שבנותיהם ילמדו בבית ספר אחד עם בנות מזרחיות. גזענות בלתי נסבלת, זעקו כותרות העיתונים. המאבק חצה את השטחים הכבושים לתוך מדינת ישראל של הקו הירוק והגיע גם לבית המשפט העליון, שציווה לבטל את ההפרדה. עד כה זה לא עזר.
צחוק הגורל: המתנחלים החרדים, מזרחיים כאשכנזים, שותפים למשטר הכיבוש והאפרטהייד, יושבים על אדמה פלסטינית גנובה ושדודה, ושטופים בגזענות המופנית נגד ערבים. את המזון הקלוקל הזה יכולה החברה הישראלית לעכל ללא קושי. אולם כאשר גזענים אלה מפנים את גזענותם למאבקים בביתם פנימה, מעלים הצבועים בישראל את השאלה החסודה: גזענות יהודית נגד יהודים? יהודי פולין נגד יהודי מרוקו? נורא ואיום.
האמת היא, שהמאבק בין גזענים מזרחיים לגזענים אשכנזים, ככל שהוא מכוער ודוחה, לא מפתיע בחברה שהגזענות היא אחד מיסודות קיומה. המשקל המוסרי של פסיקות בית המשפט העליון שמגנה את הגזענות הפנים חרדית, הוא אפסי, מפני שאותו בית משפט מגבה את הגזענות נגד ערבים.
גזענותה של החברה הישראלית מופנית גם אל מי שבאו לתייר בה. לאחרונה הגיעה קבוצה של כמרים מאקוודור לביקור בישראל. הקבוצה הגיעה כידידת ישראל וחבריה ביקשו לחזור לארצם כמסבירים של ישראל. אבל בישראל כמו בישראל, הגזענות טבועה במשטרת הגבולות. השוטרים ואנשי השב''כ המוצבים בשערי הכניסה לישראל בבגדים אזרחיים, הפרידו את הקבוצה בנמל התעופה: הכמרים הלבנים הוכנסו והשחורים עוכבו ונחקרו כ''סכנה ביטחונית'' ודרכוניהם הוחרמו. וכך הפכו ידידי ישראל לאויביה.
המאבק נגד גזענות, הוא בעל משמעות רק אם הוא חוצה גבולות לאומיים, אתניים, מגדריים, עדתיים ודתיים. בישראל הרשויות טרם הבינו זאת.
כתבתי לא אחת, שהגזענות הישראלית לא נעצרת בקו הירוק, היא חודרת פנימה לכל רובדי החברה בישראל. בימים אלה למדנו כי גן ילדים בבאר שבע מקיים שתי כניסות, אחת לילדים השחורים מאתיופיה והשנייה לילדים הלבנים. מיסיסיפי של שנות ה-50 במאה ה-20 מתקיימת בישראל של שנות האלפיים במאה ה-21.
יהודי אתיופיה חשים על בשרם מדי יום את גזענותה של ישראל, מה שלא מפריע לרבים מהם להתגייס לצבא הכיבוש ולקחת חלק בפעולות הדיכוי נגד פלסטינים. כך משסים קורבנות גזענות בקורבנות גזענות. בחברה גזענית תמיד יש קבוצה נמוכה יותר להתעמר בה.
החברה הישראלית היא כיום חברה חולה.
אלימות גואה
האלימות בחברה הישראלית הולכת וגואה. הנה מה שקיבלנו ב-24 שעות: נער בן 16 הוכה למוות על ידי הורה של חברתו, בגלל שחזרו מאוחר בלילה. ילדים בני 13 התעללו מינית ואנסו ילדה בת 12. אב התעלל בבנו בן תשעה חודשים, הכה וטלטל אותו, גרם לו שטפי דם קשים בגולגולת שגרמו לעיוורונו לכל ימי חייו. האב הוא איש אלים שחי זמן מה בהתנחלות הממוקמת באזור אלים. האלימות של האב לא נולדה בהתנחלות, אבל החיים בשטחים הכבושים בהם האלימות היא מדיניות רשמית, לא ממתנת אנשים אלימים, אלא מסייעת להתפרצויות אלימות אצל מי שסף ההתלקחות שלו ממילא נמוך.
ילד בן תשעה חודשים ישלם את מחיר אלימותה של ישראל.
אלימות אינה תופעה ייחודית לישראל. היא קיימת במדינות רבות. מדובר בתופעה אוניברסלית שיש לה תרגום מקומי בהתאם לתנאים של כל חברה.
בישראל סוכן האלימות הבולט ביותר הוא הכיבוש שאת השלכותיו ההרסניות על החברה הישראלית אנו חשים מדי יום ויורגשו עוד שנים רבות.
השמאל והבורקה
גדעון ספירו אינו חש צורך להגיב לבקורת על דבריו .
(המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה)
(26 תגובות בפתיל)
