  
  
  
|
 |
|
||
  הכל פוליטיקה |
|||
|
|||
''האנשים שלך מדביקים, ושלי לא מדביקים''. לכם מותר לקבץ ''40,000'' [מה קרה ל-0 נוסף שנגרע מהמחשבון שלכם?] מפגינים בבלפור, למלא את בתי הקפה בתל אביב, בפנים ובחוץ, ול-40,000 ברסלבים אסור לעלות לקיברו של רבם? ולא שאני מתלהב מהחסידים לסוגיהם, אבל מה היתרון של ''הבלופר'' מבאר שבע על זה של ''הבלופר'' מבלפור? אינני מתלהב ממנהגי העליה לקבר בכלל, שאינן מצווה מדאורייתא, אלא נוהג שהחל להתמסד מסוף בית שני. אבל חברה שחיה על עליה לקברי אבותיה אחת לשנה – הרצל, בן גוריון ועוד כמה, ולקיים שם טקסים, לא יכולה להטיף מוסר מתייסר לכמה חסידי ברסלב. ואני יודע על כמה ''חילונים'' שרואים גם הם בעלייה לקיברו של הברסלב מעשה של ניקוי נפש, התחדשות ותחזקות. ואינני רוצה לשפוט אף אחד מהם מבחינה פסיכולוגית, לא את מתגודדי בלפור ולא את מתגודדי אומן. ומה הטיעון 'המושכל' מר אליעז – ש''היהדות'' שלהם שונה מדת ישראל? ואני חשבתי שדת ישראל ויהדות הם שמות נרדפים, נרדפים לא רק על ידי הגויים..... והינה גם מר אליעז רודף ורודה בם. שהרי לפי תפיסה מוזרה זו, נכון לטעון שדת ישראל של הנביאים אינה דתו של משה, ודת ישראל של תקופת המשנה והתלמוד אינה כדת ישראל של הנביאים. כך גם ההלכות של רבני ימי הביניים כמו הרמב''ם, הרמב''ן ויוסף קארו , רבנים כולם, הוסיפו נדבך נוסף לדת ישראל היא היהדות. כלומר, ישנו חוט מרכזי, ליבת האמונה והקיום הלאומי, שמקשר לאורך ההיסטוריה ובכל תקופה ותקופה נוספה להם עלי כותרת חדשים, המעטרים ומרחיבים את דת ישראל. כמו שעם ישראל התגבש, לאורך כל ההיסטוריה של 3800 השנים האחרונות, כך התעצבה האמונה שהפיכה בו חיים, ליכדה אותו ועיצבה את דמותו. בטוח שאם משה רבנו היה מופיע היום, הוא היה מופתע פעמיים - ממנהגי האמונה שנספחו ליהדות ומהעובדה שהקאנון הבסיסי של האמונה הזאת אותה עיצב, היא עדיין עשרת הדברות שגיבש, ושעומדות לנגד עיניו של כל יהודי גם היום כ-3300 שנים אח''כ, ולמעשה מהוות אבן יסוד של המוסר והמשפט הנהוג בעמי המערב [הנוצרים] ובעמי ערב [המוסלמים]. מנהגי ההפגנות בישראל ---------------------- העליה לרגל לבלפור מותרת פתאום. ההפגנות בבלפור גם הן הסיבה להתפשטות הקורונה בישראל. ולאו דווקא בגלל שהאחד מדביק שם את האחר [ובודאי שיש הדבקות, אלא שהנתונים לא מתפרסמים ע''י משרד הבריאות], אלא שהאישור לקיומן, כולל הוראות חורגות מיוחדות מטעם הפרקליטות וביהמ''ש העליון, מכשירים את שרץ ההפגנות נגד נתניהו – דגל חופש ההפגנה מונף פתאום לראש רשימת הערכים של הדמוקרטיה [בשעה שאהרון ברק אסר ב-1992 על הפגנות שם, ואישר הפגנה אחת סימלית ומרוחקת ברחוב צדדי, מוגבלת בזמן, ווליום ובכמות מפגינים], מעל לחופש הפרט וזכותו שהמדינה תגן עליו מפני מגפות, הפרעות יומיומיות חוזרות, חופש התנועה וכו'. ניכר המערכת המשפט ואכיפת הדין עושה כל תעלול כדי להכשיר את עקיפת הדין למען אינטרס משותף שלהן. מנהגי העליה לרגל כל עוד עם ישראל ישב כולו על אדמתו, היו עם ישראל עולים 3 פעמים בשנה להר הבית, ולא היו נדרשים הם לרב. ''עשה לך רב'' התפתח בסוף בית שני, עוד לפני החורבן כשכמעט חצי מהיהודים כבר גרו בגולה והעליה לרגל היתה קשה לרוב יהודי הגלות. היו יהודים שהצליחו לעלות פעם אחת בחייהם ויצאו ידי חובה. לאחר חורבן המקדש השני, כצורך לשמירת חברותא, כתחליף לאיבוד השליטה במולדת וכמנוף לשמירת זהות לאומית מלכדת, הגנה מהסביבה וקשר עם קהילות יהודיות אחרות, התרחב תפקידו של הרב מעבר לעניין הדתי. מקומו של הרב בחיים היהודיים מוזכר כבר במסכת אבות, המאה ה-2 לפנה''ס, שם נאמר בשם רבי יהושע בן פרחיה: ''עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות'' (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו'). פונקציית הרב התפתחה לראשונה בגלות בבל, משם יובאה לארץ ישראל ויצאה לגלויות היהודים החדשות האסיה הקטנה, קפריסין, רומא, מצרים, טריפולי.... כשלוש מאות שנים בטרם החורבן. בעברית ישראלית מודרנית קוראים לזה ''עשה לך מורה דרך פוליטי'' ותצביע לו בבחירות לכנסת. בכל מקרה, הרב, מנהיג הקהילה הוא המצאה יהודית מקורית וחיונית שהוכיחה את עצמה, מותאמת למצבו הייחודי של עם ישראל בהיסטוריה, וזו שאיפשרה את שמירת הזהות הדתית-לאומית של היהודים בתפוצות. יחד עם זאת, נכון לומר שהיהדות לא טיפחה את בתי העלמין וקברי הרבנים למקומות עליה לרגל עיתיים. להיפך, העליה לרגל לקבר קדוש או בן משפחה היתה מוגבלת, והמנהג לעלות לקבר ב-30 ואחר כך בשנה [ויש הסופרים 11 חודשים] התפתח רק לפני כ-1000 שנים. הרמב''ם לא התלהב ממנהג העליה לקבר, אבל השלים איתו. לכן צריך להפריד בין תפקידו של רב בישראל במהלך חייו ובין המנהג של עלייה לקיברו, שהוא עניין אמוני השונה באופיו בין קהילות דתיות וחילוניות שונות. בישראל התפתח מנהג חדש, עלייה כפולה לרגל, או עלייה בשתי רגליים - יש מנהיגים שמציינים להם את מותם פעמיים בשנה, בתאריך העברי ובתאריך הלועזי, כצורך קמאי לנצל זאת פוליטית עד תום, בחוסר תום. בקיצור, צריך להחזיר את השפיות לחברה ולאסור כינוסים המוניים, בחוץ או בפנים, בבלפור או באומן, עד יעבור זעם הקורונה. ולאחר מכן, שיעלה כל יהודי לכל קבר או אתר שהוא רוצה, ובלבד שלא יעשה זאת מכספי הציבור. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי