  
  
  
|
 |
|
||
  חמור או מלאך? |
|||
|
|||
אכן מלחמת יום הכיפורים היתה הונאה מצרית-סורית גדולה, שלא היתה חייבת לקרות. אבל לצערי היא נבעה יותר מחוסר תודעה, העדר תובנה, חוסר עירנות של ההנהגה הישראלית, המדינית, הצבאית והמודיעינית. או לפי הלקסיקון של מנדס הם לקו ב''טמטום ואטימות''. אני הייתי מסתפק באמירה שהם לקו באטימות, עיוורון וקהות חושים. גם המצרים לא שיערו את יחסי הכוחות בהנהגה הישראלית ואת היחסים הרעים ששררו בין שר הביטחון משה דיין והרמטכ''ל דוד דדו אלעזר. דיין הסתייג מהחלטתה של גולדה למנות את דדו לרמטכ''ל אחרי שחיים בר-לב פרש. לפני כן דיין מינה את האיש שלו, אלי זעירא, לראש אמ''ן בניגוד לרצונם של בר-לב ודדו. עד אז היה ברור שתפקיד ראש אמ''ן הוא תפקיד אמון של הרמטכ''ל, ראמ''ן שיכול להרים טלפון לרמטכ''ל או להיכנס חופשי ללשכתו, קומה אחת למטה, ככל שיחפוץ ווככל שיידרש ולהחליף איתו מילים ודיעות. אלא שבמערכת היחסים שבין דדו לזעירא זה לא קרה. היו רק פגישות פורמליות לפי סדר הדיונים. זעירא לא טרח לעדכן את הרמטכ''ל במידע שוטף חשוב וגולמי, כמו שעשה מול דיין. למעשה המתח ביחסיהם היה חמור, והשפיע בסופו של דבר על מה שהתגלגל לנו באוקטובר 1973 והיה חלק מהכישלון המיותר. צריך להזכיר לכולם שמרואן לא היה מקור המודיעין היחיד, והניסיון לבסס עליו את תמונת המצב המודיעינית רק מציגה את דלות הטענה. המודיעין הפך את מרואן למושיע. רוצה לומר, שגם אם היה מרואן סוכן כפול, זה לא הצדיק כלל את הקבעון המודיעיני שהתבסס באמ''ן עוד בטרם התגייס מרואן לשירות המוסד. המודיעין הצבאי פשוט הפגין זלזול באוייב, למרות שהיו לו עוד כמה עשרות מקורות מודיעיניים שדיווחו בעניין מצרים. בהמשך ההודעה אציין כמה עובדות כדי להסביר את ההתרחשות. • חזרה לסוגיית ה''טמטום ואטימות'' שציין מר מנדס - - - דוגמה מובהקת היא קידום מפקדי צבא בכירים והצבתם בתפקידי מודיעין בכירים ברמות ראשי חטיבות מחקר וראשי החייל. זו תופעה שמתרחשת גם בחה''א וחה''י, אלא ששם עיקר המודיעין נאסף לצורך תכנוני המלחמה ומבצעים שוטפים שקשורים גם לאנשי מבצעים, בעוד שאמ''ן אחראי לאומי ג ם על ההערכות המדיניות והתרעות למלחמה. היתה התעלמות מכך שלהיות איש מודיעין זה מקצוע בפני עצמו, ושישנה חובה לעבור הכשרה מקצועית וניסיון מקצועי, והינה הראש שממונה ע''י המערכת חסר כל ידע מקצועי, כדי למלא את תפקידו. זה היה קיים בראשית המדינה וזה קיים גם היום. • סיבה אחרת המשתמעת ממנה היא שראמ''ן כפה את דעת המפקד על פיקודיו. המערכת לא המריצה את אנשיה לנסות ולסתור את הערכת המודיעין שהתגבשה ונשמרה בכתוביה. המערכת תמרצה את אנשיה לחזור ולאשר את הערכת המודיעין שהתגבשה עוד ב-1968 ושעיקריה היו שמצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל בלי שתשקם את כוחה ותצטייד ביכולות הגנה אוירית משופרות ויכולת תקיפה אוירית משמעותית בישראל. ושסוריה לא תצא למלחמה בלי שמצרים גם היא תשתתף בה. ישראל לא היתה אמורה לחכות לפתיחת פיו של מרואן כדי להבין שהיא נכנסת למלחמה. מודיעין לעולם לא היה תלוי רק במקור אחד, גם אם הוכח לאורך כל הדרך שהוא נגיש ואמין ביותר. ולמודיעין היו עשרות [בהכללה, והכוונה למקורות שהיו רלוונטיים במידה כזו ואחרת לנושא שבענייננו] מקורות טובים בכל זמן נתון. כלומר, יש עוד מקורות יומינט, סיגינט וחוזי (בעיקר צילומי אויר). ומצב הכיסוי מול מצרים בסך הכל היה טוב יחסית. חיבור של כל המידע ליצירת תמונת מציאות אחת, בהחלט היתה מובילה להבנה טובה יותר את מה שהתרחש במהלך כל השנה שקדמה למלחמה והיתה נותנת התרעה מתאימה ומספיקה, באופן שישראל לא היתה מופתעת ומכינה את עצמה בחוכמה לאפשרות של מלחמה. ואולי רק בשל כך המלחמה היתה נמנעת לאותה עת. מרואן היה על הקו עם מפעילו דובי בשיחה מפריז כבר ביום רביעי ה-3 לאוקטובר, כשהוא מודיע לו את מילת הקוד ''כימיקלים'', מילת הקוד שמשמעותה התראה לפתיחה מיידית למלחמה. הם קבעו להיפגש ביום שישי בלונדון, לשם הצטרף גם צבי זמיר, שעדיין לא היה משוכנע שמלחמה עומדת לפרוץ. דווקא מרואן דחק בזמיר להתמקד בעניין של 'המלחמה שתפרוץ היום' בסיכוי גבוה ''בזמן שקיעה'' (מרואן לא אמר ''שש בערב'') או במשמעות של עד סוף היום. מרואן לא ידע בינתיים כשהיה בחו''ל שסאדאת הגיע לתיאום עם הסורים, לפי דרישתם, באותו יום רביעי להקדים ולפתוח במלחמה בשעה 14:00, משתי סיבות: (א) שיהיה להם זמן סביר לנצל את ההפתעה שעות היום כדי למכסם את הישגיהם הראשונים עד חשיכה ו-(ב) מסיבה שהם לא רצו שהתחלת המלחמה תתבצע כשהשמש מסנוורת את עיני לוחמיהם. מדובר בתיאום טקטי שלא סתר את ההבנות הראשוניות, כלליות שהושגו בין 2 המדינות עוד מראשית שנת 1973, לפיהן הם יפתחו במלחמה ביחד באותו היום, במהלכו של אותו יום, במשמע, עד שקיעת השמש, בלי שדנו וקיבלו החלטה על שעה ספציפית. אם מרואן היה כפול אז למה דחק בצבי זמיר להבין שהוא מדבר על מלחמה מיידית היום? הרי הוא כבר עשה את מלאכתו אם היה כפול בעצם הודעתו על מלחמה. ואם זמיר מתעקש לתחקרו בעניינים מדיניים-צבאיים שאינם קשורים במלחמה, משמע שמרואן השיג את יעדו ויצא ידי חובה מבחינת שעשה את אשר אמור היה הוא לעשות, ועדיין האוייב לא תפס את גודל הסכנה. האמירה של מנדס כאילו המינוי של הגנרל חסן תוהאמי לראש לשכת הנשיא סאדאת היא העדות שמרואן היה סוכן כפול ממש מוזרה. מה בדיוק הקשר? ב- 28 בספטמבר 1970 תוהאמי מילא תפקיד מרכזי בהעברת השלטון לנשיא מוחמד אנואר סאדאת ובחיסול יריביו הפוליטיים, והוא היה חבר בבית הדין המיוחד שחיסל אותם. ואז בסוף 1970 מינה אותו סאדאת ל'שר המדינה לענייני נשיאות'. כלומר, ראש לשכת הנשיא במעמד שר. בגדול תוהאמי פעל לתפקוד לשכת הנשיאות בצורה יעילה ככל הניתן, להשגת יציבות מעמדו של הנשיא בתוך סביבה שטרם קיבלה את סאדאת כיורש מובן מאליו. יותר משהיה טרוד בענייני מודיעין לעומתי מול ישראל, היה עסוק בשמירת יציבות המשטר ובקידום מדיניות הפנים והחוץ שלו, ובעיקר שליטה על כוחות הבטחון. מרואן לעולם לא טען שסאדאת יפתח במלחמה רק אם ישיג הגנה אווירית רחבה יותר ומטוסי יירוט מתקדמים. זה היה במסמכי האמת שהעביר לישראל, ושתאם מידע ממקורות מודיעיניים אחרים, ועל זה התבססה תפיסת המודיעין הישראלית. הבעיה היא ש''קונספציה'' היא דבר נכון אבל מסוכן וזמני, ואנשים מתמכרים לה ומתקשים לעדכן את דעתם ככל שנכנסות ידיעות חדשות שמאתגרות את הקונספציה הזאת. האדם מנסה להצדיק את קביעתו ע''י בחירת הידיעות שלכאורה תומכות בתפיסתו והוא אפילו מכופף אותן, ככל שצריך, כדי להצדיק את עמדתו. ידיעות אחרות שמאתגרות ושוללות את הקונספציה תידחנה בתירוצים שונים, בבחינת ש''לא יבלבלו לנו את השכל עם האמת''. שום ''איפכא מסתברא'' לא היתה. מחלקת ''איפכא מסתברא'' הוקמה באמ''ן רק כלקח ממלחמת יום הכיפורים. אמ''ן גיבש את התיזה של לא תהיה מלחמה ללא חיזוק יכולות ההגנה האווירית ויכול התקיפה האווירית המצרית עוד בשנת 1968, לפני סאדאת. וזוהי תפיסה שהתקבעה במערכת עד המלחמה, בלי שיהיה אחד שיקרא למערכת הזאת לרדת מהגג. ולהזכירכם, ב-1968 לא היה מרואן, ואפילו לא המוסד קידם את התפיסה הזאת. למוסד לא היתה חטיבת מחקר בכלל, והיא הוקמה רק כחלק מהפקת לקחים של המחדל המודיעיני של 1973. ''הקונספציה'' שמצרים לא תפתח במלחמה ללא יכולות אוויריות ואנטי אוויריות משופרות דווקא היתה תפיסה נכונה, לפחות עד אפריל 1973. אותה תפיסה היתה מבוססת על מידע ועל הערכה, שמצרים לא תפתח במלחמה כשהיא לא מביאה את יכולותיו של הצבא המצרי למקסימום, באופן שיבטיח להם להשיג נצחון מובהק ולהשתלט מחדש על סיני. מסתבר שהיא היתה גם נכונה עד אפריל 1973. באפריל 1973 שינה סאדאת את מדיניותו, בלי להודיע לישראל. כל מה שהוא רצה זה מבצע צבאי עם הצלחה מוגבלת. הוא העריך שהוא לא יוכל לנהל מלחמה לכיבוש כל סיני, גם אם היו לו טילי קרקע-אויר ומטוסים חדשים מתקדמים יותר. לכן סאדאת שינה את האסטרטגיה שלו. הוא רצה לחצות את התעלה במקסימום כוחות ולייצב רצועת כיבוש בעומק 10 ק''מ, ולהתבסס בה. ואם המציאות תאפשר לו להרחיב שליטה מזרחה עד המעברים, מה טוב. הוא לא רצה שלום ולא דיבר שלום, כמו שישנם היום כמה חוקרים שמנסים לומר זאת. כל מה שסאדאת רצה הוא לכבוש שטח ממזרח לתעלת סואץ כמהלך שמשנה את חוקי המשחק המדיניים וכנקודת מוצא להגיע להסכם שיוציא את ישראל מסיני. התובנה של סאדאת שהוא חייב לעשות שלום עם ישראל התגבשה אצלו הרבה יותר מאוחר, רק ב-1978 כשהבין שאין סיכוי שישראל תיסוג מסיני ללא שלום. סאדאת מעולם לא היה צריך להרדים את ישראל, כי ישראל הרדימה את עצמה. אינני מכיר אף מדינה שהיתה מוכרת ידיעות אמת על עצמה לאוייב במה מפורטת כל כך ופוגענית כל כך, ומפקירה את ביטחונה הלאומי, רק כדי להפעיל את מקור המידע בעוד כמה שנים, כדי שיתריע לאוייב, ישראל, על המלחמה. הפגיעה בבטחון מצרים עם העברת המודיעין הזה לישראל הוא לא יסולא בפז והוא היה סיכון ממשי לביטחון מצרים. וכל זה על משהוא עתידי, שיכול היה להיות שגם לא ייצא בכלל לפועל, ובוודאי שהיה פוגע קשות במצרים אם ישראל היתה יוזמת את המתקפה. מה הטעם היה להפעיל סוכן כפול שגם יעיר את הישראלים מהתרדמת בדיוק 3 ימים לפני המלחמה (ורק אצלנו עוד המשיכו לישון) ואח''כ כ-9 שעות לפני המלחמה (אם מתייחסים לשעה 14:00, או 13~ שעות אם מתייחסים לזמן שקיעה)? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| איזה רווח המצרים קיוו להשיג אם הם אכן הפעילו אל מרואן אשרף? |
|||
|
|||
מי נותן לאוייב שלו את כל המידע על עצמו וגם טורח להעיר אותו מהשינה לפני הוא תוקף אותו? אפילו המצרים לא. גם סאדאת העריך שהמודיעין הישראלי מתבסס על עשרות מקורות מידע מאסכולות שונות, וככל שיעניק לישראל מידע רב ואמין על מבנה וסדר כוחות הצבא, תו''ל ופקודות אמת, כך מצרים תחשק את עצמה ותפגע באינטרסים הלאומיים של עצמה ויכולת ההפתעה תיפגע בהכרח. משמעות הדבר שמצרים מאבדת שליטה על בטנה ומפקירה אותה לידי ישראל תוך הוצאת יכולת השליטה של מצרים לשלוט על המהלכים. אין לשכוח שהמצרים חששו שישראל יכולה להפתיע אותם ולתקוף אותה בכל עת, כמו שיכול היה לקרות מספטמבר 1970 אז החל סאדאת להפר את הסכם הפסקת האש ולקרב כוחות הגנה אווירית לתעלת סואץ, לבנות ממערב לתעלה מתקנים צבאיים ולקרב כוחות קרקע באופן קבוע לשם. גם אמירה שסאדאת היה חכם מכולם וידע שישראל לא תתקוף היא אמירה לא רצינית, כי זה לא נכון. אף מנהיג ובעיקר לא סאדאת, היה לוקח סיכון כה גדול על טעות כה גדולה שלו. סאדאת די הופתע שצה''ל לא הגיב. למזלם של המצרים הם לא ידעו שמרואן עובד נגדם בסתר, אבל הם גם לא ידעו שהמודיעין הישראלי פעל נגד עצמו בתפיסות קונספטואליות מגושמות שלא מתרגשות ממידע שסותר את קיומן. פשוט שיחק למצרים מזלם. רוצה לומר, שגם בלי מרואן, סביר שישראל היתה מופתעת. אלא שיתכן שהעדרו של אחד כמו מרואן היה מאתגר יותר את החשיבה הביקורתית של מחקר אמ''ן. אם כי גם זה לא בטוח כלל. למה? כי גם מרואן נתן סימנים במדיניות סאדאת והתריע שבכוונת מצרים וסוריה להיכנס למלחמה נגד ישראל, בכמה פעמים מוקדם יותר. אלה היו התרעות אמת, שהתפוגגו בשל הסחבת בניסיונה של מצרים ליצור עימות בהפתעה ובשל שיקולים פוליטיים בינ''ל. • ''מה שאנשי המוסד לא יודעים, שלקונספציה שלהם יש לסאדאת קונספציה מקבילה: ''סבירות נמוכה למלחמה'' '' - - - - - א. הקונספציה לא היתה של אנשי המוסד אלא של אנשי אמ''ן. להזכירכם בעת ההיא לא היתה בכלל מחלקת/חטיבת מחקר במוסד. ב. הקונספציה היא כינוי להערכת אמ''ן ש''הסבירות למלחמה היא נמוכה''. זה לא סאדאת ש''האכיל'' את ישראל בזה, אלא זו היתה עמדת המודיעין החל מ-1968. ג. הצבא המצרי לא היה מוכן למלחמה לפי הערכת ההנהגה המצרית גם לפני 1970. זו היתה עמדת אמת של מפקדי הצבא. לכן מצרים עשתה מאמצי רכש מקיפים, וערכה כל שנה תרגיל צבאי גדול מאוד של פלישה למזרח התעלה. זו היתה התרעה ברורה וידועה שהמצרים לא ויתרו על פלישה מזרחה במתאר כזה או אחר. ד. אם מצרים רצתה להפתיע את ישראל, אז למה היא נתנה בידי מרואן ידיעה כבר באפריל 1973 שהיא אימצה אסטרטגיה חדשה של תקיפה מוגבלת לצורך הנעת נסיגת ישראל מסיני? ככה מפתיעים? להזכירכם, מצרים וסוריה תכננו התחילה לפתוח במלחמה במאי 1973 אלא שמפגש ניקסון- ברז'נייב לביסוס מדיניות הדטאנט וסאל''ט (הסכמים לפירוק ההדדי של נשק הגרעיני), והודעה של אסד שסוריה עדיין לא מוכנה למלחמה, עצרו להם את התוכנית. מרואן היה מתוסכל מהמשטר במצרים. כאחד שנישא לבתו של הנשיא נאצר בניגוד לרצונו של נאצר, היתה בינהם מתיחות וניכור שפגעו גם במעמדו הצבאי והמקצועי. כבר 1969 הציע מרואן את עצמו לנספח הצבאי של ישראל בלונדון, אבל הלה התעלם ולא טיפל בעניין כנדרש. רק העובדה שמרואן חזר ופנה לשגרירות ושהמידע הגיע במקרה לראש הצומת במוסד שמואל גורן, התאשרה הפגישה הראשונה עם מרואן. קירבתו לסאדאת נוצרה משעמד מרואן לצידו מראשית הדרך, כאשר מעמדו של סאדאת טרם התקבע. בזכות המידע שסיפק מרואן עצר סאדאת את מתנגדיו והפך אותו לאיש אמונו ויועצו המיוחד. יחד עם זאת קירבתו סייעה הרבה למרואן אבל סאדאת לא אחת לגלג ובז לו. מעמדו במצרים של מרואן היה ידוע למוסד ולאמ''ן והרקע שלו נבדק. משהתגייס מרואן כסוכן למוסד הוא סיפק מידע חשוב ורב שחפף בחלקו למידע שהתקבל גם ממקורות אחרים. אבל יכולתו היתה שהצליח להעביר מסמכים אותנטיים ורגישים. ב–24 באוקטובר 1972, שנה לפני המלחמה, החליט סאדאת להגביר את ההכנות למלחמה ולשם כך הוא פיטר את שר ההגנה צאדק; באפריל 1973 הוא מסר מידע כי נשיא סוריה חאפז אל־אסד נפגש בקהיר עם סאדאת ותיאם עמו את מהלכי המלחמה — בפגישתם הוחלט לדחות את המועד ליוני 1973 על רקע שיחות הדטאנט וכדי לקלוט עוד נשק רוסי חדש; אחר כך שוב דיווח כי המועד של יוני נדחה, כדי שמצרים תוכל לקלוט עוד סוללות נ''מ וטילי אוויר-אוויר חדשים (בעיקר עוד סא-3 ו-5) וטילי סקאד שהחלו להיקלט במצרים; ואילו ביולי דיווח שסאדאת הציע לאסד מועד חדש למלחמה בסוף ספטמבר או תחילת אוקטובר. כלומר, ההתרעה למלחמה לא היתה מספר שעות או ''שלושה ימים'' לפני התרחשותה, אלא דיווח עוקב ומתמשך, שהבהיר לישראל שמצרים וסוריה מתכוונות לצאת למלחמה מוגבלת, ורק התאריך, ובוודאי השעה המדוייקת, טרם נקבעו. אז זה סוכן כפול? בשבוע הראשון של אוקטובר 1973 מתרבות הידיעות ממגוון מקורות היומינט וסיגינט על הכנות מצריות וסוריות למלחמה; גם ממצאי פענוח גיחות צילום בצפון ובדרום על הצטברות כוחות אוייב בשטחי הערכות למלחמה. בסוף ספטמבר ממהר חוסיין להודיע לגולדה שמקור מודעיני שלו בדמשק מדווח שסוריה מכינה את צבאה למלחמה בראשית אוקטובר ושהמלחמה תתרחש במקביל להתקפה של מצרים בסיני. במקביל תצפיתנים ודו''חות פענוח תצ''א מראים לכל הפיקוד של צה''ל שמש הוא חריג מתרחש בגבולות. אמ''ן מחברים את ההתרחשות לתרגיל בין־זרועי גדול, ''תחריר 41 '', ואילו את הפעולות הצבאיות בסוריה מסבירים כמהלך הגנתי, הנובע מחששות סוריה מפני התקפה ישראלית. אין שום קמ''ן במחלקת המחקר באמ''ן שיגיד – לברקה תתעוררו, זו מלחמה! הפריסות במצרים ובסוריה היו פריסות שמופנות כלפי ישראל, צמודות לקו הגבול. סוללות הטק''א קודמו גם הן למרחק סביר מהגבול כך שייתן הגנה על מרחב הלחימה הצפוי לאורך הגבול ומעט פנימה אל תוך שטחי השליטה הישראלית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפורה לדוגמה של ידיעה סיגינטית, התרעה קלאסית, |
|||
|
|||
סיפורה לדוגמה של ידיעה סיגינטית, התרעה קלאסית, שמזכירה במפורש שפני המצרים והסורים למלחמה. דוגמה לעיוורון מודיעיני והידבקות לקונספציה למרות שינויים חדים במציאות. אני מציג כאן התפתחותה של ידיעה מרכזית המתריעה על שינוי חד המצב הכוננות בסוריה והדרך בה טופלה ההתרעה באמ''ן, שמשליכה על התנהלותם בשבוע שקדם למלחמה. ב-2 באוקטובר, טילפן יואל בן-פורת מפקד יח' הסיגינט 8200 לאריה שלו, רמ''ח מחקר באמ''ן, והקריא לו מברק מפוענח של השגריר העיראקי בדמשק. למנהליו בבגדאד, בו הבהיר למנהליו בבגדאד שסוריה מכינה עצמה למלחמה בישראל. – ''''הצבא הסורי ערוך בחזית בצורה חסרת תקדים וקצינים סורים מדברים על עימות עם ישראל''. אריה ”צינן'' את יואל באמרו שאין בזה חדש. הידיעה עצמה לא זכתה אפילו להופיע בפרסומי המחקר באותו יום. זמן קצר לפני כן דיווחה השגרירות העיראקית בקהיר על שורה ארוכה של צעדי תגבור צבאיים מצריים. היה ברור לאנשי יחידה 8200 כי העיראקים, שלא היו בסוד המלחמה, מפעילים מאמץ איסופי כדי לדעת ולהבין מדוע נוקטות סוריה ומצרים בהכנות צבאיות חסרות תקדים. החל מ-4 באוקטובר בשעות הערב המאוחרות, מתחילות להגיע ידיעות ממקורות 8200 כי משפחות היועצים והמומחים הרוסים בסוריה ובמצרים עומדות להתפנות למוסקבה, וכי 11 מטוסי תובלה רוסיים הגיעו לצורך הפינוי מסוריה וממצרים. הפינוי נעשה בבהילות מרובה. בערך באותו הזמן החלו ספינות הצי הרוסי לעזוב את נמל אלכסנדריה. השאלה העיקרית הייתה מה הסיבה לכך, מהו ההסבר הנכון לצעדים סובייטים אלו. ב-5 באוקטובר, בלקט מודיעין מידי (אפילו לא בהול), ובדברים שאמר ראש אמ''ן בפני הצמרת המדינית־ביטחונית, הרגיע וקבע אלי זעירא שאין פני המצרים והסורים למלחמה. אלא שבאותו יום התבהרה תמונת ההיערכות המצרית בתעלת סואץ בעקבות פענוח גיחת צילום. הייתה זאת היערכות בעוצמות חסרות תקדים, בעיקר של ארטילריה, כשהכוחות ערוכים לתנועה מזרחה. לא מערבה כמו בתרגילי ''תחריר'' הקודמים, ולא במרחק סביר מערבה מהתעלה, כמו שהתרגילים הקודמים נעשו. למרות זאת, ועוד מידע מודיעיני אחר שתמך בגירסה שמדובר בהכנות לפעולה מבצעית, אמ''ן נשאר בפרשנותו שהסבירות למלחמה נשארת נמוכה. ביום שישי, 5 באוקטובר, בסביבות השעה 00:15 ,ערב יום הכיפורים, נקלט ביחידה 8200 מברק מוצפן משגרירות עיראק במוסקבה בו השגריר העיראקי במוסקבה. יואל הקריא לאלי זעירא את המברק מיד עוד לפני שהופץ, וזו ההודעה: ”נודע לנו ממקורות סובייטים שברית המועצות החליטה לפנות את המומחים שלה מסוריה, ושמטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה. אותם מקורות מסרו כי אפילו משפחות הדיפלומטים הסובייטים החלו להגיע מדמשק. אותם מקורות הוסיפו כי הסורים נימקו את הפינוי בכך שבכוונת סוריה ומצרים לצאת למלחמה נגד ישראל''. בינתיים, הידיעה תורגמה ונשלחה בשעה 17:00, למרכז הדיווח של אמ''ן. באותו זמן כל צמרת מחלקת המחקר בביתה, כמו גם ראש אמ''ן. שעה דרכו הביתה, היו בביתם. בענפים הסורי והמצרי וכן בענף מעצמות, הושארו רמ''דים בתורנות. מרכז הדיווח תוגבר ברס''ן מענף מעצמות. בכל אותה עת בקומה שמתחת למרכז הדיווח של אמ''ן נמצא הרמטכ''ל במשרדו. הוא יהיה שם עד תשע בערב. כאשר ייסע לביתו הוא יחשוב לתומו כי עשה הכול בהתאם לתמונת המודיעין שבידו. ואין לו צל של מושג על הידיעה שטופלה בקומה מעליו במשך כל אותו היום. עד השעה 21:00 ביום שישי נמצא הרמטכ''ל דדו במשרדו. זעירא הלך לביתו לפני כן, בסביבות 17:00. לפי כמה עדויות, הוא קיבל את הידיעה הטלפונית ממפקד יחידה 8200 בסביבות 16:15 .זה היה ערב מתוח, הכול תלוי על חוט השערה, וזעירא לא טרח אפילו להיכנס ללשכת הרמטכ''ל בדרכו הביתה, בירידתו במדרגות מהקומה השלישית ובעוברו בקומה השניה, שם לשכת הרמטכ''ל, כדי להחליף מילים עם דדו, לשתף אותו בדאגות, לתת לו את המודיעין הכי עדכני עם כל הלבטים, השאלות והמשמעויות. צריך לזכור, הממשלה הסמיכה את הרמטכ''ל ושר הביטחון לגייס מילואים לכוננות ג' לפי שיקול דעתם. דדו ודיין החליטו לגייס את מילואים רק בבוקר יום שבת, כ-14 שעות אחר כך. זה סיפור מתסכל של ידיעה מכריעה שנתקעה יותר מיממה באמ''ן, בלי שדדו אלעזר בכלל יודע על הדרמה שמתרחשת באמ''ן באותה עת. זו ידיעה שהתעכבה לשווא בשל הקושי של בכירי אמ''ן להתמודד עם תסמיני הקונספציה שפיתחו. זו ידיעת מודיעין חשובה מהמעלה הראשונה שעוכבה לשווא וביטאה ערפל ומבוכה מודיעיניים. למרות שהרמטכ''ל לא עודכן בידיעה זו מלכתחילה, הוא הבין מהמתרחש בשטח שהולך ומתהווה מצב קיצון שעלול להתפתח מתי שהוא למלחמה, הוא החליט לקראת צוהרי יום שישי על כוננות עליונה והורה על שורה של צעדים שתכליתם לתגבר את כוחות הצבא הסדיר ברמת הגולן ובחזית התעלה. צעדים אלו לא כללו גיוס מילואים. הערכת הרמטכ''ל הייתה שהסבירות למלחמה כוללת, עדיין נמוכה — כהערכת אמ''ן — אך הספקות קיננו בו והוא ראה באמצעי הכוננות הגבוהים שנקט משום ”מקדם ביטחון גבוה'' לכל מקרה הנחה של דדו היתה כי אם יחליטו הערבים לצאת למלחמה כוללת, המודיעין יספק לו אינדיקציות על כך בעוד מועד. ערב יום הכיפורים מגיע, המתח בשיאו. עדיין אין למודיעין הסבר לסיבה לפינוי משפחות היועצים, רק סברות כרס. ראש המוסד, צבי זמיר, מגיע מאוחר ביום שישי לפגישה בלונדון עם אשרף מרואן שכבר דיווח למפעילו יומיים קודם על המלחמה הצפויה. על פי התכנון של המוסד, תוצאות הפגישה היו אמורות להיות מדווחות ארצה לקראת חצות, בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר. בפועל הדיווח הגיע רק הסביבות 05:00 בבוקר יום השבת.והשאר היסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אחרית דבר, |
|||
|
|||
אשרף מרואן ''העניק שרותים'' למוסד עד 1998 (ולא עד ל-1978). בהמשך כשצבר הון מעסקיו באירופה ויתר על תגמולים ועבד חינם. אבל תדירות ואיכות דיווחיו הלכו ואיבדו מערכיותם משום שחי רוב זמנו באירופה, ונגישותו למידע ערכי בעת שלטון מובראק הלכה והתרופפה. לכאורה מרואן נשכח ונעלם לחייו הפרטיים, אבל הויכוח הקשה בין אמ''ן למוסד המשיך לבעבע. ב-2002 החליט אלי זעירא לנסות ולהגן על כשלונו הקולוסאלי ב-1973, מעבר לשאלת אמינותו של מרואן, ולהטילו על כתפי צבי זמיר והמוסד, כאילו תמונת המודיעין נבנתה רק לפי מוצא פיו של מרואן, ומודיעין נוסף – יוק. הוא חשף את שמו של ''המלאך''/''בבל''/''שעת נעילה'' [ועוד כמה כינויים שליוו את מרואן במוסד ובאמ''ן] כדי לטהר כאילו את עצמו, כאילו שזמיר והמוסד הפילו אותו בפח. זה הוביל לגמה פרסומים בעיתונות הבינ''ל וספרים שכתבו כמה כתבי בטחון ומודיעין זריזים. יותר מאוחר יצא גם סיפרו ב-2004. זה עשה רעש גדול בישראל ובמצרים, וכעבור זמן קצר הכל נרגע. לקח למובראק 3 שנים עד שהחליט, באוירה שקטה ומרדימה, שהגיע הרגע לחסל את אשרף מרואן. השאלה למה? האם כי רצה לנקום בו על שבגד? או שמא חשש שהוא מתכוון לספר את האמת, ורצה למנוע את ההשפלה? אני חושב, שאם מרואן היה מספר סיפור, אמיתי לפי הדוברים המצריים עצמם, לפיה מצרים ניהלה הונאה אסטרטגית נגד ישראל, אף מצרי לא היה מתנגד שהוא יפרסם את הסיפור. אפילו לא מובארק. אולי הם אפילו היו מתגאים בו. נדמה לי שסביר יותר הוא שהחיסול בא למנוע בושה והשפלה לאומיים. גם אם מי מהדוברים היום חשב ב-1973 כי מדובר בסוכן כפול שמספק 'ידיעות זהב', מה היתה הבעיה לקבל את הידיעות ולבדוק אמינותן אל מול שלל הדיווחים האחרים ממקורות יומינט וסיגינט, ועדיין להמשיך ולחשוד בכוונותיו? מודיעין לא יכול להיבנות על מקור אחד אבל תירוץ לכישלון – כן. וכן, היו עוד מקורות מוסד במצרים שדיווחו על כוננויות וכוונות לצאת למלחמה. וויקיפדיה: ''הצמרת המדינית-ביטחונית לא תלו תקווה במרואן שיתן להם התרעה למלחמה. היה ברור לכולם כי הם יקבלו התרעה על כוונת המצרים לפתוח באש מאמצעי האיסוף המיוחדים של אמ''ן שישבו על חלק מקווי התקשורת האסטרטגית של המצרים. כיוון שראש אמ''ן לא הפעיל את האמצעים האלה ערב המלחמה אך נתן למקבלי ההחלטות להבין שהם פועלים ואינם מניבים התרעה, גולדה וחבריה העריכו, עד שהגיעה ההתרעה שהעביר זמיר מלונדון, כי מלחמה לא צפויה לפרוץ בטווח הזמן המידי. פרדוקסלית, על כן, דווקא העובדה שמרואן היה זה שהתרעתו הצילה את ישראל מהפתעה מוחלטת, הפכה אותו לגורם שבעיני רבים היה סוכן כפול שנועד מלכתחילה להונות את ישראל.''. ממליץ לא להיתלות באמירות בדיעבד של אנשים כבסיוני או כל בכיר בענייני בטחון ואסטרטגיה שתפקידם לשמור על הגאווה הלאומית שנפגעה. להלן הערותי הקודמות לפוסטים של מנדס מהעבר: תגובה 168596 דיברי אלי זעירא דיברי צבי זמיר | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי