|
ותודה לפרקש שטורח ומעלה ומדגים באופן מסודר את עיקר דברי: ישראל מאבדת את הייחוד היהודי שלה, - לא מסיבות דמוגרפיות, כפי שפרקש ומושקוביץ ובר-ניר היו רוצים שנאמין - אלא בגלל המטפורפוזה שעברה הרוח היהודית בעקבות הטראומה של התמודדות מחודשת עם קיום מדיני יהודי. הפכנו לציבור של לא-יהודים, לא מכוח חיצוני אלא מכוח הוויתור על ערכי היהדות. הפכנו לעם ככל העמים, - עם עמלק חלקנו. אינך יכול לעמוד על ראש כל גבעה ולצעוק: 'גם לנו מותר לעשוק ולרצוח ולאנוס כפי שכל העמים נוהגים', ובאותה העת להתלונן על שטניותם של אוייבינו. אם אכן אוייבינו דמונים הם, הרי בבואנו להעתיק דרכיהם, והפכנו גם אנו לשטן. הדיאלקטיקה של פרקש לא עובדת, ואם היתה כתיבתו יותר טובה אולי היה זה לפחות פיצוי מה. אולי במקום לשפוך קיתונות של שופכין על מתנגדי הכיבוש - כיבוש, כיבוש, כיבוש, כיבוש - טוב יעשו המכחישים אחריות אישית ויעשו חשבון נפש. אתם לא יפים, אם להשתמש בביטוי של אורי זוהר מימים יותר טובים. אבל שכחתי הרי, שמושקוביץ לא יודע על מה אני מדבר, כי עבורו ההסטוריה של ארץ ישראל התחילה רק ב1989, והתנועה החלוצית, בתקוע ד'. |
