בכתב המינוי של ''כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל'' נקבע כי מדינת ישראל זקוקה למערכת חינוך אשר תעמוד בשורה הראשונה בעולם מבחינת הישגיה... תעניק יתרון יחסי כלכלי ארוך טווח על ידי טיפוח הון אנושי, משכיל ויצרני...
טיפוח ההון האנושי הוא המטרה העיקרית של מערכת החינוך. במילים אחרות מערכת החינוך היא התשתית הבסיסית עליה יכול לצמוח ולפרוח ההון האנושי שלנו. במציאות כיום, שוק עולמי תחרותי מאד, הופכת רמת ההשכלה לתנאי מאד חשוב כדי לנצל יתרונות יחסיים לצמיחה כלכלית פרטית ולאומית. זה גם מה שמשתמע מהדוח של ועדת דברת המצוטט למעלה.
הון אנושי מוגדר כסך כישוריו והיכולות של האדם. זה כולל את הכישורים והיכולות הטבעיים או הנרכשים (כמו השכלה וכושר גופני). ההון האנושי שונה מכל הון אחר בכך שלא ניתן להפרידו מהאדם הנושא אותו. הכשרה ולימודים, במערכת החינוך, הם האמצעי העיקרי לרכישת הון אנושי ושיפור איכותו. פעולת מערכת החינוך היא בעצם ההשקעה החשובה ביותר בטיפוח ההון האנושי. כמו כל השקעה בהון פיזי ההשקעה בהון האנושי מהווה תרומה משמעותית לתהליך הצמיחה הכלכלית. זאת ועוד, גידול בהון האנושי בעצם מרחיב את התשתית עליה מתבססת הצמיחה הכלכלית. לכן אפשר לטעון שבטווח הארוך השקעה מתמשכת בהון אנושי גם מרחיבה את שיעורי הצמיחה ואת מעגל הנהנים מכך. במילים אחרות רפורמה מתוכננת במערכת החינוך היא בעצם תוכנית כלכלית.
מטרתה העיקרית של מערכת החינוך היא השקעה בהון האנושי בדרך הטובה ביותר. מכאן שרפורמה ראויה במערכת החינוך תהיה כזאת שתתרום לצמיחה ברמת ובאיכות ההון האנושי של תלמידיה. לכן הבחירה בין רפורמות מוצעות צריכה להתמקד בהשוואה בין תרומות הצפויות לרמת ההון האנושי ואיכותו.
הסכם ההבנות בין ''אירגון המורים העל-יסודיים'' ונציגי הממשלה בתאריך 13.12.2007, קבע למעשה את הבחירה באחת משתי רפורמות מוצעות שיישומן במערכת החינוך היו בשלבים שונים של שיקול דעת. בהמשך אנסה לבחון איזה מהרפורמות עדיפה, כאשר המדד הוא התרומה לרמת ההון האנושי של התלמידים.
על ''עוז לתמורה''
''עוז לתמורה'' הוא שמה של הרפורמה המנצחת בשלב הזה, שהוכנה על ידי אירגון המורים (
תקציר ממצאי הערכה של מכון סאלד). כך כותב בהצגת התקציר יו''ר האירגון רן ארז:
... עיקרה הפיכת ההוראה לקריירה... אשר במרכזה התלמיד. בנוסף ''עוז לתמורה'' מתמקדת בצמצום מספר התלמידים בכיתה, שינוי מבנה שבוע העבודה של המורים (יותר שעות בבית הספר) ושינוי המבנה הפיזי של בית הספר. אבל כאשר מעמיקים בקריאה מתברר שהמוקד של הרפורמה הוא גידול מאד משמעותי בשכרו של המורה. ברמה קצת פחות חשובה עומד הצימצום במספר התלמידים ובתקציבים שמדינת ישראל צריכה להשקיע במערכת החינוך. זה נכון שאם משפרים את תנאי העבודה של המורים ולכן את תנאי הלמידה של תלמידיהם אפשר לצפות באופן ריאלי שיהיה גם שיפור בתוצאות ובהישגים.
הנסיון שבוצע בחמישה בתי ספר הוכתר בהצלחה היות והמשתתפים דיווחו על שיפור באווירה ובהישגים ועל צימצום פערים. במה התבטאה ההצלחה? ממצאי מכון סאלד מדברים על הגדלת אחוזי הזכאות לבגרות, שיפור הטיפול בתלמידים מתקשים (גם מבחינת הזמן המוקדש להם וגם מבחינת איכותו). מבחינת המורים הדגש, שמתבטא בדבר היו''ר בראש המסמך, הוא תוספת מאד משמעותית לשכר. זהו לדעתי העוקץ של התוכנית כולה.
כאשר מעיינים במסמך ההבנות, שהחתימה עליו הפסיקה את שביתת חברי אירגון המורים, שמים לב שעיקרו בתוספות שכר שעשויים לקבל המורים בשנים הקרובות. חלק מהתוספות תלויות בהסכמות על הרפורמה שאולי יתגבשו בחודשים הקרובים. שני המסמכים משדרים חזרה ליעדים המקובלים של אירגון עובדים תוספות שכר והיעדים הישנים של מערכת החינוך כמו אחוזי זכאות ומספר תלמידים בכיתה. אבל בגרויות, ציונים ונוחיות (מספר תלמידים בכיתה) הם לא היעד הנכון אלא רק חלק מהכלים הנחוצים. כאשר חושבים על רמת ההון האנושי של התלמיד ואיכותו, היעד הנכון הוא שיפור יכולות הלמידה של התלמידים.
על המלצות ועדת דברת
הועדה בחנה את המצב הנוכחי במערכת החינוך ומצאה לא מעט בעיות שמאפיינות (כשלים שמאפיינים) את מערכת החינוך כיום. המלצות ועדת דברת, (
התוכנית הלאומית לחינוך), לרפורמה במערכת החינוך, רפורמת דברת, מכוונות לטפל בכל הבעיות האלו ועוד (כולל אלו שהוזכרו בקשר ל''עוז לתמורה''). כפי שנכתב בדו''ח (
התוכנית הלאומית לחינוך) ובמקורות אחרים (
חינוך לעודפים), חלק ניכר מההמלצות אינן חדשות. בכל מקרה מאפייניה העיקריים של רפורמת דברת הן:
- שינויים בסדרי עדיפויות,
- שינויים בהקצאת משאבים,
- שינויים בתרבות הניהול,
- שינויים מבניים ואירגוניים.
על פי המתווה הזה צפוי שיפור מהותי בהכנת-הכשרת הצעירים שלנו; צפוי שיפור מהותי ברמת ההון האנושי, ואיכותו, של בוגרי מערכת החינוך. עם זאת עלינו לזכור שמדובר בתהליך ארוך טווח – תהליך שפירותיו מבשילים לאט יחסית.
על פי המתווה הזה, המערכת תאורגן מחדש בצורה שמשרד החינוך יהפוך לגוף מטה שמתווה מדיניות, קובע סטנדרטים, מתקצב ומפקח על הביצוע. המוסד החינוכי (בית הספר או גן הילדים) אמור להפוך לאחראי למיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד. לשם כך המוסד יהיה בעל האחריות והסמכות לעמידה ביעדים שהעיקרי בהם הוא הישגי התלמיד. כמובן שחלוקת המשאבים תותאם לעיקרון הזה: 90% מתקציב החינוך אמור להתנהל על ידי מוסדות החינוך (בתי הספר) עצמם והמינהלים האזוריים והשאר על ידי משרד החינוך – המטה.
בדרך הזאת אמור מעמדו של מנהל המוסד החינוכי להתחזק באופן משמעותי כאשר יועברו אליו אחריות וסמכויות מהמטה. השיפור במעמדו יכלול דרישות לרמה מקצועית, שיפור בתכניות ההכשרה ובשכר כדי לתת ביטוי לאחריות המורחבת בתפקידו המעובה. האחריות והסמכות של מנהל המוסד יכללו שליטה מלאה במשאביו. זה כולל כמובן גם שליטה מלאה בהתנהלות כוח האדם שברשותו. צעדים דומים מיועדים לשפר את מעמד מקצוע ההוראה בכלל והמורה בפרט. במקביל להרמת רף הדרישות מהגננות והמורים הם יזכו לשיפור בתנאי העבודה והשכר.
זה רק הגיוני שכך יהיה. הרי בית הספר הוא זה שבא במגע יום-יומי עם התלמידים והוא זה שאחראי לתהליך העיקרי שמייצר ומשפר את ההון האנושי שלהם. מאחר והון אנושי הוא נכס כלכלי מן הדין שבית הספר יתנהל כפי שמתנהל עסק כלכלי שמתמקד ברמה ובאיכות של מוצריו – ההון האנושי של תלמידיו. בהחלט מדובר בשינוי סדרי העדיפויות במעבר להתמקדות בתלמיד ובתוצאות לימודיו, ובהעברת האחריות והסמכות לבית הספר שמכיר את התלמיד ובמיוחד בהקצאת המשאבים (
התוכנית הלאומית לחינוך, חלק א, עמ' 15; פרק 4, עמ'151).
איזה רפורמה עדיפה
''עוז לתמורה'' היא רפורמה שנוסחה על ידי אירגון עובדים שבראש מעייניו תנאי השכר ותנאי העבודה של חבריו. לכן לא פלא שהיא מתמקדת בשכר המורים ולא ממש בצרכי התלמידים. ''עוז לתמורה לא ממש מציעה שינוי מהותי של המערכת כדי שתתאים יותר טוב לטיפוח ההון האנושי של הצעירים. ב
תקציר ממצאי הערכה של מכון סאלד (עמ' 6) כתוב שמסקנות החוקרים הן שהנושא האירגוני לא טופל כראוי. מה שלדעתי חסר שם זה שינוי מהסוג שמעביר מספיק אחריות וסמכות לבית הספר ולמנהלו. רק בדרך כזאת תשתפר היכולת של בית הספר לטפל ברמת ההון האנושי של התלמידים.
זהו בדיוק הרעיון הבסיסי של המלצות ועדת דברת לרפורמה במערכת החינוך. ההמלצות הללו מכילות פתרונות לכל מה שלהבנתי יש ברפורמה על פי ''עוז לתמורה'' ועוד. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שיש ברפורמה עליה המליצה ועדת דברת, הוא העברת אחריות וסמכויות לבית הספר ולמנהלו. מאחר והרפורמה הכלולה בהמלצות ועדת דברת אמורה לתרום יותר לרמת ההון האנושי של התלמידים ולכן היא עדיפה בעיני.
אני לא הייתי מסתפק ברפורמה על פי המלצות ועדת דברת בלבד. כדי להבטיח העברה של מספיק אחריות וסמכות לבית הספר עדיפה הפרטה שמאפשרת ליישם את העקרונות עליהם מבוססות המלצות ועדת דברת. כוונתי לרפורמה שתכלול את הרעיון המקורי של פרופסור
מילטון ו
רוז פרידמן שהוצג בספרם
החופש לבחור. זוהי שיטה לביזור מערכת החינוך כאשר בצד הביקוש מעבירים את הבחירה היכן ילמד הילד להוריו ובצד ההיצע מעבירים את הבחירה למוסדות מתאימים כולל בתי ספר פרטיים. על פי השיטה הזאת שמיושמת בהצלחה בשבדיה כל משפחה תקבל על פי מספר הילדים שבה שוברים שבאמצעותם תרכוש את שירותי חינוך עבורם. ההורים יהיו רשאים לרכוש את השירותים הללו בכל בית ספר שיראה מתאים לצרכי ילדיהם וכך תהיה להם יותר השפעה על חינוך הילדים שלהם; יהיה להם יותר חופש לחנך את ילדיהם לפי השקפתם. מנגד כל מי שיש לו רעיון חינוכי כלשהו יוכל להקים בית ספר שלעבודה בו יגייס מורים המתאימים לשיטתו ויציע את שירותיו להורים.
על ההשקעה בהון אנושי
