  
  
  
|
 |
|
||
  עוד הערות לשלמה גזית |
|||
|
|||
אינני מקבל את קביעתו של שלמה גזית שטוען שאין לנו זכות מדינית-משפטית לקבוע 'עובדות חד-צדדיות ובכוח'. שהרי אם היה מאמין לעצמו הוא לא היה תומך בנסיגה חד-צדדית של ישראל מעזה ובפינוי מתיישביה היהודים בכוח. הרי עקרון המשפט והצדק אינו פועל לכיוון אחד בלבד, אלא הוא אוניברסלי. להזכיר לגזית שכמעט כל המדינות שהוקמו עד שנות ה-70 קבעו את גבולותיהן בצורה חד-צדדית ובכוח, ובחלקן מתקיימים סכסוכים אתניים בעצימות נמוכה או למעלה ממנה (קפריסין יוונית - תורכית, תאילנד-בורמה, סין-טיבט, הודו-פקיסטאן, מצרים – לוב, מצרים – אתיופיה, סוריה – תורכיה, סוריה – לבנון, תורכיה – עיראק, עיראק – איראן, עיראק – כווית, תימן-ערב הסעודית, מרוקו-מאוריטניה ועוד עשרות מקומות). כמובן שלא ציינתי גם סכסוכים תוך-מדינתיים שקיימים אפילו באירופה הצדקנית. עמדתי היא שהחוק והצדק עומדים לצד ישראל. הפוליטיקה עומדת נגדה. ברור לי שהפלסטינים וכמה משמאלנינו יאמרו לי שהצדק שלי הוא סובייקטיבי, ועד כמה שזה לא מפתיע שהצדק שלהם הוא האחד ויחיד האובייקטיבי. מכאן, מאחר שאנחנו חברה דמוקרטית וחופשית צריך להניח לממשלה המכהנת לקבוע את מדיניותה בכלים הדמוקרטיים הקיימים בישראל. אני אפילו מוכן שממשלת ישראל תהיה טיפשה מספיק כדי לשקר את עצמה ולבצע נסיגה מלאה לגבולות 67' בשם השלום-חלום (גם אם פתרון זה יגדיל את יכולת ההרג של הפלסטינים באזרחי ישראל). אבל באותה מידה אני מצפה מהשמאלני הקיצוני שיפסיק לשחק את הטימטום של ''סרבן מצפון'' ויסכים לכל פתרון מקסימליסטי וכוחני של ממשלה ישראלית ימנית, גם אם הוא חושב שהימנים טועים. הטענה שגבולות הפסקת האש של 1949 הם הגבולות המוכרים והלגיטימיים של ישראל היא טענה שיקרית. עובדה שמדינות העולם לא הכירו מעולם בירושלים המערבית כשטח ישראלי ריבוני לגיטימי ומסרבות עד היום להקים שם את שגרירויותיהן (רק מספר מועט של מדינות בחלק מהזמן העבירו את שגרירויותיהן לירושלים). הדבר לא מנע ממנהיגיהן לבקר בישראל ולהתארח בבית נשיא המדינה ובבית ראש הממשלה. כלומר, אנחנו נחשפים לצביעות ולדו-פרצופיות של העולם שמשחקים לשני הכיוונים, בהתאם לאינטרס. מכאן שישראל יכולה לספח חוקית את הגולן ומזרח ירושלים, ויכולות מדינות אחרות לא להכיר בסיפוחים האלה דה-יורה, גם אם דה-פאקטו זה דופק כהילכתו (שהרי המדינות לא הכירו בכיבוש ירושלים המערבית, אבל הכירו בכל שאר מה שישראל כבשה בפרק הזמן שבין תוכנית החלוקה וסיום מלחמת העצמאות). אז מה בין כיבוש זה (חלקים שלא נכללו בשטח ישראל ב'תוכנית החלוקה': הנגב, הגליל, חלקים בשרון ובשפלה) לכיבוש זה (ירושלים המערבית שכן היתה תמיד בשליטת היהודים גם לפני מלחמת 1948)? לא מן הנמנע שבהעדר יכולת הפלסטינים להתפשר עם ישראל, תיאלץ ישראל לפעול בצורה חד-צדדית ולספח שטחים עם גושי התנחלויות, מקסימום שטח מאזור C עם מינימום ערבים. ''השלום תמיד עדיף על מלחמה'' ---------------------------- השלום תמיד עדיף על מלחמה כברירת מחדל. אלא שכאן איננו מדברים על שלום במובן העברי שלו. לצערי המילה ''סלאם'' בערבית אינה בעלת משקל זהה לזו שבעברית. בתרבות הערבית יש מצבים בהם ה''סלאם'' הוא זמני ומותנה, למשל כמו בסיפור חייבר, שהוא אבן דרך כמגדיר ההפעלה של ציבור המוסלמים כנגד הכופרים. למשל המונח 'אסלאם' מקורו בשם הפעולה ''אסתיסלאם'', השלמה, שרואה בחתירה לעבודת אללה המושלמת את ייעודו של האסלאם. מובנו של ''ההשלמה'' היא להשלים את כיבוש העולם בידי מאמיני אללה, איסלום כל תושבי היקום ואז ביאת המשיח המוסלמי, המהדי ה-12, שיסמל את נצחון האסלאם והפיכת העולם לגן עדן (אני מקווה שהם מאמינים לפחות שאז לא יהיו יותר ''אביבים ערביים''). לכן כשערבי אומר שלום הוא לא מתכוון בדיוק למשמעות שהעברי אומר שלום. וחבל שהרבה ישראל לא יודעים את זה. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי