  
  
  
|
 |
|
||
  כותרת הברושור של החותמים משקרת |
|||
|
|||
מי קבע שהעם החליט שלום? הרי אם החותמים חושבים שהממשלה הזאת לא חותרת לשלום, הרי הם צריכים לעטון ש''העם לא חותר לשלום!'' ולכן העם לא הצביע לעבודה ולמר''צ, ובכך חיבל קשות בשלום שהם בטח היו מביאים עלינו! ראשית, ישראל לא מצפה לוויתורים כלשהם מצד אבו מזן, בלי קשר לכמה מאות חתימות של אנשי שמאל. אבו מאזן, הדמגוג המתון ביותר במחנה הפלסטיני כבר הודיע שהוא לא יכול ולא רוצה למלא את המצופה מהצד הפלסטיני כדי להגיע להסכם. ואני כלל לא מדבר על שלום, כי זה יעד רחוק הרבה יותר בשביל הפלסטינים. שנית, אני בספק אם הרוב המוחלט בצד הפלסטיני מבקש שלום. הוויכוח הוא גם על זה. הפלסטינים רוצים לדחוק ככל הניתן את ישראל לגבולות 67' ואז לפגוע בהרכב הדמוגרפי בתוך ישראל באמצעות נשק ''זכות השיבה''. פשוט צריך לשמוע אותם. לכן אבו מאזן לא יכול לקבל את דרישת נתניהו להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי לצד המדינה הפלסטטינית שהיא תהיה מדינת העם הפלסטיני, בהנחה שזה קיים. לכן הטענה כאילו מדובר רק על מחיר השלום היא טענה מוטעת ומסוכנת שאם ישראל תקבלה היא תסלול במו ידיה את סופה. הסעיף הראשון:- מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ''על בסיס גבולות 67' בתיקוני גבול הדדיים ומוסכמים'', הוא סעיף מוטעה. הפלסטינים עומדים על נסיגה ישראלית מלאה לגבולות 67' שרק לאחר מימוש ההסכם ישראל תוכל להציע שינויים הדדיים שתחפוץ, כאשר הפלסטינים כמובן לא מתחייבים לקבל. לכן הצגת הדברים בצורה ששלמה גזית מציג מטעה. להזכיר לכולם, בהחלטת או''ם 242 ישראל לא נדרשת לנסיגה מכל השטחים! חבל שמנהיגינו שכחו זאת. לכן, צריך לחזור ולהסתמך על ההחלטה הזאת ולא לתרץ את הנסיגה מ-92% או 95% מהשטח בצורך להשאיר את ההתנחלויות. ההחלטה מדברת על 'נסיגה משטחים' בכוונה תחילה, ולכן אסור שישראל תיסוג בכל מקרה לגבולות הפסקת האש הלא-מוכרים של 1948. השטח שיסופח לישראל צריך לכלול את מקסימום היהודים ומינימום הערבים, תוך שיראל מפנה את ההתנחלויות המבודדות בעומק יהודה ושומרון. קו הגבול שייקבע יצטרך להיות בעל מתאר נוח ככל האפשר וללא מובלעות ופיתולים המתחשבים בכל בית ערבי או יהודי. הסעיף השני: – סידורי הביטחון. אם שלמה גזית מדבר על הצורך לגלות גמישות בשטח, משמע הדבר שלישראל לא תהיה נגישות של ממש בבקעת הירדן וזו תהיה פתוחה לכניסת כל לוחם טרור אסלאמי מכל העולם שיבואו ויצטרפו לכוחות הפלסטינים שימשיכו בהפעלת טרור נגד ישראל לאחר הנסיגה. הסיכונים חמורים מדי לבטחונה ולקיומה של ישראל ויאלצו אותה לצאת למלחמה חדשה ולכבוש מחדש את כל יו''ש תוך פגיעה מאסיבית בטרוריסטים ובתשתיותיהם, ומכאן גם באוכלוסיה האזרחית שבתוכה פועלים הטרוריסטים. הסעיף השלישי: - אין תקדים שיש עיר בירה אחת לשתי מדינות, ובטח לא במצב בו שתי המדינות זאבות זו לזו. ישראל צריכה לממש את ריבונותה על כל ירושלים, כולל מזרח העיר. הפלסטינים יקבלו את השכונות בפריפריה שסופחו בעבר לירושלים. מצידי שיקבעו את אבו דיס כבירתם ויקראו לה אל-קודס. בכל מקרה השליטה הריבונית על הר הבית תהיה של ממשלת ישראל, כמו היום, ותינתן למוסלמים זכות פולחן כדינם בתיאום עם האינסטנציה הדתית האסלאמית הבכירה שם. צודק גזית בפרשנותו לגבי הסעיף השביעי. אבו מאזן והפת'ח אינם יכולים להתחייב בשם כל הפלסטינים, ולכן לא יהיה שום ערך לחתימתם. לא רק הפלסטינים בחו''ל, אלא בעיקר הפלסטינים ביו''ש ובעזה, ובעיקר ארגוני הטרור, כולל של הפת'ח. מכאן, למה בכלל להתקשקש איתם על הסכמי שלום? למה לא לסגת חד-צדדית לגבולות חדשים במתאר החלטת או''ם 242 ולזרוק את המפתחות, בערך כמו שעשינו בעזה (רק ביו''ש נספח כ-10% מהשטח). אם הפלסטינים ימשיכו במלחמה, אז נכה בהם, לא כמו שאנחנו מכים בעזה, אלא כמו שהאמריקאים הכו בעיראק ובאפגניסטאן. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי