|
המדינה עדיין מדינה מסורתית המתנהלת למעשה ע''י מפלגה אחת. זו בעצם מדינה טוטליטרית עם נסיון להצטייר כמדינה דמוקרטית, או מדינה המקיימת כוונות ותהליכים להיפתח למערב.
מצבה הכלכלי של מצרים הוא בעייתי. לצד תפוקה לאומית סטגנטיבית והישענות על סיוע חוץ אמריקאי (שכמובן אינו מספיק, אך כולל בתוכו אמצעי נשק מתקדמים), אחוזי ילודה גבוהים, תהליכי עיור לא מבוקרים, שיפור חקלאות מוגבל (חלקו הגדול בעבר בסיוע ישראל) וקריסת מערכות החינוך.
מתקיימים גם תהליכים הפוכים של הרחבת ושיכלול הצבא, השקעות גדולות בתעשיות תומכות צבא, מדיניות חימוש מושכלת של נשק בלתי-קונבנציונלי (הכנה וייצור רכיבים עד לשלב של טרם הבשלתם כנשק מבצעי ובכך קיצור משך הזמן לכשיוחלט על הצטיידות בעתיד), מאמצים בלתי נילאים לשמור על הגמוניה מצרית בעולם הערבי ומעמד מיוחד בקרב המדינות האסלאמיות ומכאן מעורבות עצמית יזומה די גבוהה בסיכסוך הישראלי - פלסטיני.
מצרים היא גם מדינה אסלאמית אופיינית, בה החוק הוא חוק השאריעה בלבד שאינו ניתן לשינוי ולתיקון מול המודרניזציה הנכנסת תחת השגחה לחיים במצרים. המשכילים שלה הם מראשי המתנגדים לדו-שיח עם ישראל (וכמובן לעצם השלום עימה) ומסתגרים ב'חדרו של הקאדי' בכל הנוגע לה. רבים מן המשכילים הם אפילו משוללי זכות קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון הערבי, והם גם מבית מדרשו של האנטישמיות החדשה (מאז 1967) ברחבי העולם בכלל וברחבי העולם הערבי בפרט.
כיום זה נכון להמשיך את היחסים הקרים עם מצרים (בעיקר בשל הקביעה המצרית לאופן הזה), אך צריך לשמור את מצרים מחוץ למעגל המדינות הקובעות בנושא הסכסוך הפלסטיני. זה מחייב לדבר איתם, להיפגש איתם, להימנע ממשברים חמורים ובכך לוודא שהם נשארים מחוץ למעגל. |
מצרים נמצאת בצומת דרכים קריטית לגורלה
