  
  
  
|
 |
|
||
  האם באמת אפשר היה למנוע את המשבר הזה? |
|||
|
|||
אבו מאזן נטש את השיחות כבר אצל אולמרט וציפי לבני, כי ישראל לא יכלה לתת לו את מה שהוא רצה, כשם שאבו מאזן לא יכול היה לתת לישראל את מה שהיא רצתה. אני מתכוון, מה שרצו שני הצדדים רק כדי לחזור לשיחות, עם הבנות והסכמות על התווה השיחות - סדר הנושאים לדיון ולהסכמה ומתאר כללי של סיום הסכסוך. ישראל רצתה להתחיל בשיחות ולסגור כבר על ההסכמות שהושגו ולהמשיך לדבר על יתר הנושאים שבמחלוקת. אבו מאזן קיבל רגליים קרות, כי הוא הבין שהוא מחשק את עצמו להסכם שבסופו של דבר הוא ייאלץ להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי לצד מדינת פלסטין כמדינת העם הפלסטיני. נושא קליטת צאצאי פליטי 48' גם הוא נושא שקשה לכל מנהיג פלסטיני לקבל סירוב ישראלי לקבל אחריות על הפליטית ולקלוט בישראל חלק צאצאיהם. נאום בר-אילן נועד לעזור לאבו מאזן להתגבר על קשיים מבית ולחזור לשיחות בלי להצטייר כמי שויתר לישראל. אבל שוב, זכרון השיחות עם אולמרט וציפי נותר חקוק אצלו, ואבו מאזן הבין שהוא לא יכול לחזור לשיחות ולהשיג את המינימום הנדרש מבחינתו - התחייבות ישראלית טרום תחילת השיחות שהיא מקבלת את הצורך לחזור לגבולות 67' (ורק לאחר שיראל תסכיר יהיו הפלסטינים כאילו מוכנים לדבר איתנו על 'שטח תמורת שטח'. מוכנים לדבר, אבל לא מוכנים להסכים). כך לגבי 'זכות השיבה' והכרת הפלסטינים בישראל כמדינה יהודית. לכן אבו מאזן שינה את האסטרטגיה שלו, והוא החליט לעקוטף את ישראל ולהשיג הכרה באו''ם בהיותה של הרש''פ מדינה פלסטינית בדרך. בשנה שעברה הוא כשל במועצת הביטחון והשנה הוא הצליח קצת בעצרת האו''ם. ההצהרה בעצרת היא בוסט חזק בענייני תעמולה והסברה, אבל אין בה ממש אם הרש''פ לא יחזור לשיחות עם ישראל. כלומר, ניסיונו של אבו מאזן לאגף את ישראל ולכפות עליה פתרון מבחוץ כשל וייכשל גם בעתיד. ואני אומר זאת גם במקרה הקיצוני שמועצת הביטחון תקבל החלטה על הקמת מדינת פלסטין. ככל שלכאורה החלטה זו תהיה מחייבת חוקית את ישראל, בלתי ניתן יהיה לממשה מול רש''פ עויין ומלחמתי לישראל, שלא רוצה לחזור לשיחות על מימוש כבר מה שהושכם לפני שנים - הקמת מדינה פלסטינית על בסיס החלטת או''ם 242. הפלסטינים בהתנהגותם זאת משחקים כסביבון שמסתובב סביב הבעיות המרכזיות של קיומו ולא מחליטים עד שיפלו היכן שהוא בשום מקום. הם לא מוכנים למשא ומתן של פשרות הדדיות. הם רוצים את הכל או לא כלום. ואז הם יישארו עם לא כלום. במצב כזה בהחלט צפויה לנו אינתיפאדה שלישית שתהיה קשה לכולם. ישראל תצטרך להחליט אז על תגובה קשה, קצרה ואלימה כדי למנוע את גרירת המלחמה לאורך שנים. סביר שלקראת סיום המלחמה, תקבע ישראל באורח חד-צדדי את גבולותיה, תשנע אוכלוסיות יהודיות מערבה וערביות מזרחה, כדי לעצב ולייצב גבול חדש, הכי קצר האפשרי בין שני הצדדים, שאיננו מפותל או משאיר כיסי התנחלות ערבית בתוך השטח העתידי שיסופח לישראל. בהחלט סביר שישראל תבסס את טיעוניה המשפטיים מהעמדה המובעת בדו''ח אדמונד לוי. עמדתו זו כבר הובעה בעבר ע''י בכירי המשפטנים בעולם, למשל להחלטת העצרת אין שום משמעות משפטית או מדינית, ולכן היא לא יכולה לבטל את דו''ח אדמונד לוי (לכשהממשלה תאמץ אותו פורמלית). הויכוחים באו''ם הם ויכוחים פוליטיים אינטרסנטיים ואין להם משמעות של חקיקה. דו''ח לוי הוא לא זה המושך שטיח מתחת לרגלי הפלסטינים באם ינסו לעקוף את דרך הישר למדינה פלסטינית. השטח הכבוש נכבש מירדן ולא מהפלסטינים. ירדן כבשה את השטח הזה ב-1948 וסיפחה אותו אליה בצעד חד-צדדי ובניגוד להחלטת או''ם שבאה בעקבותיה. אמנות האג וג'נבה מתייחסות רק לסכסוכים בין מדינות, ולא לסכסוכים בין מדינות לארגונים לא-מדינתיים. לכן ישנה בעיה אמיתית לחייב את ישראל לנהוג בענייני עתיד השטחים לפי חוקים שלא חלים על הסכסוך. והיה גם כשיוחרז על הקמת מדינת פלסטין, תהיה בעיה משפטית סבוכה במתן פרשנויות חוקיות במצב שנוצר בטרם נולדה המדינה הפלסטינית. לכן, ללא הסכמת ישראל לכל מהלך שהוא, אין סיכוי לפלסטינים להשיג את מבוקשם הפורמלי - להקים מדינה פלסטינית ביו''ש. אני מקווה שלאחר הבחירות תוקם ''ממשלה ימנית קיצונית'' ולו רק בגלל שכל הרעה החולה שבאה עלינו באה בזכות ממשלה שמאלנית קיצונית שהבטיחה אוסלו וקיבלנו בוקסו !!!!! | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי