  
  
  
|
 |
|
||
  אני לא מקנא באמריקה |
|||
|
|||
אני לא מקנא במי שקוראת לעצמה מעצמת-על (אמריקה) חסרת מדיניות ברורה, שרוב העולם מפנה לה עורף, שנגררת אחר הפוליטיקלי-קורקט ומנוּוטת ע''י מנהיג זר (פוטין) שדוחק את עצמו לתוך המשבר כדי להגן על האינטרסים שלו תוך שהוא מנווט את אמריקה לפינה. אני לא מקנא באמריקה שהויכוחים הפנימיים בה היו סוערים על סף האלימות, כאשר ארגוני שמאל קיצוניים יוצאים לרחובות ומשמעים סיסמאות מזוויעות. אני לא מקנא באמריקה שהנשיא שלה פועל ב''שלוף'' לאחר שמופעל עליו לחץ קל. 13 פעמים אסד השתמש בחומרי לחימה כימיים נגד אזרחים ואובמה החליט ש''אין הוכחות מספיקות'' למרות שהובאו לפניו עדויות ומידע קונקרטי, שבמשך שנה שלמה, שאנשיו של אסד שיגרו את החל''כ. אבל אובמה התעלם ודחה לחצים, כי הוא לא רצה להתערב למרות הכל. אבל כשהיתה תקלה בפעולה השגרתית לחיסול אזרחים ו-1400 אזרחים נרצחו, אז אובמה נשבר והודיע שהוא הולך לתקוף. אם אובמה רצה לתקוף אז למה הוא צריך קונצנזוס שלא נדרש ע''פ החוק? שהרי לא מדובר במלחמה (כטענת שלמה גזית), אלא ב''התקפה חד-פעמית ומוגבלת'', כהבטחת ג'ון קרי. אני למשל לא מצפה מנתניהו שיבוא לציבור ויבקש קונצנזוס לתקיפת מכלול תעשיית הגרעין באיראן. אני מצפה מנתניהו, אם החליט לתקוף, שיתקוף בהפתעה, ישמיד את המטרות ורק אחר כך יבוא לתת דין וחשבון לציבור. אולמרט ב-2007 תקף מתקן גרעין בסוריה למרות הסתייגותה של אמריקה ודבר לא דלף החוצה. גם שום דיון ציבורי לא התנהל לפני או אחרי התקיפה, שפורמלית לא הוכרזה. ישנם מהלכים צבאיים קצרים שעיקר ייחודם והצלחתם הוא בהיותם בהפתעה, מיידיים וקצרים בזמן, ואחד כזה הוא התקיפה האופציונלית האמריקאית בסוריה. הרי מה קרה מאז הכריז אובמה שהוא מתכוון לתקוף בסוריה? הסורים נערכו למגננה, פיזרו את החומרים הכימיים לפחות ב-50 מקומות מסתור חדשים (חלקם בתוך ערים) וחלקם הועבר לעיראק. גם פרנקלין דלאנו רוזוולט לא הלך לעם ולא ביצע סקרים בטרם החליט להכניס את אמריקה למלחמת העולם השנייה. וזו היתה מלחמה של קצת יותר מ-4 שנים עבור אמריקה. אם כן למה לא נערך דיון ציבורי של גלריית פוליטיקאים ואנשי ציבור? כי במקרים כאלה לא צריך את ה''משקל הרב של דעת הקהל'', אלא צריכים הכרעה חדה והפעלת כל מנגנוני הממשל בסינכרוניזציה להוצאת לפועל. אני לא מקנא באמריקה שהנשיא שלה ושר החוץ שלה אומרים דברים הפוכים בהפרשים של 20 דק'. אם הדברים היו מתוכננים לאורך ציר פעולה שבמבט לאחור אפשר היה לראות רצף לוגי כלשהוא, הרי שמהלכיהם הראו זיגזוג לעצמו ובינהם ופרצופו של ג'ון קרי אמר הכל. ובינתיים אובמה נתן זמן לפוטין לכלכל את דרכו, להתייצב איתן לצד בשאר אסד וליישר איתו קו אסטרטגי אחד, לשחק את המתווך והממתן, תוך שהוא מרחיב את מעורבות רוסיה בתוך סוריה וזוכה מחדש לנמל-בית בים התיכון, נמל שהיה חסר לרוסיה מאז נפילת הגוש המזרחי. אמריקה דחקה את עצמה בפיתוליה לאחור, נותנת לסורים לפזר את 10 טונות החומר הכימי שלהם ב-50 מתקנים שונים. הבוקר אנחנו שומעים שחלק מהחומר הכימי כבר עשה דרכו לעיראק (כזכור צדאם חוסיין העביר גם הוא את חומרי הלחימה הכימיים שלו ואת חומרי הגרעין לסוריה רגע לפני שהאמריקאים פלשו לעיראק). עכשיו פוטין סונט באובמה במאמר ראשי ב''ניו יורק טיימס'' http://www.nytimes.com/2013/09/12/opinion/putin-plea... וטוען שאובמה הסכים לקבל את ההצעה הרוסית והתחייב בכל מקרה לא לתקוף בסוריה. כלומר, גם אם יוכח שנשאר חומר לחימה כימי בידי אסד, לא תוכל ארה''ב לתקוף בסוריה. האם זוהי היתה כוונתו של אובמה ועל זה הוא שיבשב כה-וכה? פעם היו אומרים באמריקנית If you have to shoot shoot, don’t talk”'' , אז נכון אובמה יודע לדבר יפה וגם זה רק אם הכל רשום לו בטלפרומפטר, אבל לירות? אם היתה בכוונת אמריקה להעביר את מרכז הכובד של פעילותה הגלובלית לדרום מזרח אסיה, שם יש סכסוך גדול מרכזי של סין עם יתר המדינות במרחב על ריבונות וזכויות באוקיאנוס ההודו-סיני, הרי שעכשיו, בסיוע רשלנותו של אובמה, הצליחו סין ורוסיה לעורר מחדש את המתיחות הבין גושית גם במזרח הים התיכון כחלק מתיאומן הגלובלי להאבק בדומיננטיות האמריקאית במזרח התיכון ובדרום מזרח אסיה. כל מה שצריך היה פוטין לעשות הוא לשלוח מכתב תודה לאובמה. והוא עשה זאת ב''ניו יורק טיימס'' ספינת הדגל של השמאל האמריקאי. שלמה גזית מקנא באמריקה בעצם בתהליך הדיונים בבתי הקונגרס שם. נכון שהיה מרתק לשמוע את הדיונים שחלקם שודרו בשידור חי, אבל התהליך הזה קיים בשל שיטת המשטר הנשיאותית באמריקה. בישראל מתקיימת שיטת ממשל פרלמנטרית ייצוגית ובמשטרים כאלה לא נוהגים לתחקר ראשי ממשלה ושרי חוץ וביטחון, בטח לא בטרם מבצע. מה עוד שאובמה התנדב להביא את הסוגיה לדיון כי לא היה שלם עם החלטתו הנמהרת לתקוף מיד. גזית מתעלם מהפוליטיקה שרצה ברחובות, שם השמאל הקיצוני הגיב באלימות כנגד שמץ אפשרות של אלימות אמריקאית כלפי סוריה. לדעתי אובמה שיבשב שוב ושוב משום שזכר שהוא נציג השמאל הראדיקלי בארה''ב, משום שהוא זכר שהוא קיבל פרס נובל לשלום על כלום, והמעמד הזה כאילו מחייב אותו. הצורך שלו להגיב על הקורה בסוריה היה בניגוד לתפיסת עולמו והוא נגרר לשם בלחץ העיתונות וחלק מהקואליציה שלו. ומרגע שנכנס בתחילת אוגוסט הוא חיפש אחראי גדול שיעצור אותו. והוא מצא בפוטין מושיע, למרות שהנ''ל מהתל בו ובונה לטווח ארוך קואליציה אנטי-אמריקאית שתחבור את אסיה ממזרחה למערבה. מעניין שדווקא הקואליציה הזאת נאלצת להפגין כאילו רוח של שלום ופיוס עולמי הזרים לה, כדי לבשם את אובמה באו-דה-קולון החביב עליו, עד שייאבד את דעתו. אני לא מקנא באמריקה בה הנשיא מאמין ליו''ר המטה של הכוחות המשולבים שאפשר לחכות חודש תמים עם התקיפה וזה משיב לו כי מאום לא ישתנה. הנשיא היה חייב לפטר יו''ר מטה של הכוחות המשולבים שעונה לו כך ולו מן הטעם שאין הגיון ודימיון בראשו. אני לא מקנא באמריקה על היסוסיה. ואם היא מהססת משום ש''איננה יודעת מה נועדה התקיפה בסוריה להשיג'' אז שלא יכריז אובמה שהוא הולך ךתקוף בסוריה. שיחשוב טוב קודם ולא אחרי! הגיע הזמן שארה''ב תפסיק לשחק את המושיע של העולם דבר שגורם לה להילחם בכל יום ויום מאז היא נוסדה. מתוך מצב זה אני לא משוכנע שקביעתו הנחרצת של שלמה גזית לגבי איראן נכונה. זה שגזית רואה את ההבדל בין הדברים אינו בהכרח מבטיח שגם אובמה רואה זאת כך. מאחר שהעניין האיראני רגיש הרבה יותר וקריטי הרבה יותר לישראל (למדינות הערביות הסוניות במזרח התיכון, לאירופה ולארה''ב), ראוי שיראל תכין את האופציה לתקיפה עצמאית באיראן. במקביל ישראל צריכה ללחוץ על אובמה ליישר קו איתה לגבי ה''קו האדום'' שעליו הכריז נתניהו, וגם שאובמה יכין את בתי הקונגרס בצורה רלוונטית לאפשרות שארה''ב תתקוף בהפתעה בלי כל המשחקים של בקשת רוב מקדים לתקיפה. הגיעה הזמן לא לתת לאובר-דמוקרטיה לפגוע קשות בדמוקרטיה עצמה. גזית טועה, תקיפה אמריקאית מיידית וקצרה, הגם שלא היתה משיגה הרבה לא היתה יוצרת תסבוכת בה אמריקה נמצאת עכשיו וכמובן שתקיפה כזאת לא היתה משפיעה כלל על תקיפה עתידית באיראן. דווקא ההסתבכות של אובמה יוצרת זיקה לאיראן, שכן איראן נכנסת לקואליציה עם רוסיה וסין להגנת סוריה, ומכאן שכל תקיפה בסוריה מעתה ואילך תהיה לה משמעות מדינית לגבי התקיפה האפשרית באיראן. כבר עכשיו שומעים שוב קולות שאיראן רוצה להכניס לפיקוח האו''ם (שהיא כבר נמצאת בו אבל לא משתפת איתו פעולה) גם את ישראל כחלק מהעסקה הכוללת שהסתבכה בשל אי תפקודו הראוי של אובמה. אני גם טוען שעניינה של ארה''ב במפרץ הפרסי הולך ויורד ככל שינן ארצות אחרות שמטפסות להובלת יצרנית הנפט והגז ובינהם ארה''ב עצמה ורוסיה. יחד עם זאת סביר שארה''ב לא תזנח את בסיסיה בחצי האי הערבי, גם אם לא היתה נוצרת מתיחות חדשה עם אופק ארוך באזור, וזאת משיקולים אסטרטגיים גלובליים. העברת המשקל לדרום מזרח אסיה מותירה את הבסיס בחצי האי ערבי בחשיבותה לזמן ארוך קדימה. אני מקווה שישראל למדה משהו מהמשבר הסורי הנוכחי ומתיפקודו הלקוי של ממשל אובמה, וזאת במטרה להשכיל ולתקן את דרכיה שלה. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי