  
  
  
|
 |
|
||
  אֶלילנוּת שווא, או מַעְלילנות שווא |
|||
|
|||
שידורי הטלויזיה על כל ערוציהם נשלטים ע''י רוב שמאלני. עד היום רואים את הקריינים והכתבים מעירים הערות נוזפות או מזלזלות באנשי ימין וממגנים נציגי שמאל. רונית לוי תמיד מעקמת את אפה בחשיבות עצמית כשהיא מקריאה ידעה תוקפנית נגד אנשי ימין או עמדות ימין. בן כספית יושיב בד''כ 2 נציגי שמאל דומים בדעתם, כשהוא דן בסוגיות פוליטיות בעיקר אם הוא תוקף את הימין. גם כשיש צמד אז הם בד''כ קירשנבאום ולונדון. ישראל חיה באי נוחות עם תקשורת עויינת, כי רובה של מעצביה לאורך ההיסטוריה היו שמאלנים. אבל מי אמר שהללו מייצגים את הממוצע הציבורי? או לחילופין מדועלא לגוון את המסך ולאתר את הציבור בצורה שווה והגונה עם כלל הדיעות הנהוגות בו? למה שאנשי ימין לא ישתתבו בעיצוב דעת הקהל או בטביעת מונחים פוליטיים? האין אנחנו צריכים להישאר חברה דמוקרטית פתוחה לכל כשמדובר בתקשורת? למה רק גדעון ספירו השמאלני ודומיו, גם בהכרת עצמו, ראויים להכשיר את העיתונאים החדשים ולחנכם לחשוב כמוהו? מדוע עיתונאים ברמתם של בן דרור ימיני (שאינו מגדיר עצמו ימני) או קלמן ליבסקינד פסולים ודעון לוי או עקיבא אלדר, שרוקדים על אותם תווים כבר 25-30 שנים, צריכים להיחשב לעיתונאים מאירי דרך? דן מרגלית כבר לא ראוי יותר כי הוא ''מגיש הוותיק, שגם הוא לא איש שמאל, או ליברל''. כשבזמנו של גדעון ספירו לתי עדותו לא רק הכתבים שהוא הכשיר היו שמאלנים (התנהל אז תהליך מיון קפדני, גם לאיתור דיעותיו הפוליטיות של כל מצטרף) אלא גם המדריך שלהם היה שמאלני!!!! אז, עדיין בשנות ה-70 היה מקובל וברור כעובדה שנולדה מן הטבע שלהיות עיתונאי בערוץ 1 זה להיות שמאלני או ימני בארון. לכל היותר נתנו לותיקי ''קול ישראל'' הצעירים במידה שגם היו ימנים (כמו אחימאיר, למשל) להיות קריינים, שאינם משפיעים מדעתם על הצופים. הבאת קוראת בקלפים לחוות את דעתה על תוצאות הבחירות באמריקה, אינה שונה מהבאת חותר שלום, נפל-אוסלו, מבקר קבוע של ראש הממשלה על מדיניותו כלפי אבו מאזן והחמאס, לחזות את עתיד הסכסוך עם הפלסטינים. לא אחת בשלושים-שנות הביאו גם ''מיטב עיתונאינו השמאלנים'' מ'סתכלים בקפה' אמיתיים ופוליטיים! זו טיבעה של עיתונאות שהיא נמשכת לקלישאות ולזוטות בעליות ובמורדות שלה. החיבור בין הבאתו של אראל סג''ל, עיתונאי מוכשר לכל הדיעות, לערוץ 23/1 לא משקפת של אלילות המיוחסת לדת היהודית. אראל סג''ל בא לשם כעיתונאי וכדתי, כמו שעיתונאי שמאלני בא לשם כעיתונאי וכשמאלני. סג''ל הביא את מגדת העתידות כעיתונאי ולא כדתי יהודי, כמו שהוא מביא שמאלנים כדחי לשמוע את דעתם בענייני דיומא, שכימני אולי אפילו היה מפליק להם סטירה בעת הפגנה על הגדר (אני אומר זאת רק כמטפורה, שכן למיטב ידיעתי סג''ל אינו הולך להתעמת בהפגנות שמאל, בשונה מכמה שמאלנים מאלה שהוא ראיין שנוהגים להפגין ולהפר חוקים בהפגנתם) אינני מנתח את מרקס אחרת לפי צורת התנהלותו של כתב שמאלני, ואינני נותן לכתב השמאלני לפרש בשבילי את מרקס. הדת היהודית היא דת של לאום. היא יותר מזה, היא דת שהולידה לאום לפני כ-3600 שנים. לכן, מה שאנחנו היום מפרשים כדת היהודית היא לא רק דת של אמונה נשגבת ודרך חיים אישית יומיומית לפי ספר ההפעלה של פרופ' לייבוביץ, אלא דת שמבטאת גם את מסגרת העם היהודי והלאום שמגשים את אמונתו ועצמו על אדמת ארץ ישראל. כאן המקום לציין שאני חלוק כמובן על תפיסת ההיסטוריה של שלמה זנד שמדבר על המצאת העם היהודי במאה ה-19, בעוד שהוא נותן סימנים ללאומיזציה של העם היהודי שלא היה יכול להתקיים לולא קיומה של תשתית של העם היהודי. דת לבדה, ככל שתהיה, ובודאי כשהיא פרוסה פיזית על כל כנפות הארץ, לא היתה יכולה ואינה יכולה ללכד את מאמיניה להפוך לעם אינטגרטיבי ולממש מהלך פוליטי מעשי של בניית מדינה חדשה. בעולמנו ישנם יותר מ-1000 דתות ותתי-דתות שכוללות בתוכן יותר מ-250 אלף מאמינים, שחלקן מיוחסות לשבטים, קבוצות או עמים (במובן המערבי), ואף אחת מאותן אמונות אין לו זכרון עבר של לאומיות, מהות עכשיוית של לאומיות או רצון עתידי להיעשות ללאום. רק היהדות היא יוצאת דופן מכל דת ומכל לאום אחר. היחודיות של היהדות/עם יהודי בלתי נתפסת וכבלתי מובנת בכל שמנסים לנתחה בכלים מטריאליסטיים שהפילוספיה המדינית המרקסיסטית, שעליה נסמך שלמה זנד מבחינה רעיונית, היא ספר הקודש לפרשה. מעבר לכשל הרעיוני-אידיאולוגי יש לשלמה זנד הרבה מאוד כשלים בהבאת האמת ההיסטורית שכל התקופות שהוא נודע בהם בשני ספריו בעניין, בפרשנות מוטית ובניסיון לצייר היסטוריה חלופית שתתאים לטענתו שלא היה בהיסטוריה עם יהודי וארץ ישראל ושאלה רק תוצרים של הדימיון הממוצא של מובילי הכת היהודית שהחליטו בוקר אחד להיות ללאום ולהקים לעצמם מדינה. כלומר, במקרה הזה יש לנו איש שמאל קיצוני ביותר שמגדיר את עצמו (עדיין) כמרקסיסט, שבוחן את העולם המשקפיים מטריאליות, ששולל את קיומה של ישראל מלכתחילה אבל אומר שאין לו ברירה אלא לחיות עם המציאות שישראל כבר קיימת. מאנטי ציוני חריף הוא הפך לא-ציוני, לא לפה ולא לשם. ואותו מרצה שחובש את האקדמיה הישראלית, מחנך דורות חדשים של היסטוריונים, מקבל כסף ציוני לידיו, האם הוא ראוי להפיץ את דעתו האנטי ציונית והאנטי יהודית במסגרת הפריים היומי של שידוריו לפי סטודנטי ישראל? וכמו שלמה זנד, יש עוד ''היסטוריונים חדשים'', אלה שמנסים להמציא היסטוריה חדשה, והדומים לו כמו: ד''ר ניב גורדון מב''ש וברחן אילן פפה מאונ' חיפה לשעבר. לכן, אינני מקבל את הבחנתו הבלתי רצינית של גדעון ספירו בעניין ''סילוף והשטחה של היהדות, שמתייחסת לכל אלה כאל עכו''ם (עובדי כוכבים ומזלות) ועבודה זרה.'', שכן אין למה שתיאר דבר עם היהדות, אלא רק למקצוע העיתונאות שנוהגת להביא למרכז הפריים גם אנשים הזויים ודוויים, כמו למשל יוסי ביילין ושני ד''ר נוספים ונשכחים. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי